בניגוד למה שרבים חושבים, עצב ודיכאון אינם אותו דבר. חלק מהסיבה לבלבול היא שעצב יכול להיות חלק מדיכאון אבל דיכאון לא חייב לכלול עצב.
בינינו, רוב האנשים משתמשים באופן חופשי לחלוטין במונח דיכאון והמונח דיכאון במקרים רבים בכלל מתייחס לעצב. "איזה בעסה, אני ממש מדוכא" הוא תחליף נפוץ לאנשים שבסך הכל רוצים לומר "אני עצוב". עצב הוא רגש בעל עוצמה רבה והוא יכול לגרום לפעמים לסבל משמעותי, אבל עצב הוא תגובה טבעית לאירויעי חיים אותם אנחנו חווים כמו פרידה, פיטורין או אפילו ציון נמוך במבחן.
אם אנחנו חושבים על עצב ועל דיכאון באותם מונחים, אנחנו ממעיטים מהמשמעות של מחלת הדיכאון, ואנחנו לא נותנים חשיבות לשאר התסמינים שהדיכאון מביא ויכול לגרום. ואז אנחנו מצפים שאנשים יתגברו על הדכאון בקלות, באותה הקלות יחסית שבה אנחנו מתגברים על ציון נמוך במבחן. עצב יכול לקרות לכם פעמים רבות לאורך החיים ולכן התחושה כל כך מוכרת. אבל אם יש לכם נסיון עם עצב, אז אתם גם יודעים שאפשר לצאת מזה ולכן אנחנו גם שוגים ומצפים ממי שיש לו דיכאון שהוא גם 'ייצא מזה' או 'שיתפוס את עצמו בידיים' או 'שיתאמץ קצת יותר'.
כפי שכתבתי, עצב הוא חלק קטן מדיכאון, ויש אנשים שמאובחנים כסובלים מדכאון מאג'ורי בזמן שהם בכלל לא עצובים. למעשה, עצב אינו קריטריון חובה בהגדרת דיכאון. עצבנות יכולה לפעמים לבוא כתסמין במקום עצב. במקרים אחרים, האדם סובל מחוסר יכולת להרגיש. הוא לא מרגיש כלום, הוא קהה לחלוטין – אז הוא גם לא מרגיש עצוב. הוא יכול להרגיש מיואש, חסר תקווה ואשם במצבו. הוא יכול לסבול מבעיות קוגניטיביות כמו מחשבות טורדניות, כמו קושי להתרכז או מוסחות גבוהה, הוא יכול לשכוח דברים ואפילו להתקשות בקבלת החלטות פשוטות.
אדם שסובל מדכאון יכול לסבול גם מתסמינים גופניים של עייפות, כאבי ראש וכאבי שרירים. יכולים להיות מקרים של קשיי שינה או שינה מרובה. גם התאבון יכול להשתנות ופעמים רבות הם ידווחו על חוסר אנרגיה וכח לעשות דברים שהם נהגו לעשות בעבר. כל התופעות האלו יתרחשו יום אחרי יום אחרי יום, למשך שבועיים לפחות.
גם אנשים עצובים יכולים להרגיש את כל הדברים האלו, אבל בדרך כלל העצב מתחיל כתוצאה מסיבה כלשהי ובהדרגה הוא פוחת. בני אדם הם יצורים סתגלניים והם מסתגלים יסית מהר לשינויים במציאות סביבם. אם קרה לנו משהו עצוב, אנחנו נהיה עצובים אבל בדרך כלל התפקוד שלנו לא נפגע בצורה משמעותית ואנחנו בהדרגה מרגישים פחות ופחות את העצב. אם חס וחלילה בן משפחה קרוב נפטר, אנחנו עצובים ויש מקום לעצב הזה ומקום לעבד את העצב אבל בדרך כלל אנחנו נמשיך לתפקד גם במהלך השבעה וגם לאחריה. גם אם נמשיך עדיין להיות עצובים. אם אנחנו סובלים מדיכאון, התפקוד שלנו בהדרגה יפגע.
אנשים שמעולם לא חוו דיכאון מתקשים לכן להבין את מי שסובל מדיכאון. כי גם הם היו עצובים. אבל עצב זה לא דיכאון. דיכאון זו ריקנות איומה שמשתלטת עליך ומלווה אותך יום אחר יום. עם עצב אנחנו מסוגלים להתמודד – לתת עצה וללוות חבר או חברה עצובים. הנטל של הדיכאון כבד על מי שסובל מהמחלה. אבל הוא כבד מאד גם על האחרים. יש להם קושי לגלות אמפתיה ולהתמודד בעצמם עם הדכאון של מישהו אחר.
הנקודה שכדאי לזכור היא שעצב היא תגובה נורמטיבית. הרגש העצוב הוא חלק מהחיים שלנו. לא צריך להמנע מהעצב ורובנו מסתדרים איתו די בקלות. אבל דיכאון הוא תגובה לא נורמטיבית. הוא לא חלק מהחיים שלנו ואם אנחנו מדוכאים, כדאי להקדים ולנסות להפסיק אותו. אם אתם מדוכאים, פנו לקבל עזרה.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה