פייק ניוז, עובדות אלטרנטיביות, דיסאינפורמציה מושכלת. אולי המושגים האלו הפכו לפופולריים בעקבות דונלד טראמפ, אבל העקרונות היו קיימים הרבה לפני כן.

להיאחז היום באמת זו כמעט התאבדות. אם ניקח את מעריצי טראמפ, נתניהו או להבדיל מתנגדי חיסונים, אלה רוצים לדעת רק דברים מחמיאים על מה שהם מאמינים בו. ואם האמת אינה מחמיאה, הם מבקשים לקבל אמת אלטרנטיבית ואותה הם מקדשים. כל מי שאומר אחרת, כלומר את האמת האמיתית, הוא שמאלן, או טיפש, או שקרן או סתם שבוי של איזה גוף תעשייתי שמשלם לו לחשוב.

יש הבדל בין עובדות אלטרנטיביות לבין דיסאינפורמציה. כשאנו מדברים על עובדות אלטרנטיביות אנחנו מתכוונים לשקר מכוון ומוחצן בתקשורת, כשאתם יודעים שהוא לא נכון. מדיסאינפורמציה, היא שקר המכוון להונות ולהטעות את השומע כשהשומע לא יודע שמנסים להטעות אותו. בכל רגע נתון אנשים רבים משתמשים בדיסאינפורמציה ועובדות אלטרנטיביות בערבוביה כדי להשיג מטרות שונות, כשהמטרה המשותפת היא לגרום לכם להאמין ולעשות משהו שהדובר רוצה.

העובדות לא משנות כלום

פוליטיקה היא הסביבה העיקרית שבהן משתמשים במונחים האלו, אבל ניקח דוגמא שאיננה קשורה לפוליטיקה ושקיימת כבר הרבה זמן: מתנגדי החיסונים. מתנגדי החיסונים יסבירו לנו מדוע החיסונים מסוכנים, מדוע אין צורך לחסן, מדוע החיסונים גורמים לאוטיזם, ועוד ועוד. כל הטיעונים שלהם כבר נבדקו והוכחו כשגויים, שקריים, או כלא רלוונטיים. אבל העובדות לא יצליחו לבלבל את מתנגדי החיסונים, ולכן אנחנו רואים עליה בתחלואה של מחלות שונות ברחבי העולם במקומות שבהם מצליחים לשכנע אוכלוסיות שונות להפסיק לקבל חיסונים.

איך אפשר להסביר שאנשים אינטיליגנטיים מצליחים לראות עובדות שסותרות את האמונות שלהם ועדיין להמשיך להאמין במשהו למרות שהם יודעים שהם טועים?

הפסיכולוגיה של האמונה

הטיית אישור (Confirmation Bias) היא הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע באופן שמאשר אמונות או השערות, תוך מתן בלתי פרופורציונלי של תשומת לב פחותה למידע שתומך באפשרויות חלופיות. ככה אנחנו מגלים שאין פקקי תנועה בישראל (אם אתה ראש ממשלה שנוסע רק בשיירות מאובטחות) או שמריחואנה נותנת פתרון עבור כל המחלות (אם אתה בעד לגליזציה).

הומאופתיה היא מקרה קלאסי נוסף. אין שום הוכחה שההומאופתיה אכן עובדת מעבר לאפקט פלסיבו קלאסי, אבל אנשים שמאמינים בהומאופתיה ימשיכו להסביר לכם ש'המים זוכרים'. ככל שנראה להם יותר מחקרים שמוכחים שזה לא מה שעוזר למטופלים, הם יסבירו לנו שאנחנו פשוט עובדים אצל תעשיית התרופות (ויתעלמו מכך שתעשיית ההומאופתיה היא עסק משגשג בזכות עצמו).

