איך החרדה מפני הרפורמה בבריאות הנפש גורמת לאנשי טיפול לעשות משהו הפוך ממה שהם מאמינים בו?
כמו כולם, גם אני נחרדתי לשמוע על התרסקות המטוס בהרי האלפים ועל מאה וחמישים הנוסעים שמצאו את מותם בהתרסקות. עוד יותר נחרדתי לשמוע שיתכן ומדובר היה בהתרסקות מכוונת של טייס המשנה. אבל למרות שאף אחד לא יודע את כל העובדות ויתכן שלעולם לא נדע את כל העובדות, עצוב לראות שהדיווחים בעיתונות העולמית קושרים את המעשה הנוראי למחלת הדיכאון שממנה לכאורה סבל הטייס בצורה יותר מדי פשטנית.
מי יודע באמת למה לצפות כשהולכים בפעם הראשונה לפסיכותרפיה? זו חוכמה קטנה להגיע ולחשוב שאתה יושב מול אסי דיין 'בטיפול', או שזה יהיה קרוב לחוויה של טוני סופראנו. אבל אם החלטת לפנות סופסוף לטיפול, בוודאי שיש הרבה שאלות שמעסיקות אותך בנוגע אליו.
לפעמים, יש הכרח לומר את המובן מאליו, ולו רק בגלל שמה שמובן מאליו זה לא תמיד הדבר שאנשים עושים. אחסוך לקצרי הרוח את הקריאה ואומר זאת בבירור: אם אתם סובלים מדיכאון לא ממושך מדי, אתם צריכים ללכת לטיפול פסיכולוגי ולקחת טיפול תרופתי במקביל. נקודה.
אחת השאלות הכי קשות ששואל עצמו אדם שסובל מדיכאון הוא איך עושים את כל הדברים שצריך לעשות כדי לצאת מהדיכאון. בסופו של דבר יש המון דברים שאדם שסובל מדכאון צריך לעשות. צריך ללכת לפסיכיאטר, ללכת לפסיכולוג, לקחת תרופות, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה. איך מוצאים מוטיבציה לכל זה?
יש הרבה אנשים שמרגישים שהפרפקציוניזם שלהם מהווה את אחד היתרונות המשמעותיים שלהם בהתנהלות היומיומית, שהפרפקציוניזם נותן להם יתרון על אנשים אחרים בזכות הקפדה על פרטים, ארגון וסדר, יכולת הבנה של התמונה הכללית ומוטיבציה לגרום לכולם להפיק מעצמם את המקסימום האפשרי. אבל לפרפקציוניזם יש גם חסרונות.