אירועי טראומה המוניים, כמו זה שאנחנו נמצאים בו, מתרחשים בשני גלים. הגל הראשון הוא הטראומה המיידית של מי שנמצאו בעצמם בסכנת חיים, נמצאו בטבח ובקרבות בעצמם ואיבדו בהם קרובי משפחה.
אני פסיכיאטר כבר הרבה שנים, אבל יש דברים שאנשים שואלים פסיכיאטרים שלא השתנו גם כבר הרבה שנים. אולי בגלל שבריאות הנפש עדיין, למרות השיפור בתדמית שלה, נמצאת מאחורי הקלעים ואולי כי לא השקענו מספיק זמן כדי להסביר את עצמנו.
במשך שנים רבות אנשי בריאות הנפש אשר מטפלים באנשים הסובלים ממחלות נפשיות קשות (SMI) בנסיון להפחית את הסימפטומים של המחלה. הטיפול הזה חשוב, אבל הוא צר מדי ולא מספיק כדי להשיג את מה שחשוב.
כל אחד יודע שהדרך לטיפול מוצלח מתחילה באבחנה מדוייקת ככל האפשר, אבל זה לא תמיד כל כך קל כמו שהיינו רוצים. יש מספר דברים שיכולים להפריע בדרך אל אבחנה ברורה ומכיוון שלצערנו אבחנות פסיכיאטריות עדיין לא מגובות בסמנים ביולוגים ברורים (למרות שכבר מתחילים לראות סימנים לכך), אלא מבוססות על התרשמות קלינית יש עדיין מספר גורמים שיכולים להוביל לכך שהאבחנה תתעכב או תהיה שגויה.
הפרעות חרדה הן מההפרעות הנפוצות ביותר. לכן מעניין לבחון אם יש השפעה של המזון שאנחנו אוכלים על חרדה.
אחת השאלות שאני נשאל אחרי שאני מבשר לאדם שיש לו הפרעת קשב היא איך מתמודדים עם הפרעת קשב. חלק מהאנשים גם שואלים האם הם יכולים להסתדר בלי תרופות בהתמודדות שלהם עם הפרעת הקשב שלהם.