כמו כולנו גם אתם הגעתם לחודש מרץ 2020 וגיליתם את נפלאות השיחות הקבוצתיות בזום. המשפחה שלכם, החברים ואפילו מקום העבודה שלכם מנסים לשמור על שיגרה בעזרת תזמון שיחות ועידה. אנחנו עושים זום כדי לחגוג את ליל הסדר, כדי ללמוד בבית ספר, לראות וובינרים ואפילו כדי לדבר עם חברים. זה הנורמלי החדש של ריחוק חברתי.
טיפול בוידאו הוא המילה האחרונה. כל מי שהצליח לטמון את הראש בחול בעשר השנים האחרונות מתעורר פתאום ומכריז שהוא מטפל בוידאו והנה איזה יופי יש טיפול לכולם. התקנת zoom ופתחת שירות. מחיאות כפיים.
לא כולם מחבבים גורואים. לא משנה אם זה טוני רובינס או מארי קונדו. בעקרון, הטכניקה של רוב הגורואים היא לחזור על אמיתות יסודיות שכולנו יודעים ברמה בסיסית שהן נכונות, וכך לגרום לנו להרגיש שאנחנו שומעים דברי חוכמה. כדי שהם יצליחו באמת, הם צריכים גם לתת לנו כל מני טיפים שאנחנו יכולים ליישם בקלות, ואז נרגיש שהם הביאו לנו ערך מוסף.
גוגל רוצה לדעת אם אתם סובלים מדיכאון. אם אתם מרגישים רע, גם אתם רוצים לדעת אם זה דיכאון. אז איפה הבעיה?
אתם יושבים בבית קפה עם כמה חברים, כולכם בערך באותה שכבת גיל, שותים את הבירה שלכם צוחקים, מדברים. ואז הסמארטפון של אחד האנשים עושה את הקול ההוא. של הודעה נכנסת. והתגובה הפבלובית המיידית של בעל הסמארטפון היא להרים את הטלפון ולבדוק מה ההודעה שהוא קיבל.
טכנולוגית המידע כוללת בתוכה הבטחה מדהימה עבור עולם הרפואה. עד היום הטכנולוגיה הצליחה לפטור אותנו מתיקי הנייר של המטופלים (שלא לדבר על הסיוט של פיענוח כתב היד הבלתי הקריא של חלק מהרופאים), פתרה לנו חלק מהקושי של חיפוש היסטוריה רפואית של מטופלים והוסיפה לנו מגוון של התראות על התנגשויות בין תרופות. כל זה מבלי להתייחס לפוטנציאל העצום של קבלת החלטות על בסיס כריית מידע מהמאגרים העצומים של תיקי המטופלים.