חוק הבחירות בישראל מאפשר לכל אזרח ישראל אשר מתגורר במדינה (וגם לשליחים ולימאים) להצביע בעבור המפלגה שעמדותיה וראשיה מוצאים חן בעיניו כדי לאפשר להם לקדם את עיניינו ולדאוג לצרכיו. כל אזרח מגיל 18 יכול להצביע, ולפעמים מצביעים אצלנו גם אנשים שכבר נפטרו. למרות שאפשר להתווכח על יכולת קבלת ההחלטות של אזרחי ישראל (לאור תוצאות הבחירות בחמש עשרה השנים האחרונות) נקודה שכמעט לא דנים בה היא האם באמת כולם כשירים להצביע בבחירות?
בכל יום בחירות מוצבות קלפיות בכל מחנות צה"ל, בבתי ספר רבים, בכל בתי החולים ובבתי הסוהר כדי לאפשר לכמה שיותר אזרחים שמעוניינים בכך להצביע בבחירות ולהשפיע על עתידם. כדי לחדד את הדיון נתחיל בכמה מקרים תאורטיים שבוודאי מתרחשים אצלנו בכל מערכת בחירות:
(הערה: המקרים הנם מקרים מציאותיים אך מוגזמים בכוונה לצורך הדיון)
משה, בן 42, רצח בסכין שבע נשים במסע הרג בצפון תל אביב לאחר שבמשך מספר שבועות שמע את קולו של האל מורה לו להרוג כמה שיותר נשים, כיוון שעליו להציל את עם ישראל. לאחר הסתכלות פסיכיאטרית נקבע שהוא אינו בר עונשין כיוון שהוא סובל מהפרעה קשה בבוחן המציאות ועל כן נשלח בצו בית משפט לאשפוז פסיכיאטרי ארוך. במחלקה משה עדיין פסיכוטי, רגוע, עוסק בפעילות שיקומית, משה מתעניין באקטואליה, עוקב באדיקות אחר החדשות ומסוגל לנהל שיחה של שעה על פוליטיקה.
סיפור שני:
רבקה, בת 85, היא חולת אלצהיימר אשר מתגוררת בבית אבות. רבקה הצביעה לאותה מפלגה בכל מערכות הבחירות מאז עלייתה לארץ בשנת 54. מחלתה של רבקה התחילה לפני כשלוש שנים ובשנה האחרונה היא נזקקת לעזרה כיוון שלא מסוגלת לדאוג לכל צרכיה: לפני שביקשה לעבור להתגורר בבית האבות היא התקשתה לזכור איזה יום בשבוע הוא היום, היכן היא מתגוררת, ולפעמים יצאה מהבית ולא זכרה כיצד להגיע בחזרה. רבקה מתקשה לזכור דברים אקטואליים שמתרחשים במדינה.
סיפור שלישי:
מיכל, בת 32, סובלת ממחלה דו קוטבית. בעשר השנים האחרונות היו כחמישה עשר אשפוזים עקב מצבים מאניים ודכאוניים, ובמהלך חלק מהאפיזודות המאניות ביצעה מעשים חסרי שיפוט (כמו בזבוז מאות אלפי שקלים שלא היו ברשותה) אשר גרמו לה ולמשפחתה לקשיים כלכליים קשים. בהסכמתה מונה עבורה על ידי בית משפט אפוטרופוס לרכוש, כדי שכל הוצאה כספית תעבור אישור אדם נוסף.
רביעי ואחרון:
מנחם, אדם דתי שומר מצוות בן 43, סובל מסכיזופרניה מגיל 14, מתגורר כעת בהוסטל ועובד במפעל מוגן ארבע שעות ביום. עקב ירידה קוגניטיבית (לא פיגור שכלי) נסיונות של מערכת בריאות הנפש לשיקום ברמה תפקודית גבוהה (דיור מוגן או עבודה עצמאית יותר) לא הצליחו כיוון שמנחם התקשה להתמודד עם הדרישות, לעיתים בגלל שיפוט לקוי גרם לפגיעה בתהליך השיקומי או לפגיעה בבריאותו. הוריו נפטרו ואין לו קשר עם אחותו הבכורה, וכאשר היה צורך לקבל החלטות חשובות בקשר לעתידו והוא לא היה מסוגל לקבלן, מונה עבור מנחם אפוטרופוס מטעם המדינה.
כל האזרחים האלו יכולים בישראל להצביע ואני גם לא טוען שהם אינם זכאים להצביע בבחירות. אבל האם באמת חשבנו בינינו לבין עצמנו האם באמת צריך לתת לכלום להצביע? במרבית המדינות בארצות הברית אסירים לא יכולים להצביע בבחירות. במקומות אחרים בעולם הוחלט שאנשים שהוכרזו בלתי כשירים לקבל החלטות ומונה עבורם אפוטרופוס על ידי בית משפט לא יכולים להצביע בבחירות. אם ניקח לדוגמא את מיכל, הרי שלמרות שהיא היתה חסרת שיפוט פעמים רבות בעברה ובגלל זה מונה אפוטרופוס, יתכן שבזמן הבחירות היא לא תהיה במצב מאני ולכן אין סיבה למנוע ממנה את ההצבעה.
למנחם מונה אפוטרופוס עקב מצב תפקודי פגוע וקבוע, כיוון שנקבע שאינו יכול להחליט החלטות בעבור עצמו, אולם מנחם נולד למשפחה דתית, הוא שומר מסורת, מבין את תהליך הבחירות ויודע היטב בעבור מי הוא רוצה להצביע. האם מנחם שהוכרז על ידי בית משפט כבלתי כשיר לקבל החלטות חשובות יכול להחליט עבורנו מי ינהל את עתידנו או שלא?
