בחברה בה אנחנו חיים, העיסוק בבריאות האישית שלנו הפך לעניין מרכזי וחשוב. אנשים רבים יותר ויותר מודעים לצורך בשמירה על הגוף והנפש שלהם במטרה לשפר את רווחתם, ומשקיעים זמן ומשאבים כדי להגיע ליעד הנכסף. אבל כפי שאנו שואפים ליותר שליטה על הבריאות שלנו, אנחנו עלולים גם לאבד שליטה על העיסוק בבריאות.
במשך שנים רבות אנשי בריאות הנפש אשר מטפלים באנשים הסובלים ממחלות נפשיות קשות (SMI) בנסיון להפחית את הסימפטומים של המחלה. הטיפול הזה חשוב, אבל הוא צר מדי ולא מספיק כדי להשיג את מה שחשוב.
להיות אופטימי זה דבר טוב. אופטימיות מובילה ליומיום שהוא יותר נעים, היא מורידה חרדה ובונה לנו יכולת התמודדות. יש אפילו מחקרים שמדברים על כך שאופטימים מאריכים חיים. אבל יש אנשים שמתבלבלים בין אופטימיות לבין חשיבה חיובית, שהיא גם דבר טוב אבל במצבים מסויימים יכולה להפוך לאופטימיות רעילה.
השבוע התקשר אלי מישהו וסיפר שהוא החליט שהוא צריך להגיע להתייעצות. הוא עובד בעבודה תובענית, יש לו שני ילדים קטנים ואישה, הוא לומד לתואר שני ובכלל הוא מרגיש שכבר הרבה שנים הוא לא שמח במיוחד. ואני לא כל כך רוצה תרופות, הוא הוסיף.
קורונה וירוס. מה זה אומר בעצם לאדם הממוצע. זה שלא קורא מחקרים ולא עובד במערכת הבריאות? קורונה זה כמו שפעת רק גרוע יותר? זה לא אומר כלום. עבור רוב האנשים, קורונה זה פחד בלתי מוסבר. זו חרדה. זו מצוקה רגשית.