אחד המאפיינים של אתרים אישיים הם שאפשר לעסוק בהם בכל נושא שבעל האתר מעוניין לעסוק בו. אבל מאתר שכותרת המשנה שלו "על נפש, טכנולוגיה וכל מה שביניהם" ועוסק בעיקר בפסיכיאטריה מצופה להעיר במשהו על הכתבה שהתפרסמה ב 13.7.07 במוסף סופשבוע של מעריב תחת הכותרת המבטיחה "אז נכניס אותך למחלקה הסגורה". בזמן האחרון אני שואל את עצמי האם יש טעם בכלל להגיב לכתבות שמופיעות בעיתון?

נתקלתי כבר מספר פעמים בכתבות בעיתון ולא רק בענייני רפואה, הן מהצד של הכותבים והן מהצד של נושאי הכתבה,. לכן חשבתי לנסות הפעם משהו טיפה אחר. במקום להתחיל להתווכח על הכתבה, אם מה שכתוב שם נכון או לא נכון, ואם מה שאנשים משני הצדדים בכתבה טוענים הוא המציאות או תפיסת המציאות שלהם, ננסה לקרוא את הטקסט ולנסות להבין מה בדיוק קורה לנו כשאנחנו קוראים את הטקסט ואיך זה קורה לנו. לא למדתי ספרות ולא עיתונות וכל מה שאני כותב כאן הוא דעתי האישית מנקודת המבט שלי.

כמו שכולם כבר יודעים, עיתונים הם עסק כלכלי שמטרתו להרוויח יותר כסף בעבור הבעלים שלו. האמצעי העיקרי הוא מכירת גליונות רבים ככל האפשר של העיתון, דבר שיביא עוד יותר מפרסמים לשלם לעיתון בעבור פרסום. עיתון רווחי הוא עיתון שמוכר הרבה גליונות, ומוציא פחות מההכנסות שלו. אבל זה לא קשור רק לעיתונים, אלא נכון באותה מידה לרדיו, לטלויזיה ולאינטרנט. תרבות המדיה שבה אנחנו חיים הוכיחה כבר מזמן שככל שאתה יותר רציני אתה פחות מעניין, וככל שאתה יותר שטחי, יותר צהוב – ובעיקר יותר פופוליסטי אתה יותר פופולרי ויכול להרוויח יותר. כדי למשוך יותר קוראים/צופים צריך לעשות משהו אחד ויחיד: להפיק רגשות. כוכב נולד היא תוכנית דרמה מתוסרטת ולא תחרות אמיתית, שמנסה לגרום לנו להתאהב באחד המתמודדים ולהשקיע בו אנרגיה רגשית, שתבוא לידי ביטוי בצפיה חוזרת בתוכנית ואפילו בהצבעות חוזרות (תמורת כמה עשרות אגורות בכל פעם).

גם טקסטים שנכתבים בחלקים גדולים של העיתונות נועדו ליצור רגש כשאנחנו קוראים אותם. בחירת המילים והציטוטים שהעורך או הכתב מדפיסים בסופו של דבר נועדו ליצור מניפולציה רגשית מסויימת.

מסלול הנשק והכסף של ארקדי גאידמק (כותרת ראשית ידיעות אחרונות 13.7.07)

התקדמות במו"מ החשאי עם סוריה (כותרת ראשית מעריב 13.7.07)

אם נקרא את הכותרות מנקודת מבט ביקורתית נוכל לראות שהכותרת של ידיעות נועדה לגרום לנו לפחד מארקדי גיידמאק, ואילו זו של מעריב נועדה לנו לפתח תחושות של תקווה שהמצב משתפר. באותה מידה ניתן היה לכתוב "האם כספו של ארקדי גאידמק מגיע מסחר בנשק?" או "סוריה וישראל בשלבים מוקדמים מאד במשא ומתן", דברים שעולים מהכתבות שציינתי באותה מידה כמו הכותרות שנבחרו. ההבדל הוא שהתגובה הרגשית לכותרות שהוצעו תהיה שונה או פחותה בהרבה.

הכתבה של מרב בטיטו היא מופת למניפולציה רגשית. בחירת המילים והציטוטים נועדו לגרום לנו לחרדה, לפחד ולכעס, כל אלו תחושות חזקות במיוחד שמעלות רייטינג באופן אוטומטי. אני בטוח שכל הטקסט שמופיע בכתבה אכן נאמר (אני מניח שעורכי הדין של מעריב בדקו הכל|"). נניח לשניה לצורך הדיון שהכל מבוסס על עובדות (כי תפיסת המציאות היא תמיד סובייקטיבית וכל אחד תופס אירוע בצורה שונה ולכן יכול להבין את מה שקורה אחרת) ונסתכל רק על בחירת הטקסטים.

התפקיד של כותרת משנה לכתבה היא לתת סקירה מהירה של תוכן הכתבה למי שלא הצליח להבין את זה מהכותרת. המשנה של הכתבה פותח במילים "עדויות קשות", או במילים אחרות "תתכוננו לגרוע מכל" אחר כך משובצים תיאורים כמו "חנקו אותו…בעטו בו… סיממו אותו… כמעט הרגו לה את הילד". ומסכמים כמובן בתגובת בית החולים שהיא "אנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל מעולם לא זוהמנו בכוונות רעות". ושבית החולים ביקש להקים ועדה שתחקור את הנושא.

