מקשיבים, חלק 4: איך לא לנהל טיפול בהפרעת קשב וריכוז
האמת, רציתי לכתוב רשימה על איך טיפולים כדאי לנסות כחלק מהטיפול בהפרעת קשב וריכוז. ישנה הרבה בורות בעניין הזה, אפילו בתחום של הפרעות קשב בילדים.
אבל הפעם רציתי דווקא לכתוב על איך לא מנהלים טיפול בהפרעת קשב וריכוז.
מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה הוא שיחה עם ידידה שאובחנה לאחרונה כסובלת מהפרעת קשב. היא הופנתה לאבחון דרך פסיכיאטר של מכבי, ששלח אותה לביצוע מבחן BRC ונתן לה ריטלין. אני מצטט כאן מהשיחה שערכנו בעניין.
אני: איך עשית אבחון?
היא: עברתי תהליך של מבחן ארוך מול מחשב עם אוזניות, שאלות של זכרון, לוגיקה, ארגון, זה לא מבחן טובה, אלא החדש יותר, שכחתי את שמו
אני: אבל מי ניהל את האבחון עצמו, ואת הטיפול. פסיכיאטר, נוירולוג? האם הוצע לך טיפול תרופתי או טיפול אחר?
היא: הפסיכיאטר של מכבי שלח אותי לאבחון. ישבה שם בחדר פסיכולוגית, אבל היא לא התערבה, רק התקינה את המכשירים והסבירה, לדעתי גם רשמה כמה דברים בצד. הוצע לי עוד לפני האבחון ריטלין, אבל לקחתי פעם אחת וזה לא עשה לי טוב.
אני: אחרי שקיבלת את התוצאות וחזרת לפסיכיאטר. מה קרה אז?
היא: אז הוא נתן לי לדעתי את המרשם, או אפילו לפני האבחון. לא קרה כלום אחריו.
מה שקרה כאן זה שהפסיכיאטר שלח אותה לאבחון, נתן לה כדור וזהו. המטופלת לקחה כדור אחד, הרגישה מוזר, והפסיקה לקחת טיפול. התוצאה: אין לה טיפול לבעיה שמפריעה לה.
הבעייתיות באבחון הפרעת קשב וריכוז במבוגרים נובעת מכך שבמהלך ההכשרה של פסיכיאטרים ונוירולוגים של מבוגרים אין מספיק עיסוק בהפרעת קשב וריכוז. ברוב מסגרות ההכשרה של הרופאים אין כלל מרפאות יעודיות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז של מבוגרים. יותר מכך המרפאות היעודיות בבתי החולים לא תמיד כוללות את כל ההבטים הטיפוליים של טיפול בהפרעת קשב וריכוז.
רוב בני האדם לא יודעים ולא יכולים לדעת מה כולל טיפול טוב וראוי להפרעה כלשהי. הרי אם יש לכם כאבי בטן כרוניים ואתם הולכים לרופא אתם לא יכולים באמת לדעת אם התרופה שקיבלתם או הבדיקה שעשיתם הם באמת הטיפול המתאים. אתם צריכים לסמוך על הרופא ששלח אתכם לעשות את הבדיקה, או שאתם מתייעצים עם אחרים שיש להם ידע מוקדם בנושא.
לכן למבוגרים מומלץ למצוא רופא, רצוי פסיכיאטר מומחה אבל לפעמים גם נוירולוג מתאים, שגם מבין בהפרעת קשב וריכוז וגם בהשלכות של הפרעת הקשב על שאר הבטי החיים ולא מתייחס לבעיה רק כמרשם של כדור זה או אחר. הוא צריך להיות מסוגל להיות בקשר די הדוק עם המטופל בשבועות/חודשים ראשונים ולא לתת למטופל להיעלם לו כמו שרבים שסובלים מהפרעת קשב עושים, כחלק מההפרעה והסימפטומים שלה.
עכשיו כשאנחנו יודעים איך לא לנהל טיפול בהפרעת קשב, בפעם הבאה: איך כן צריך לנהל טיפול בהפרעת קשב.
————-
גילוי נאות: כתבתי ספר על הפרעות קשב וריכוז במבוגרים (168 שעות של הפרעת קשב) ובקליניקה שלי, יש לנו יחידה שמתמחה בטיפול במבוגרים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז.
עוד בסדרה
מקשיבים, חלק 1 : הפרעת קשב וריכוז באמצע החיים.
מקשיבים, חלק 2: עוד אחת עם הפרעת קשב וריכוז.
מקשיבים, חלק 3: אני מאשר שיש לך ריכוז (על האבחון)
מקשיבים, חלק 4: איך לא לנהל טיפול בהפרעת קשב.
מקשיבים, חלק 5: איך צריך לנהל טיפול בהפרעת קשב וריכוז.
מקשיבים, חלק 6: תרופות ממריצות להפרעת קשב
מקשיבים, חלק 7: פתרונות פרקטיים לבעיות נפוצות
מקשיבים, חלק 8: היתרונות של הפרעת קשב
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
7 תגובות לרשימה ”מקשיבים, חלק 4: איך לא לנהל טיפול בהפרעת קשב וריכוז“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום ראשון, 30 במאי 2010 בשעה 12:33
חשוב מאד להאיר עיניים בקשר עם בעיה זו!
