נתחיל דווקא בתיאור של ביישנות, תופעה נפוצה שמוכרת לרובנו. כמעט כולנו חווים ביישנות בשלב זה או אחר של חיינו, במיוחד בסיטואציות חדשות או מול קהל לא מוכר. ביישנות היא תחושה טבעית שמתבטאת בהרגשה של אי נוחות או מבוכה במצבים חברתיים מסוימים. לדוגמה, ילד יכול להרגיש ביישנות כשצריך לדבר בפני הכיתה, או מבוגר יכול להרגיש ביישנות כשמגיע למסיבת חברה שבה הוא לא מכיר הרבה אנשים.
כולם אומרים שהמצב השתפר. שנגמר הסגר ושיש מתווה לחזרה לשגרה שלכולם יש דעה מאד מגובשת על ההצלחה שלו ושל אסטרטגיית החזרה לפעילות במשק. אבל יש אנשים שסוף הקורונה הוא דווקא הנקודה של התחלת המשבר עבורם.
אחד הדברים שבולטים בתוך הרעש שמתקיים בהמולת הקורונה היא שכולם כל כך עסוקים כל הזמן. אנשים עסוקים בלשמור על סוג של נורמליות. גם אם אתם לא עובדים כי סגרו לכם את העסק או שאתם בחל"ת, כולם מצפים שתנצלו את הזמן של הסגר. תנקו, תסדרו, תעסקו בלמידה, בפיתוח ערוצים חדשים להכנסה אלטרנטיבית, תתנדבו. עצרו לרגע, זה לא נורמלי.
הפרעות חרדה הן מההפרעות הנפוצות ביותר. לכן מעניין לבחון אם יש השפעה של המזון שאנחנו אוכלים על חרדה.
בהמשך לרשימה משבוע שעבר על כמות התרופות, זו השאלה שהכי מטרידה אנשים שלוקחים טיפול פסיכיאטרי. הרי לא מדובר ביתר לחץ דם או רמות גבוהות של כולסטרול שבהן אנחנו במילא לא מרגישים (בדרך כלל) את הבעיה ולוקחים את הטיפול רק כי הרופא אמר. מה אמור לעשות אדם שמקבל טיפול לבעיה שמציקה לו, כמו דיכאון, הפרעה ביפולרית או משבר הסתגלות והתרופה לא משפיעה באופן מיידי?