אז מה היה לנו כאן? תיארנו דברים נוראים שנעשים לילדים, ומיד אחר כך בית החולים אומר שהוא "לא טלית שכולה תכלת". ואנחנו צריכים להבין מזה שהכל נכון ועובדה, ובית החולים מודה. אבל בעצם זה לא מה שכתוב בתוכן הכתבה. בכתבה כתובים דברים אחרים. סגן מנהל בית החולים אומר במפורש:

"כאשר ילד כבר מוכנס לאשפוז אצלנו מדובר במצב פסיכופתולוגי התנהגותי וחשיבתי שמאופיין בהתנהגויות קשות, בהתפרצויות זעם ובקטטות….נניח שמתרחשת השתוללות …ומזעיקים אח מהמחלקה משום שהמורות אינן מסוגלות להשתלט עליו. בזמן הנסיון להרגיע אותו יכול להיות שהילד ייצבט בטעות או יחטוף איזו מכבה. לא התרחש כאן שום דבר מכוון. אין דברים כאלו אצלנו, לא היו ולא יהיו."

ובהמשך:

"זה מופרך לגמרי. לו היה מובא לידיעתי מקרה ספציפי של חניקה או הכאת מטופל, איש הצוות הזה לא היה נשאר לעבוד פה."

ונסיים בציטוט המרשיע:

"תמיד יהיה מישהו שלא יהיה מרוצה, ולפעמים מתפתחת עוינות כלפי הצוות המטפל, ואז קל מאד למצוא את כל הפגמים, אנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל מעולם לא זוהמנו בכוונות רעות".

אבל רגע! לציטוט המלא יש משמעות אחרת לגמרי. מה שהוא בעצם אומר שם זה שלא היו דברים מעולם ולא שהוא מסכים לכל התיאורים שתוארו כנגד הצוות בבית החולים. כלומר לקחתנו חלק ממשפט ושיבצנו אותו בטקסט אחר ופתאום המשמעות השתנתה.

בכתבה מתוארים שני מקרים של ילדים שהוכנסו למחלקה הסגורה, תחת התנגדות ההורים שלהם, ואת החוויה הקשה שעברו ההורים והילדים הללו תוך כדי מלחמה מתמדת במה שקורה סביבם. אני לא יודע לגביכם, אבל אם מישהו היה מכריח אותי להכנס למקום סגור בניגוד לרצוני אני הייתי מתקשה לסמוך עליו, והייתי רואה הכל מזווית ראיה של מישהו שכפו עליו משהו. לכן מובן לחלוטין שההורים הללו חוו את החוויה הזו באופן טראומטי מאד. לצורך מראית עין, הכתבה טורחת להזכיר במשפט אחד בלבד (ספרתי) ש"בעבור מטופלים רבים בית החולים הוא מקום מרפא חיוני, לא מקום מזיק". אבל המשפט הזה כמובן מהווה רק הקדמה למשפט הבא שאומר שזו בדיוק הסיבה שצריך עדות של איש צוות בכדי להרוס את המוניטין של המקום. והנה, אפילו המשפט החיובי היחיד בכתבה מנוטרל מיד לאחר מכן.

נהוג לפנות בכתבות כאלו לתגובות מגופים שרלוונטים לנושא הכתבה. במקרה שלפנינו התגובה היחידה מגורם חיצוני מגיעה מיושבת ראש עמותת מגן לזכויות אנוש, שידועה אך ורק במלחמתה נגד הפסיכיאטריה. מה שרק נרמז אבל לא נכתב, הן הדרכים השנויות במחלוקת של העמותה, שנוסדה וממומנת עד היום על ידי כת הסיינטולוגיה. הסיינטולוגים מאמינים שאסור לתת טיפול לחולים פסיכיאטרים, כי בעצם אין מחלות נפש, והכל תלוי בשינוי שאדם בוחר לעשות בעצמו. מבחינתם גם חולה סכיזופרניה קשה ששומע קולות שפוקדים עליו להתאבד "בוחר לשמוע את הקולות". את זה שלא מביאים תגובה של הורים לילד שחייו השתפרו בעקבות אשפוז במחלקה אני עוד יכול לקבל. אם היו היו מביאים תגובה של גוף שפועל עבור ילדים בלי קשר ספציפי לפסיכיאטריה הייתי מבין. אבל כאשר הציטוט היחיד הוא של ארגון שמטרתו המוצהרת היא הכחדת הפסיכיאטריה, אני שואל את עצמי איזה מניפולציות אחרות נעשו כאן ולא הבחנתי בהן?

אני מכיר עד כמה מטופלים יכולים להעזר ולפעמים להינצל על ידי טיפול פסיכיאטרי טוב. אבל מי שלא פגש בחולי פסיכיאטרי עד היום לא יודע את זה. ומה שהכתבה הזו עושה היא נזק בלתי יתואר לילדים חולים שהוריהם יפחדו עכשיו להביא אותם לטיפול שיכול לעזור להם.

יכול להיות שכל הכתוב בכתבה אמת לאמיתה. יכול להיות שחלק אמת וחלק הוא רק חוויה סובייקטיבית של משפחה סובלת שעקב הסבל האישי לא מסוגלת להבחין במאמצים של צוות לטפל בילדים חולים מאד שלא בדיוק מגיבים כמו שילד בריא מגיב. ויכול להיות שהכתבה היא כתבה מוזמנת והיא בעצם מניפולציה רגשית שבאה לגרום לנו לפחד מפסיכיאטריה.

כן. גם המאמר הזה הוא מניפולציה רגשית. אבל אני לפחות מודה בזה.

הודעה: עקב תקלה נמחקה רשימת התפוצה המעדכנת על רשימות חדשות. אתם מוזמנים להרשם כאן.