כולנו מבינים שאיכות החיים שלנו מושפעת על ידי העבודה שלנו. מחקרים כבר מצאו שחלק גדול מהעובדים אוכלים את ארוחת הצהריים שלהם על הכיסא המשרדי כמעט כל יום ורובם לא לוקחים הפסקות בזמן העבודה. מחקר אחר מצא שלפחות 50% מהעובדים בודקים את המייל הארגוני בסוף השבוע, ושליש בודקים בזמן החופשה.
אז מה זה אומר עבורנו? יש אלפי מחקרים שמראים שסטרס משפיע עלינו. עולים במשקל, מרגישים יותר עייפים, יש סיכוי רב יותר למחלות כמו אירועי לב או אירועים מוחיים ועוד ועוד בעיות. מדי פעם אנחנו קוראים על אנשים שמתו בגלל עודף עבודה ביפן. קארושי, היא תופעה שקיימת ביפן שמתרחשת כשעובד מסויים, לרוב צעיר יחסית, פשוט עובד בלי גבול עד שהוא נמצא מת (מהתקף לב). אבל מה שמיוחד כאן זה שרק ביפן יש הגדרה נפרדת ל'מוות מעודף עבודה', בעוד ששאר העולם המערבי אנחנו לא מפרידים. למרות שגם בשאר הארצות יש מקרי מוות מעודף עבודה, אנחנו לא נשמע על זה, כיוון שהגורמים הממשלתיים לא מתעדים את האירועים הללו בקטגוריה מובחנת כך שלא ניתן לעשות סטטיסטיקה – ולכן קשה לעשות עם זה משהו.
חלק משמעותי מהאחריות על המצב הזה נופלת על תרבות העבודה שבה אנחנו חיים. הציפיה שנהיה כל הזמן זמינים, ריבוי המטלות שרק מחמיר עם הזמן. התחרות האינסופי. אני חושב שאנחנו צריכים לשים פוקוס גדול יותר בחברה שלנו על סביבות עבודה בריאות (ולא משנה אם זה אחיות בתי חולים או עובדות בחברות הייטק), ושאנחנו צריכים לפעול כדי לשנות את הסביבה שבה אנחנו עובדים, ולשנות את תרבות העבודה המערבית. ולמרות זאת, הרי אתם לא מצפים שמחר בבוקר המנהל שלכם יתחיל באמת להתנהג אחרת. כי הוא נמצא באותה מערכת כמוכם.
אז מה אפשר לעשות? אפשר לקחת אחריות אישית. לא על מקום העבודה, לא על המנהל שלכם, אלא על איך אתם מתנהלים בתוך מערכת הציפיות הזו. ברור שהמערכת אשמה. אבל אם תחכו למערכת להשתנות, אתם בנתיים תמשיכו לפגוע בבריאות שלכם. אפילו אם אתם עובדים במערכת ממש נוראית שאתם לא יכולים מסיבות שונות להתפטר ולעבור למקום יותר נורמלי, אתם עדיין יכולים לעשות משהו כדי לשמור על הבריאות שלכם.
צירפתי עבורכם טיפים מעשיים להפחתת לחץ בעבודה שאספתי מכל מני מקומות. חלקם יתאימו לכם, חלקם פחות.
תעבדו בחתיכות זמנים. יש מחקרים שמראים (באופן לא מפתיע) שלא ניתן לעבוד בצורה אופטימלית לאורך זמן. לכן ההמלצה היא להתמקד בעבודה לאורך פרק זמן שנע בין 50 ל 90 דקות ולאחר מכן לצאת להפסקה כדי לאפשר למוח ולגוף להתאושש. אפשר לעשות זאת על ידי הפעלת טיימר בשעון או בטלפון או אפילו לרכוש טיימר לעבודה.
צאו להפסקה פעילה. אתם בטח יודעים שפעילות גופנית מורידה סטרס. יש כאלו שיש להם מכון כושר בעבודה. אבל רובנו יכולים פשוט לצאת מהחדר ולהסתובב קצת מחוץ לבניין (לא בשעות הצהריים הישראליות). תצרפו לזה פעילות גופנית מתוכננת במהלך השבוע וכבר מצבכם הבריאותי משתפר.
אם אתם מחוץ לעבודה – אתם מחוץ לעבודה. בזה, כולם אשמים. כולנו עונים לטלפונים מהעבודה או חושבים עליה כשאנחנו לא שם. אבל האמת היא שאם אתם בבית ולא פתחתם את המייל של העבודה, לא קרה כלום. המדינה לא התמוטטה, הפרוייקט לא נכשל, הבוסית שלכם קיבלה תשובות ולמחרת נשארה לכם עבודה לעשות גם אם ביליתם חצי לילה בלהכין את המצגת שאתם צריכים להציג. תנסו לוותר כמה ימים על זמינות לעבודה בשעות שאתם לא אמורים להיות בה ותבחנו אחר כך אם העבודה בימים לאחר מכן היתה יותר קשה או רבה. הזמן בבית אמור להיות מושקע בבית, בחיים שלכם ובמשפחה שלכם.
תעשו משהו יצירתי. יש אין סוף מחקרים שמראים שעיסוק במשהו יצירתי מונע שחיקה. אם אתם עושים כל יום, כל היום אותו דבר (ולא חשוב אם זה משהו 'יצירתי' כמו להיות מעצב או יזם), אז רמת השחיקה שלכם ורמת הסטרס עולה. אבל אם אתם שוברים את השגרה על ידי משהו אחר, יצירתי כמו מוזיקה, אמנות, כתיבה או אפילו תכנות של פרוייקט אישי, האנרגיות שלכם רק יתגברו.
תנשמו עמוק. אנחנו כל כך עסוקים שאין לנו זמן להתעסק עם עצמנו. תנסו לעצום את העיניים ולהרגיש את הנשימות שלכם. תספרו עד עשרים ואז תמשיכו ביום העבודה. תחזרו על זה כמה פעמים ביום. המתקדמים יכולים לתרגל מיינפולנס או מדיטציה.
תצאו לאכול צהריים. האוכל לא טעים כשיושבים מול המסך ועונים למיילים בין ביס לביס. תנצלו את הפסקת האוכל כדי לדבר עם אנשים אחרים על דברים אחרים. אם אין לכם חדר אוכל ואין מסעדות מסביב למקום העבודה אפשר לשבת בחדר הישיבות ולאכול כמה אנשים יחד, אפשר לרדת לכיוון הרחוב ולמצוא פינה שקטה. רק תעשו לעצמכם טובה ואל תאכלו בזמן העבודה. וזה גם יורד לירכיים.
תצאו לחופשות. כשאתם בחופשה, היו באמת בחופשה. בלי טלפונים, בלי אימיילים ובלי להכין מצגות. אפשר גם לצאת ליותר חופשות קצרות ולא רק חופשה פעם בשנה בקיץ עם הילדים. הרעיון בחופשה הוא שאתם מתרעננים ואוגרים אנרגיה – לא שאתם מתרוצצים וחוזרים יותר מותשים. חופשה אגב, זה לא בהכרח טיסה לחו"ל. זה יכול להיות יומיים בצימר או גם יומיים לא בעבודה ובמטלות.
אין ספק שאנחנו חייבים לשמור על הבריאות שלנו ולהוריד באופן יזום את רמת הסטרס שאנחנו חווים. אם לא נעשה את זה, נמות יותר צעירים. השאלה המרכזית שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו היא האם אנחנו משקיעים את האנרגיה במקומות הנכונים. האם אנחנו משקיעים בעצמנו כמו שאנחנו משקיעים בעבודה? האם אנחנו משאירים לעצמנו זמן לחוות את החיים? האם בעוד שלושים שנה נשאל את עצמנו בשביל מה כל זה היה שווה?
תנוחו כבר.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה