אחד הדברים שבולטים בתוך הרעש שמתקיים בהמולת הקורונה היא שכולם כל כך עסוקים כל הזמן. אנשים עסוקים בלשמור על סוג של נורמליות. גם אם אתם לא עובדים כי סגרו לכם את העסק או שאתם בחל"ת, כולם מצפים שתנצלו את הזמן של הסגר. תנקו, תסדרו, תעסקו בלמידה, בפיתוח ערוצים חדשים להכנסה אלטרנטיבית, תתנדבו. עצרו לרגע, זה לא נורמלי.

כולם מצפים ממכם לשמור על חזות 'נורמלית' כדי שנצא מזה מהר וכדי שנוכל לחזור למציאות ה'נורמלית' שאנחנו מכירים מהחודשים ינואר או פברואר. אבל התשובה האמיתית לשאלה מתי זה יחזור להיות כמו כמו שאנחנו רוצים שזה יהיה דווקא די פשוטה. אבל לא זו שאתם רוצים לשמוע. זה אף פעם לא יחזור להיות כמו פעם.

קטסטרופות עולמיות נוטות לשנות את העולם. קטסטרופות מקומיות מוצאות דרך להשאיר חותם גם לאחר שהן חולפות. בדיוק כמו שמלחמת וייטנאם ומלחמת יום הכיפורים השאירו צלקות שלא נמחקו כשהמלחמה חלפה, בדיוק כמו שהמשבר הכלכלי של 2008 השפיע על העולם עד למגיפת הקורונה, אי אפשר לצפות שנחזור לחשוב ולהתנהג באותה דרך שהתנהגנו בה לפני שפגשנו את המונח קורונה. 

אנשים מוצאים את עצמם עסוקים. כולנו רואים את זה בפייסבוק. מציעים לי להשתתף בסדנאות אונליין, וובינרים, לשמוע קורסים, להתארגן מחדש, לעסוק בפרוייקטים של 'עשה את זה בעצמך'. מי שלא מציע לי סדנה אונליין, נמצא בקבוצות של 'איך יוצרים סדנה', 'איך ללמוד באינטרנט', 'איך ליצור הורות מותאמת'. כולם שקועים בעשייה בלתי פוסקת. החלפנו את הטירוף של החיים בחוץ והמגע עם אנשים בטירוף של חיים בפנים ומגע עם האינטרנט. חס וחלילה שלא נפספס כלום. למלא כל רגע של שקט בעשייה ופעילות. שלא יהיה שקט. שלא נפגוש את האמת שמפחידה אותנו.

כי הפעילות האינטנסיבית הזו מאפשרת לנו להרגיש לרגע טוב עם עצמנו ולהתעסק בפרודוקטיביות, בתרומה לקהילה ובעשיה בבית. זה ביטוי להתכחשות למציאות ותקווה לחזור לעבר, בזמן שאנחנו שאנחנו צריכים להכין את עצמנו שהעולם השתנה לנצח. גם אני מתמודד וחושב איך להיערך לעתיד לא ברור. אבל אני לא מנקה כל יום חדר אחר בבית ולא התיישבתי באמצע הלילה לצלם קורס באינטרנט ואני ממשיך לכתוב כרגיל. בשבילי ובשבילכם. למזלי, אני הולך גם עכשיו לעבודה כדי לעזור לטפל באנשים כבר עכשיו ולהכין את המענה הנפשי לתקופה שבה נחזור לצאת. אבל בנתיים אני רואה את פרץ העשייה הזה וכבר מתחיל לזהות את הבקיעים בנפש של כולנו. אנשי המקצוע סביבי מתחילים לראות שהכוחות של אנשים שמנסים לשמר את הסטטוס-קוו מתחילים לאזול.

לכן אפשר לחשוב על התהליך שכולנו יכולים לעשות כדי להתכונן ליום שאחרי הקורונה. בעיקר כי לא יהיה יום כזה.

תשמרו על עצמכם

הדבר הראשון שאנחנו עושים בזמן משבר הוא לשמור עלינו ועל היקרים לנו. אנחנו נכנסים למצב הישרדות. מותר לנו להרגיש רע, להרגיש במתח, לסבול ממחשבות טורדניות על המצב. זה בסדר להתעסק בנקיון וקניות. זה בסדר לא להיות מרוכזים. זה בסדר לא להיות מסוגלים לישון טוב בלילות. זה בסדר להרגיש שאתם לא מסוגלים ללמוד עכשיו איך לעבוד אחרת ואיך לחשוב אחרת. זה נורמלי.

