אני לא יודע מה איתכם, אבל לי קשה לחזור מחופשה לעבודה. לוקח זמן עד שהמוח מחליף הילוך ואנחנו מצליחים לחזור לשגרת העבודה. לצערי, לפעמים לחזור מחופש מרגיש לאנשים כמו עונש, כי כמות המטלות והמיילים שמחכים לנו גדולה מהרגיל.
כולנו מבינים שאיכות החיים שלנו מושפעת על ידי העבודה שלנו. מחקרים כבר מצאו שחלק גדול מהעובדים אוכלים את ארוחת הצהריים שלהם על הכיסא המשרדי כמעט כל יום ורובם לא לוקחים הפסקות בזמן העבודה. מחקר אחר מצא שלפחות 50% מהעובדים בודקים את המייל הארגוני בסוף השבוע, ושליש בודקים בזמן החופשה.
מתן משוב, אישור והוקרה הם דברים פשוטים, אבל רוב האנשים מפספסים את זה באופן קבוע. מנהלים מפספסים את זה אפילו יותר.
אנשים, ביחוד מנהלים, מעדיפים לעבוד עם אנשים שמסכימים איתם, שקל לעבוד איתם ושלא מתנגדים לנו באופן ישיר. למרות שפעמים רבות זו ההתנהלות הנוחה עבורנו היא לא בהכרח ההתנהלות הנכונה כיוון שהדרך שיש בה הכי פחות התנגדות היא לא תמיד הדרך הטובה ביותר.
כמה קשה לשנות דעות של אנשים? למה אנחנו נתקלים שוב ושוב באנשים אינטיליגנטים שמחזיקים בדעות שלפעמים נראות לנו שגויות או הזויות אבל אין שום דרך לשנות את דעתם? איך קורה שאידיאולוגים נאו-קפיטליסטים ממשיכים לטעון שהפחתת מיסים היא הפתרון לעוני כשאי-השוויון רק הולך וגובר ומתנגדי החיסונים ממשיכים להאמין שאוטיזם נגרם מחיסונים?
שמעתם פעם מישהו שמתלונן על ישיבה קצרה מדי? ישבתם בישיבה בעבודה שהתארכה יותר מדי ועדיין העבודה לא נעשתה? קרה לכם שאנשים הגיעו מאוחר לישיבה חשובה ובגללם כולם התעכבו? למה זה קורה ואיך אפשר למנוע את זה?