התעקשתי שלא להזדרז ולכתוב את דעתי על הרצח של האחות במרפאת קופת חולים כללית בחולון שהתרחש השבוע. התעקשתי לחכות, כי מה שקרה שם היה הפקרות. להזדרז ולכתוב זו גם היתה הפקרות. כי כולם מופקרים.
מאות מתמחים התפטרו והמדינה נאבקת בהם בלי להקשיב לטענות שלהם. מחשבות בעקבות שביתת הרופאים על מערכת הבריאות הישראלית. או: למה גם אם המתמחים לא יתפטרו כל הציבור הפסיד
אני יודע שקצת נעלמתי. אחד הדברים שמתרחשים כאשר אתה עושה יותר מדי דברים בו זמנית וכשיש המון כדורים באוויר הוא שצריך בשלב כלשהו להחליט אילו מהדברים חשובים ולאיזה כדורים אתה מניח ליפול, לפחות זמנית. הייתי בחופשה קצר מכתיבה בבלוג הזה, עסוק בדברים שקשורים בתל השומר, במרכז רזולוציה ובעוד כל מני עיסוקים שטרם הגיעה השעה לכתוב עליהם. אני רוצה לכתוב על שני דברים שקשורים בשיווק ברשת האינטרנט.
התסכול הכי גדול נובע מהמרחק בין הציפיות לבין המציאות. המציאות שבה אנו חיים מורכבת ומסובכת לתפעול יותר מכל ציפיה שאנחנו יכולים לבנות, ולכן נגזר עלינו פעמים רבות להיות מתוסכלים מצד אחד ומצד שני לנסות שוב ושוב לקרב בין רמת הציפיות שלנו לבין המציאות או להשלים עם המציאות כפי שהיא.
לפני מספר ימים פסיכיאטר צבאי אמריקאי ממוצא ערבי בשם נידאל מאליק חסן, פתח במסע הרג בתוך הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר פורט הוד, רצח 13 אנשים, פצע עוד כמה עשרות עד שנעצר על ידי חיילת שירתה בו ארבעה כדורים. נידאל כרגע מחוסר הכרה בבית חולים.
איך השינוי של הרפואה המערבית גורם לנו לגעגועים לעידן בו החליטו בשבילנו.