אחת התופעות הנפוצות בעולם המערבי, היא שימוש בתכשירים ממריצים על ידי אנשים שלא אובחנו כסובלים מהפרעות ומחלות כדי לשפר יכולות קוגניטיביות וכדי להצליח יותר בחיים.

אתם יודעים מה המחיר של אטנט באוניברסיטה? אם אתם סטודנטים באוניברסיטה אתם בוודאי יודעים. אם אתם עובדים בחברות מסחר בורסאי, סטרטאפים או כל מסגרת תחרותית, יש סיכוי שאתם יודעים. בכל שבוע אני פוגש מישהו שמגיע שאין לו הפרעת קשב אבל ניסה כבר מחברים או מבני משפחה. כי הם מכירים מישהו שהריטלין, הקונצרטה או הויואנס עזרו לשנות לו את החיים אחרי שהם אובחנו עם הפרעת קשב.

למה בעצם לא לקחת ריטלין?

כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על התועלות הפוטנציאליות שיכולות להיות לו, בין אם זה שיפור בציונים, עליה בתפקוד, שיפור המיקוד. אבל יש גם תופעות לוואי מוכרות כיוון שתרופות סטימולנטיות יכולות גם לגרום לבעיות בשינה, ירדה בתאבון ואפילו תופעות של תלות ותסמיני גמילה.

יש מאות ואלפי מחקרים שמראים את השיפור בריכוז ובתפקודים השונים של אנשים שסובלים מהפרעת קשב והחלו לטפל בעצמם בתרופות ממשפחת הסטימולנטים. אבל יש מעט מאד מחקרים שבדקו מה קורה לאנשים שלא סובלים מהפרעת קשב ונוטלים טיפול תרופתי כזה. הסיבה העיקרית היא שתרופות נועדו כדי לטפל במחלות והפרעות ולא אוהבים לעשות ניסויים תרופתיים באנשים שאין להם מחלות.

אבל המצב בשטח שונה. אנשים לא בדיוק קוראים מחקרים כשהם מחליטים לקחת כדור מחבר שלהם, אלא פשוט משיגים ולוקחים. ואז הם מרגישים את השפעת הכדור. זה לא מדעי, אבל זה ניסויי.

יש מחקרים שניסו לבדוק את זה בצורה מסודרת. לדוגמא המחקר הזה מאוניברסיטת פנסילבניה ניסה לבדוק את ההשפעה הקוגניטיבית של אמפטמינים (אטנט) על אנשים בריאים. במסגרת המחקר אנשים בריאים נאלצו לבצע סדרה של 13 מבחנים קוגניטיבים אחרי שהם לקחו אדראל (אטנט) או פלאסבו. כל הנבדקים ביצעו את המבחנים כשהם לוקחים פעם אחת אטנט ופעם פלאסבו, אולם לא הם ולא הבוחנים ידעו איזה סוג לוקחים הנבדקים עד לאחר סיום המחקר.

הדבר המפתיע הוא שצוות המחקר לא מצא הבדלים סטטיסטיים בתוצאות אצל נבדקים בריאים, בין נטילת תרופה ממריצה לבין לקיחת תרופת דמי, מלבד בשאלה אחת: "האם אתה חושב שהתוצאות שלך במבחנים היום השתפרו כי לקחת כדור?" בימים בהם הנבדקים לקחו אטנט הם חשבו שהם השתפרו יותר מבימים שבהם הם לקחו פלסבו.

להתאהב מחדש

במאמר סקירה אחר, העלו מגוון השערות לתופעה הזו, אבל רובן מתאחדות להשערה הבאה: השיפור שיש לחלק מהאנשים הבריאים אשר לוקחים סטימולנטים לא נובע משיפור אמיתי ביכולות הקוגניטיביות, אלא מגיע מהשפעה חיובית על תחושת האנרגיה, העניין וההנאה מהעבודה.

כלומר, בניגוד לאנשים שסובלים מהפרעת קשב ולוקחים אטנט וכתוצאה משפרים את יכולת הריכוז וניהול המטלות שלהם, האנשים הבריאים שלוקחים את הכדור לא משפרים את התפקודים הקוגניטיבים אלא בעצם 'מתאהבים במטלה המשעממת' וכתוצאה מכך הם מרגישים שקל להם לעשות אותה יותר.

כל מי שעשה מטלה משעממת או מונוטונית בחיים יודע שקל יותר לעשות משהו כשמרגישים אופטימיים, מסוגלים ומלאי אנרגיה. זה יכול לעזור לכולם. הכדורים לא עושים אותך חכם יותר, אבל גורמים לך להרגיש טוב יותר עם עצמך כדי להשתמש ביכולות הקיימות שלך. כתוצאה מכך, יש הרבה סטודנטים שלוקחים תרופות להפרעת קשב גם כשאין להם הפרעת קשב, כי הם בטוחים שזה עוזר להם לשפר את הריכוז – למרות שזה לא עושה את זה. ובאמת, מה רע בשיפור המוטיבציה, שיפור ביצועים ותחושה כללית של אופטימיות?

הבעיה היא שיש לזה תופעות לוואי נפוצות – כמו הפרעות שינה, ירידה בתאבון או עצבנות לאחר הפסקת הכדור. אבל יותר בעייתית היא תחושת האנרגיה והשמחה הכללית, שהיא גורם סיכון משמעותי להתמכרות. כיוון שלאחר זמן לא רב התחושה הזו חולפת והאיש שלקח את הכדור ממשיך לרצות להרגיש טוב. לכל אחת מתופעות הלוואי האלו יכולות להיות השפעה על המצב הבריאותי של האדם. החשוב הוא שאצל אנשים שבאמת יש להם הפרעת קשב, החלק של מצב הרוח והאופוריה פחות דומיננטי ואילו השיפור הקוגניטיבי יכול להיות מאד משמעותי.

כך שהם אולי יכולים ללמוד למבחני לשכת עורכי הדין בלי להרגיש שהם צריכים לישון, ותוך כדי הנאה מושלמת מדיני חוזים, אבל הציונים שלהם לא באמת משתפרים בגלל נטילת התרופות. מיותר לציין שממש לא כדאי לקחת תרופות מרשם שלא קיבלתם אליהן מרשם מהרופא שלכם.

זה לא בריא.