רק בשבוע שעבר כתבתי לתומי רשימה על שימוש בתרופות פסיכיאטריות לשיפור ביצועים על ידי אנשים שלא סובלים מכל בעיה והיום כבר נחשפתי למשהו גרוע בהרבה. גלשתי ב ynet ומצאתי כתבה על מישהי אשר החליטה על דעת עצמה לקחת ריטלין וסבלה מכל תופעת לוואי אפשרית, כולל כאלו שלא קשורות לכלום. מתברר שהריטלין גם רצח את ארלוזרוב.
ברפואה, לתיוג אנשים יש תפקיד חשוב. להגדיר אדם כחולה אמפיזמה (מחלת ריאות) מועיל שהוא מוגדר אחרת מחולה אסתמה (מחלה אוטואימונית עם ביטויים ריאתיים). אדם שמוגדר כסובל ממחלה דו-קוטבית יכול לקבל טיפול שונה מזה שמוגד כסובל מדכאון. אדם הסובל מפוביה יהנה מסוגים שונים של פסיכותרפיה מאלו שיקבל אדם שסובל מסכיזופרניה.
בשנים האחרונות היתה תחושה של התקדמות משמעותית בקבלה ובהפנמה של התרומה האפשרית של יעוץ וטיפול נפשי. אבל כמעט תמיד קורים דברים שגורמים לי לפקפק בתחושה הזו. האירוע האחרון שקרה לי היה בזמן שירות מילואים שעשיתי לאחרונה. במילואים, כמו חלק גדול מהרופאים אשר עושים בישראל, איני עוסק בתחום ההתמחות אלא מתפקד כרופא כללי ביחידה צבאית.
חוק הבחירות בישראל מאפשר לכל אזרח ישראל אשר מתגורר במדינה (וגם לשליחים ולימאים) להצביע בעבור המפלגה שעמדותיה וראשיה מוצאים חן בעיניו כדי לאפשר להם לקדם את עיניינו ולדאוג לצרכיו. כל אזרח מגיל 18 יכול להצביע, ולפעמים מצביעים אצלנו גם אנשים שכבר נפטרו. למרות שאפשר להתווכח על יכולת קבלת ההחלטות של אזרחי ישראל (לאור תוצאות הבחירות בחמש עשרה השנים האחרונות) נקודה שכמעט לא דנים בה היא האם באמת כולם כשירים להצביע בבחירות?