בזמן האחרון מופיעות בעיתון הארץ כתבות שונות בנושאים הנוגעים לפסיכיאטריה. במוסף סוף השבוע האחרון הופיעו שתי כתבות – האחת על הדכאונות של מנחם בגין והשניה על פסיכוזה ושימוש בקנאביס. היום כבר מופיעה הכתבה הבאה שעוסקת במצבים פסיכוטיים ומצוקת המשפחות.

הערה ראשונה

אני שמח שהתקשורת מתחילה לעסוק בנושאי בריאות הנפש. קרוב ל 40% מהאוכלוסיה סובלת במהלך חייה מאיזו שהיא בעיה הקשורה לבריאות הנפש, אבל מסיבות חברתיות נמנעו במשך שנים מלדבר על זה. נדמה לי, ותתקנו אותי אם אני טועה, שהמחלות היחידות כמעט שמשמשות כקללה הן מחלות מתחום בריאות הנפש (אולי חוץ מ”מצורע” שזו מחלת עור). למרות שאני משוחד בעניין הזה, ברור לכולנו שדבר שלא מדברים עליו כמו מצבי פסיכוזה, מכחישים אותו או מתעלמים ממנו לא נעלם, אלא רק הופך לבעיה גדולה יותר. לכן ההתעניינות הזו של הארץ משמחת אותי.

הערה שניה

הכתבה גם מפנה זרקור לשירות שקיים בכמה אזורים בארץ ומספק שירות 101 פסיכיאטרי

על שירות החירום הפסיכיאטרי אחראים משרד הבריאות ומד”א. מצב חירום רפואי נפשי שבו יש להפעיל את השירות מוגדר על ידי משרד הבריאות כ”מצב בו מצוי האדם, עקב מצבו הנפשי, בסכנה מיידית לחייו או סכנה שתיגרם לו נכות חמורה ובלתי הפיכה, או קיימת סכנה לפגיעה חמורה בזולת בשל מחלתו הנפשית”.

לפי הנוהל, הפונה שיתקשר למד”א יבקש מספר טלפון של פסיכיאטר כונן, ובמקרה הצורך טלפן מד”א יזעיק אמבולנס. הפסיכיאטר הכונן יחליט אם להסתפק בשיחת טלפון עם הפונה או שייצא לביקור בית. אם המטופל מסכים להיבדק ולקבל טיפול, הוא ייבדק ויקבל טיפול תרופתי במקום. אם אינו מסכים, ישקול הפסיכיאטר הכונן לפנות לפסיכיאטר המחוזי, שיורה על בדיקה כפויה או אשפוז כפוי.

השירות יכול להוות פתרון זמני לאנשים שאין להם אפשרות להביא את בן משפחתם לחדר מיון בכל אחד מבתי החולים בישראל “(כולל בתי חולים כלליים) שם נמצא פסיכיאטר זמין.

הערה שלישית

הכתבה הצליחה גם לעצבן אותי קצת. “הזיה שיכולה להגמר ברצח”. בתור מישהו שלא מכיר את המחלות הפסיכיאטריות, אני הבנתי מתחילת הכתבה שכל האנשים הפסיכוטיים מסוכנים. פחד אלוהים להסתובב ליד מישהו שיש לו פסיכוזה. צריך להכניס את כולם למעצר מונע. הבעיה היא שהמציאות והדמיון התערבבו לעורך בראש (אולי גם לו יש טיפה פסיכוזה?). רוב החולים הפסיכיאטרים, כולל הסכיזופרניים לא מהווים סיכון לאף אחד. גם אנשים שנמצאים ברגעים אלו ממש במצב פסיכוטי פעיל, לא בהכרח מסוכנים. נכון שכקבוצה יש מחקרים שמראים שחולי סכיזופרניה מעורבים באלימות יותר מהאוכלוסיה הרגילה, אבל זה לא אומר כלום על אדם ספציפי. אם אתה מדמיין שאתה אליהו הנביא, ומתוך מחשבות שווא אלו אתה עוזר לעניים ולאנשים אחרים, זה רע או טוב?

“כל דבר שקרה הרגשתי שהוא מכוון אלי”, מתאר דוד את ההתקף שעבר. “אם ראיתי שלט שכתוב עליו ‘סע לאט’, הייתי בטוח שהוא מכוון אלי ואומר לי, ‘סע לאט במרוץ למלחמה’. ראיתי חזיונות שווא שכללו תמונות אימה. תוך כמה ימים מצבי הידרדר, ואז הורה הסמג”ד לנהגו להסיע אותי הביתה. בדרך שידרו תוכנית רדיו, והייתי בטוח שמדובר בחידון על החיים שלי. חשבתי שהנהג לוקח אותי לתהליך מיון לתפקיד בשירות המדינה. אשתי ראתה אותי וקיבלה הלם. לקחו אותי לבית חולים ובתום שלושה ימים של בדיקות רגילות, כמו סי-טי ואם-אר-איי, החליט הפסיכיאטר לאשפז אותי במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי. באו שני חיילים, שוטרים בבגדים אזרחיים, כבלו אותי באזיקים ואישפזו אותי אשפוז כפוי. לא הבנתי מה קורה, צעקתי שאני רוצה לחזור לשטח וחשבתי שהולכים להרוג אותי. קשרו לי את הידיים והרגליים על מיטת הטיפולים והזריקו לי תרופות. לאט לאט חזרתי למציאות והגעתי למודעות של מה שעבר עלי”.

לפעמים מצבים פסיכוטיים יכולים להיות מסוכנים מאד, לחולה או לסובבים אותו. לפעמים החולה לא מבין בכלל שהוא מסוכן ולכן לפעמים יש צורך לתת לו טיפול בניגוד לרצונו. על נושא אשפוזים בכפיה אני מתכוון לכתוב רשימה נפרדת מפני שזה נושא סבוך ובעייתי. רוב החולים לא יקבלו טיפול בכפיה אף פעם ורובם לא מסוכנים. רובם, פשוט צריכים עזרה. כמו כולנו.

הערה: על הבעייתיות בסיקור הרפואי גם צריך לכתוב טקסט שלם. מצד אחד הנושא חשוב ביותר, ומצד שני הכתבות בארץ על התחום רוויות במידע חלקי ופעמים רבות בדמגוגיה. אבל זה קשור בכלל לנושא של עיתונות, ולא לרפואה בפרט.

ניתן לקבל עדכונים על רשימות חדשות באתר על ידי הרשמה לרשימת התפוצה.

פורסם במקור במאי 2006