משה מאמין שעל כל הנשים להשאר עקרות בית. יש לו נימוקים כבדי משקל מדוע הוא רוצה להצביע בעבור מפלגה מסויימת. האם מישהו שנקבע על ידי בית משפט שאינו בר עונשין עקב מחלתו יכול להחליט עבורנו על עתידנו? מצד שני נראה שהוא מתעניין בעתידה של מדינת ישראל יותר מרוב האזרחים במדינה, וההחלטה שלו מבוססת על ידע רב יותר. רבקה שסובלת ממחלת אלצהיימר קשה, יודעת שהיא רוצה להצביע למפלגה מסויימת, אבל יכול להיות שעקב מחלתה ניתן בקלות לגרום לה להצביע למפלגה אחרת. היא לא מסוגלת לתפקד בצורה עצמאית עקב מחלה שפוגעת בתפקודי המוח שלה, אבל היא ואחרים כמוה יקבעו מי יהיו חברי הכנסת, מי יחליט על המלחמה הבאה?
הנקודה העיקרית שאני רוצה להעלות, היא שכמו דברים רבים בחיינו, אין שום דבר שקובע כשירות. אין מבחני כשירות להורות (כמה פעמים שאלתם את עצמכם "מי נתן להם להוליד ילדים"?) ואין מבחן להצבעה בבחירות. האם יש דרך להחליט מי יוכל לקבוע בשבילנו מי הם אלו שיקבעו את עתידנו? בדוגמאות כבר הראנו ש"מבחן האפוטרופסות" לא מתאים. גם אבחנה של מחלת נפש לא מתאימה כמנגנון סינון, כי יש יותר מדי מצבים של אנשים שלא סובלים משום מחלה וברור לכולנו שאסור לתת להם להשפיע על שום דבר, בזמן שיש אחרים שאובחנו כסובלים ממחלת נפש והם יותר כשירים מרבים אחרים. עצם קיומה של מחלת נפש לא יכול להיות קריטריון קובע.
האם ניתן לקבוע מבחן התאמה להצבעה בבחירות? האם בכלל צריך?
הודעה: עקב תקלה נמחקה רשימת התפוצה המעדכנת על רשימות חדשות. אתם מוזמנים להרשם כאן.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
2 תגובות לרשימה ”למי אסור להצביע בבחירות?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שישי, 20 ביולי 2007 בשעה 11:44
לשאלה שאתה מציג יש אולי ערך פילוסופי-תיאורטי, אבל שום ערך פרקטי: אם נשארים ברמת המקרים הקיצוניים שאתה מתאר – השיעור היחסי שלהם באוכלוסיה זניח, ובהתאם גם ההשפעה שלהם על תוצאות הבחירות (אפילו בהנחה שכולם היו מוטים לאותו כיוון, מה שכמובן לא מתקיים).
אם מרחיבים את היריעה וכוללים גם מקרים קיצוניים פחות, אין דרך טובה להחליט איפה להעביר את הגבול. למשל, אנשי מדע יכולים לטעון שאנשים דתיים מאוד אינם כשירים לקבל החלטות באופן רציונלי; דתיים יכולים לטעון שכופרים חסרי מוסר אינם כשירים לכך.
לכן, מבחינתי לפחות, שכולם יצביעו.
יום שישי, 14 בדצמבר 2012 בשעה 13:45
עצם העלאת השאלה לדיון מראה על חוסר הבנה בסיסי של הרעיון הדמוקרטי, וחוסר היכרות משווע עם ההיסטוריה של הפסיכיאטריה.
עד היום, כמעט בכל משטר טוטאליטרי (קומוניזם, פאשיזם נאציזם וכיוב) הפסיכיאטריה היתה הענף הרפואי היחיד שלא רק שלא נפגע , אלא אף נוצל כנשק כנגד מתנגדי השלטון.
אם תפתח הפרצה הזו שדרכה פסיכיאטר מחוזי למשל יוכל להורות על אדם X כלא כשיר להצביע מחמת "מחלת נפש" (שכידוע אין כיום כלים מדעיים אובייקטיביים לאבחן מלבד הערכות של רופא מתבונן מהצד) , אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במדרון שבסופו קבוצת כח פוליטית למעשה רומסת את זכויות האדם של קבוצה אחרת (לדוגמא, בארץ יש ריבוי של פסיכיאטרים רוסיים שקרוב לוודאי מצביעים לליברמן, וריבוי מאושפזים מזרחיים שקרוב לוודאי מצביעים לש"ס – אלה יכולים לתייג מזרחיים כלא כשירים להצביע ובכך לחזק את הקול הרוסי).
באופן כללי,
אין טעם להשלות את עצמנו שהרפואה הפסיכיאטרית כבר היום היא כלי שיטור פוליטי. מספיק להתבונן במאפייני ה"חולים" הפסיכיאטרים בבית חולים ממוצע:
עניים, עולים חדשים, מזרחיים, צעירים וילדים, ואנשים חסרי השכלה. כשאין לך כסף לפסיכיאטר ועורך דין פרטיים – הרבה יותר קל להפעיל את החוק (הדרקוני) לטיפול בחולי נפש נגדך , ואידך זיל גמור.
אישית הפוסט הזה – למרות המסקנה המתייפייפת בסופו – מטריד מאד, ומבהיל אותי לשמוע פסיכיאטר שבכלל מעלה על דעתו מחשבות מהסוג הזה.