תתעלמו מכל האנשים שמספרים לכם איך הם מנצלים את הזמן הפנוי שנוצר להם בצורה אולטימטיבית. איך הם עושים ביזנס, איך הם למדו לתפור מסיכות או מפתחים מוצרים. תתעלמו מכל העצות שמופיעות בפיד שלכם בפייסבוק או קיבלתם בוואטסאפ. אלו העצות שהם היו רוצים ליעץ לעצמם – לא לכם. תפחיתו את הרעש. אל תתעסקו במה שאומרים לכם שאתם 'אמורים' לעשות, אלא תתעסקו במה שאתם 'יכולים' לעשות עכשיו. תחשבו עם המשפחה והאנשים הקרובים לכם איך אתם שומרים על עצמכם ועליהם. זה הדבר הראשון שצריך לעשות. איך אתם לא נדבקים. איך אתם לא חושפים את הקרובים שלכם לסיכונים מיותרים. תדברו איתם. תדברו עם משפחה וחברים. קירוב חברתי. רק אחרי שהקרובים לכם יהיו בטוחים תוכלו להתקדם הלאה.

בינינו, גם אם אתם מצליחים להיות פרודוקטיבים, אתם לא צריכים כל הזמן לדווח על זה בפייסבוק ולהציע לאחרים דברים לעשות. כבר עבר חודש. תנוחו. 

לשנות את החשיבה

רק כשאנחנו מרגישים בטוחים אנחנו יכולים באמת להפסיק להתעסק בהווה ולהתחיל לחשוב על העתיד. כשאנחנו מפחדים אנחנו לא יכולים ללמוד דברים חדשים או לתכנן תוכניות. אבל בהדרגה, ככל שנראה שאנחנו והמשפחה בטוחים, המוח יתפנה להתעסק בדברים מורכבים יותר. המוח יוכל להתחיל לתכנן ולארגן את העתיד. צריך לזכור ששינוי אמיתי לא מתרחש ברגע. לא הפכנו בשניה ממורה שמלמד בכיתה למרצה שמומחה בלימוד דרך האינטרנט. אנחנו לא יכולים בתוך יומיים וגם לא בתוך שבועיים להפוך למומחים בעבודה מרחוק או גאונים במכירה עסקית בלי שאנחנו פוגשים את הלקוחות פנים אל פנים. זה דורש שינוי ופניות לשינוי. חלק מאיתנו יהיו איטיים יותר. חלקנו נהיה זריזים. תהיו איטיים לרגע ותחשבו מה אתם באמת מחפשים ומה אתם באמת צריכים. אין סיבה לרוץ אחרי כל מני הבטחות לשינוי כמו שלא רצתם גם בעבר. הקטסטרופה הזו היא גם הזדמנות להתבוננות פנימית שתאפשר לנו צמיחה. אם רק נתבונן בה לרגע, בשקט.

לקבל את העולם החדש

בצד השני של המגיפה מחכה לנו עולם חדש, עם חוקים ישנים והתנהגות שונה. עם כללים שנעצב כולנו יחד. כשנהיה מוכנים לכך נפשית, נתארגן בהתאם למצב החדש שיהיה. נצא עם מסכות ועם כללי ריחוק פיזי. נסגל לעצמנו כללי התנהגות שמתאימים לעבודה מהבית, נקבל רפואה מהרחוק ונפגוש אנשים מקרוב. יהיו לכם רעיונות חדשים שיבואו כשהמוח שלכם יבין שהעולם הישן לא יחזור באותה צורה בדיוק. זה יראה לכם טבעי להתנהל בצורה שונה, כי זה יהיה 'הנורמלי החדש'. זה יראה לכם הגיוני. תוכלו לחזור לעשות יוגה או להרדם בקלות בלילה, כי המצב לא יהיה כל כך מוזר עבורכם. 

רק אם נבין שמדובר במירוץ למרחקים ארוכים נוכל לשרוד את השינוי שצפוי לנו. אם נרוץ ספרינט נתעייף מהר מדי ונקרוס. כולנו צריכים להתכונן למצב משברי שיארך חודשים, וגם אם אחרי הפסח נתחיל לצאת מהבידוד, אחרים ישארו שם לעוד חודשים. כל מה שאנחנו מכירים עובר שינוי, אבל השינוי לא יעצר עכשיו. לכן אנחנו יכולים להיות מלאי תקווה. אנחנו יכולים להאמין בעצמנו ובמשפחה שלנו שנדע להסתגל לעולם החדש. יהיו לנו שיטות לימוד שאנחנו לא יכולים בכלל לדמיין, יהיו לנו מקומות עבודה חדשים ושגרות חדשות, מעורבבות במה שאנחנו מכירים מהעבר.

לא משנה מה יקרה, אנחנו נוכל להתמודד עם האתגרים האלו.