הנושא של הטיית אישור הוכח בעשרות מחקרים מתחומים שונים ומוכר לנו כבר מניסויים שנעשו בשנות השישים בסטנפורד. בניסוי לקחו סטודנטים שהיתה להם דיעה בעד ונגד עונש מוות. לסטודנטים הוצגו נתונים סטטיסטיים בנושא עונש המוות והם התבקשו לדרג אילו מהנתונים נראים רציניים ואמינים. הסתבר שאלו שהיו בעד עונש מוות דירגו כאמינים את הנתונים שחיזקו את הטענה שלהם, בעוד אלו שהיו נגד עונש מוות דירגו גבוה את הנתונים שחיזקו את הטענה שלהם. בסופו של הניסוי הסתבר שלא חשוב איזה נתונים הוצגו לסטודנטים, הדיעה שלהם רק התחזקה.

עם השנים אנחנו רואים גם שלאנשים יש נטיה לחשוב שהם יודעים הרבה יותר ממה שהם יודעים באמת, ולכן הם מאמינים שהם יודעים את התשובה הנכונה גם כשאין להם מושג קלוש. אחת הדרכים שבה ההטיה הזו עובדת היא שנוח לנו לחשוב שאנחנו יודעים איך משהו עובד, גם כשאין לנו מושג איך הוא באמת עובד. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים איך השירותים שלנו פועלים, איך המכונית נוסעת או איך המטוס טס, למרות שלרוב האנשים אין מושג. הסיבה היא שאם לא נסמוך בעיניים עצומות על היכולות של האחרים, לא נוכל לתפקד בכלל בעולם (אלא אם נבחר לחיות לבד ביער), ולכן אין לנו מושג איפה נגמר הידע שלנו ואיפה מתחיל הידע של האחרים.

התוצאה היא שבבסיסנו, אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים באמת, ושאנחנו מתקשים לקבל מידע שמוכיח שאנחנו טועים. (למתעניינים: מאמר מעניין מהניו יורקר בנושא)

הטכנולוגיה שתקבע מה אנחנו חושבים

הטכנולוגיה מעודדת בדיקת עובדות ובמקביל עוזרת לקבע את האמונות שלנו. איך שני תהליכים מנוגדים יכולים לקרות בעת ובעונה אחת? מצד אחד, אנחנו יכולים בחיפוש פשוט בגוגל לבדוק טענות וטיעונים כדי שנוכל לדעת מה העובדות אומרות על כל נושא. מה שהיה דורש עבודת מחקר של דוקטורט לפני חמישים שנה, נמצא במרחק של בסיס נתונים אחד מאיתנו. לכאורה, אנחנו יכולים לבדוק הכל

האלגוריתמים של פייסבוק ושל גוגל חושפים אותנו יותר ויותר למידע שהם חושבים שאנחנו רוצים לשמוע. בפיד של פייסבוק אנחנו רואים יותר תכנים מהסוג שעשינו לו 'לייק' בעבר, או דומה לכתבות שבחרנו לקרוא. רוב האנשים נכנסים יותר לכתבות שמעניינות אותם כי הם מדברות אליהם. כמה פעמים נכנסתם לכתבות שהכותרת שלהן תיארה משהו שמנוגד לדברים שאתם מאמינים בהם?

המוח שלנו לא אוהב להתאמץ. עבור רוב האנשים מה שמציגים בפניהם הוא האמת – ולו רק בגלל שהם לא יטרחו לבחון אופציות שונות מאמונות היסוד שלהם. כשהפיד שלנו מתמלא יותר ויותר באותם תכנים שמציגים את אותן אמונות כי פייסבוק יודע שזה מה שאנחנו רוצים לשמוע, זה רק מחזק יותר את אותן האמונות, ולא חשוב אם הן נכונות או אמת אלטרנטיבית. זה הדבר היחיד שאנחנו רואים.

גורמים שונים מבינים את זה, ולכן האינטרנט והחדשות מלאים פרטי מידע ואתרים שנועדו בסך הכל לתת לנו מידע שיחזק את מה שאנחנו מאמינים בו. הימנים יכולים בשקט לקרוא אתרי ימין והשמאלנים אתרי שמאל, תומכי ליגליזציה ימצאו אתרים בשבילם ומתנגדי הפסיכיאטריה אתרים מותאמים אישית. האתרים האלו יוצפו על ידי הטכנולוגיה והתקשורת למול עינינו כי זה מה שנוח לנו לראות ולכן אנחנו נוזן שוב ושוב במידע שרק יחזק את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים.

את המטריקס כבר הזכרנו?