הזמן לא עוצר לרגע ומי שלא מתקדם בקצב מספיק יכול לגלות שהוא פספסת את הנסיעה. לכן אין פלא שאנחנו מחפשים פתרונות מהירים וזמינים כדי לטפל במה שמפריע לה. התרגלנו שאנחנו עושים את מה שעובד הכי מהר, או את מה שנראה לנו כפתרון הכי פשוט, בגלל שאין לנו זמן להתעסק עם תהליכים מורכבים.

ההתפתחות האישית שלנו, היא התפתחות של היכולות שלנו להתמודד עם האתגרים שמציב בפנינו העולם. אם אלו יחסים בינאישיים, קשיים בעבודה ובלימודים או משהו בריאותי כמו קשיי שינה או חרדה, פעמים רבות אנחנו מחפשים פתרון מהיר שיסלק את הבעיה ויתן לנו אפשרות להמשיך הלאה. בתחום שלי, אנשים שואפים הרבה פעמים לפתור בעיות רק עם תרופה או עם התערבות קצרצרה בסגנון "תוך 4-6 פגישות נפתור את בעיית הדימוי העצמי שלך לתמיד!", פשוט כי הם מסבירים ש"אין להם זמן" עכשיו לטפל בבעיה.

אני רוצה להדגיש שאין לי בכלל בעיה (להפך!) עם פתרונות שכוללים טיפול תרופתי במצבים שדורשים זאת כמו מצבים מסכני חיים, פסיכוזה או מחלות משמעותיות בבריאות הנפש. כמובן שגם אין לי שום קושי להבין ולתמוך בשילוב של טיפול תרופתי במצבים אחרים שבהם הוא נדרש. אבל ככל שאנחנו יותר ויותר חיים בעולם שבו הפתרון למשהו שמקשה עלינו צריך להיות מיידי, היכולת שלנו ללמוד איך מתמודדים עם משברים דווקא נפגעת. הקושי להתמודד עם אתגרים דוחף אותנו יותר לכיוון של 'פתרונות מהירים" וגורם לנו להיות בסיכון גבוה יותר להתמכרויות ולתלות באותם פתרונות. תרופות לא יכולות להיות חלופה להחלטות שגויות או לחוסר התמודדות עם אתגרי החיים.

תרופות פסיכיאטריות יכולות להיות כלי חשוב בטיפול במצבים נפשיים שונים, אבל אנחנו צריכים להשתמש בהן בתבונה. לכן אני מציין כאן רשימה של נקודות למחשבה שכולנו, מטפלים ומטופלים, צריכים לחשוב עליהם כשאנחנו בוחרים טיפול מסויים, בדגש על תרופות פסיכיאטריות. באותה מידה אפשר גם לחשוב על תרופות לסכרת והשמנה ועל שינוי הרגלי תזונה, על תרופות לכאב ושינוי בהרגלי חיים ועוד תחומים ברפואה

אתגרים מהירים

הרגעה זמנית לעומת פתרונות ארוכי טווח
פתרונות תרופתיים מהירים יכולים להיות חשובים כחלק מטיפול. לדוגמא אם אתה סובל פתאום מחרדה גבוהה, נטילה של בנזודיאזפינים (קלונקס, קסאנקס ואחרים) יכולה להקל מהר על הסימפטומים. אבל נטילת בנזודיאזפינים לרוב לא משפיעה על הגורמים שמעוררים את החרדה, ולכן למרות שיש להם השפעה מטיבה קצרת טווח הנטילה שלהם לא מעודדת בפניה עצמה תהליכים החלמה וצמיחה. לכן אם בכל פעם שיש לכם חרדה קטנה אתם לוקחים מייד כדור הרגעה, אתם לא תפתחו עם הזמן יכולת להתמודד עם חרדה אלא תפתחו דווקא תלות בכדור ההרגעה כדי להתמודד עם החרדה שלכם. זו רק אחת הסיבות שההנחיות המקצועיות מדגישות שלא מומלץ לקחת בנוזדיאזפינים ליותר ממספר שבועות בודדים ברציפות.

תלות וסבילות
סטימולנטים הם תרופות הבחירה לטיפול בהפרעת קשב. אם יש לכם הפרעת קשב שאובחנה בצורה מסודרת ורצינית, אין בעיה שתיקחו סטימולנטים לטיפול בהפרעת הקשב שלכם. אבל אם אתם לוקחים סטימולנטים (ריטלין, אטנט) כדי להיות עירניים בלילות או כדי להרגיש טוב, אתם צפויים לגלות די מהר שאתם מפתחים סבילות לתרופות, כלומר אתם נזקקים למינונים גדלים כדי להשיג בדיוק את אותו אפקט שהיה לכם בתחילת השימוש בתרופה. למעשה, במובן הזה ככל שתשתמשו יותר בסטימולנטים כדי שתהיה לכם מוטיבציה ואנרגיה, כך תהיו יותר תלויים בתרופות כדי להתחיל את היום, וכך גם אם לא תיקחו את התרופה הקושי התפקודי שלכם יגבר.

טשטוש סימפטומים
תרופות יכולות להפחית סימפטומים ובדרך כלל התרופות קצרות ההשפעה עושות את זה במהירות. תרופות הרגעה יכולות להפחית תסמיני חרדה, תרופות אנטיפסיכוטיות יכולות די מהר להפחית אי שקט של פסיכוזה, אבל לפעמים זה מטשטש את התסמינים של ההפרעה המקורית שבגללה רצינו להתחיל את הטיפול. תרופות הרגעה ירגיעו מישהו שמתמודד עם טראומה, אבל לא יטפלו בכלל בטראומה (ומייד לאחר אירוע טראומטי בכלל לא מומלץ להתחיל תרופות הרגעה). דווקא בנקודה זו צריך לזכור שהמטרה החשובה בטיפול היא לא ניהול והפחתת סימפטומים אלא לנסות להתייחס לגורמים שמייצרים את הסימפטומים, בין אם הם רגשיים, במערכות היחסים או בגוף שלנו.

התמודדות וצמיחה
לפעמים הפתרונות המהירים יכולים דווקא להיות נכונים עבורנו. אם יש לנו הרגל טוב שלא דורש חשיבה, הרי שהוא גם יעבוד מהר יותר ויהיה הרבה פעמים יעיל יותר. אבל כשאנחנו מסתמכים יותר ויותר על הרגלים והתנהגויות אוטומטיות, הן יכולות אם אנחנו לא חושבים עליהם כלל להפוך לפחות יעילים. לדוגמא, אם אנחנו רגילים ללמוד בצורה מסויימת שעבדה עבורנו לאורך כל שנות הילדות, וכשאנחנו נכנסים לתקופת המבחנים באוניברסיטה אנחנו עלולים לגלות שמה שעובד לנו בצורה אוטומטית בתחומי למידה כבר לא עובד באקדמיה. כי הדרישות והצרכים השתנו. כלומר, אם אנחנו סטודנטים יש לנו אפשרות לקחת תרופות להפרעת קשב, גם אם אין לנו הפרעת קשב וללמוד עוד שעות, או שאנחנו יכולים להשקיע בשינוי הרגלי הלמידה שלנו שישרתו אותנו בעתיד.

תופעות לוואי פוטנציאליות
באופן כללי, אם אתה לא מתמודד עם בעיה היא לרוב הופכת למורכבת וגדולה יותר. אם יש לך OCD ובחרת לא לטפל ב OCD, תופעת הלוואי של אי טיפול תהיה OCD עקשן יותר וקשה יותר לטיפול. אם בחרת לטפל במשהו מורכב בפתרון תרופתי קצר, אתה יכול גם לא לטפל בבעיה העיקרית שלך, וגם לסבול מתופעות לוואי של התכשיר שאתה לוקח. לדוגמא, אם אתה לא ישן בלילה ואתה לוקח כדורי שינה, במקום להשקיע קצת יותר זמן בהגיינת שינה ו CBTi, שנמצאו כטיפול הבחירה להפרעות שינה, הרי שאחרי תקופה יתכן שתגלה שאתה גם סובל מהתרגלות לתרופה, אבל גם מתחושת טשטוש ועייפות לאורך היום.

התמקדות בפתרון אחד
הטיפול שלנו בקשיים ובאתגרי החיים חייב להיות כוללני (הולסיטי). אם אנחנו מסתמכים רק על משהו אחד, הוא בדרך כלל לא יספיק. אם יש לך כאבים והדבר היחיד שתעשה זה לקחת כדורים נגד כאבים, בשלב כלשהו הטיפול לא יהיה יעיל. לכן, ההתמודדות חייבת להיות ארוכת טווח. צריך להסתכל גם על פסיכותרפיה, מיינדפולנס, פעילות גופנית, תזונה והרגלי חיים כחלק מפתרון כוללני. אם רק נתמקד בפתרונות קסם, אנחנו נגלה די מהר שקסמים יש רק בסרטים. גם הבטחות לפסיכותרפיה קצרת טווח שתפטור לנו את כל הקשיים בחיים נוטות להתגלות כמקסמי שווא. נכון שאפשר בהתערבות קצרה בשיחות להפחית סימפטומים באופן קצר, ולפעמים זה מה שצריך בזמן משבר, אבל אם רוצים להתמודד עם סוגיות של אישיות, אמונות יסוד או תפיסות עצמי ומציאות, בדרך כלל זה דורש השקעת זמן ומשאבים. מי שיבטיח לנו שבכמה פגישות הוא פותר לנו את רוב (אם לא כל) הבעיות, סימן שהוא חושב שהוא קוסם, לא מטפל.

פתרונות קצרים טובים כחלק מהתערבות ארוכה

לסיכום, למרות שיש פתרונות קצרים שהם טובים לזמן קצר, צריך להתסתכל עליהם כחלק ממסע שבו אנחנו מנסים להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים בפנינו. הסתמכות על פתרון אחד, מהיר ויעיל ככל שיהיה, טומנת בחובה גם סיכונים ומגבלות. אם אתם באמת רוצים שינוי ולא רק הקלה סימפטומטית, תחשבו כיצד הפתרונות שאתם בוחרים בהם, נותנים לכם מענה מהיר ותשובה ארוכת טווח.