יום ראשון, 30 במאי 2010 בשעה 14:51
[…] This post was mentioned on Twitter by Kfir Pravda, Jordan Lewinski. Jordan Lewinski said: איך לא לנהל טיפול בהפרעת קשב וריכוז http://bit.ly/af0b1q […]
יום שני, 31 במאי 2010 בשעה 16:49
מרפאה בבית חולים זה לא אומר מיד טיפול קר, חסר תשומת לב ורק "קחו כדור ולכו". אצלנו (אני רק מתאמת מחקר, אבל מרגישה חלק מהצוות בכל מובן) יש גם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית והמון מודעות להשפעה של המצב של המטופלים שלנו (כרגע יותר הפרעות זכרון מריכוז) עליהם ועל המשפחות שלהם. לא כ"כ מזמן אפילו הקימו אצלנו קבוצת תמיכה למשפחות חולי אלצהיימר ביוזמה של האחות מנהלת התחום.
אני מאוד מעריכה כל מי שמנסה לתת מענה לבעיות ניורולוגיות במבוגרים. קל מאוד להזניח את מי שעבר את גיל 50 ולא זקוק רק לאישור כדי לקבל הקלות במבחנים, אלא לסיוע אמיתי שישפר את איכות חייו. אבל זה לא כ"כ הוגן לצבוע את כל האחרים שמטפלים בבעיות האלה בצבע אחד. כל רופא לגופו וכל מרפאה לגופה וניורולוג לא בהכרח ממהר לרשום תרופות בלי להתייחס למטופל ופסיכיאטר לא בהכרח ינהג להפך.
יום שני, 31 במאי 2010 בשעה 17:30
@ולנסיה, את בהחלט צודקת. אני עצמי עובד במרפאה בבי"ח שיבא, ואני רואה עד כמה הצוות משתדל לעזור למטופלים. אנשים מגיעים לתחום מתוך רצון אמיתי לסייע לאנשים אחרים והם משקיעים בכך את מיטב שנותיהם.
מצד שני, וחייבים לומר את האמת – התנאים והשירות במערכת הציבורית בארץ הם ברמה אחת מעל הרבה ארצות בעולם, ומצד שני לא ממש אופטימלים.
בדוגמא שנתתי, דווקא היה זה פסיכיאטר שלדעתי לא עשה את מה שצריך, ודווקא כתבתי שאפשר לפנות לנוירולוג. אני כן חושב שכדאי לפנות למישהו שלפחות אחד מתחומי העניין שלו זה הפרעות קשב, כמו שכאשר מדובר באלצהיימר רצוי לפנות לטיפול למישהו שזה תחום העיסוק שלו ולא לפסיכיאטר שמתמחה נניח בטיפול בצעירים.
יום שלישי, 01 ביוני 2010 בשעה 10:33
מסכימה. אנחנו נתקלים בהרבה מטופלים שמגיעים אלינו בתחושה ש"נפלו בין הכסאות" ולא מוצאים מסגרת מתאימה.
יום ראשון, 12 בפברואר 2012 בשעה 23:33
אכן חייבים לנהל את הג'ננה (הפרעת הקשב). כשאני הלכתי לפסיכיאטר, אבל חיפשתי כמה טיפולים משלימים, לא קיבלתי שום תשובות. כששאלתי אותו מפעם לפעם אם תזונה מסוימת עוזרת/לא עוזרת, או סוג כזה של אימון מוחי/מוצרט לשכל, שיטה אלטרנטיבית זו או אחרת זו שמצאתי, קיבלתי תשובה "לא מכיר".
אבל הסתבר שכן יש תזונה שעוזרת להפרעת קשב (יש ספרים שלמים שנכתבו על דיאטות נטולות גלוטן, מרובות דגים עם אומגה 3 וירקות ירוקים), יש מדע שלם על מאכלים שמסייעים ביצור נוירוטרנסמיטורים שונים במוח (הידעתם? הודו = ציפרלקס. באמת), מוצרט משייף לך את השכל, ושיטות שונות עוזרות.
אז אוקי. אתה הולך לאחת מהשיטות האחרות, לתזונאי, ליוגה, לאימון מוחי, ובדרך אגב מעלה את הנושא האסור "אה, אני נוטלת ריטלין ומה דעתך על השילוב של ריטלין עם הדבר שאנו עושים כאן". המטפל האלטרנטיבי/תזונאי/מאמן מוחי/מה שזה לא יהיה עונים כמו דובר מיומן של איש ציבור בצרות אשר עונה "לא מדבר עם עיתונאים, נציג את תגובתנו בבית המשפט", – באותו אופן הם משיבים "אנו לא מתעסקים עם כדורים". הם חוששים חס וחלילה שאם יאמרו דבר כזה או אחר על ריטלין, הם יקבלו למחרת עם שליח חבילת מסמכים מבית המשפט כי הוגשה נגדם תביעה על יעוץ רשלני והשגת גבול מקצוע הפסיכיאטריה.
ובאמת, באמת פעם אחת ולתמיד מתחשק לי לדעת היכן הממשק בין הריטלין שאני נוטלת, לאימון המוחי, ליוגה, ובאיזה שלב תבקע מכל זה, כמו אפרוח מתוך ביצה או כלה מתוך עוגת כלולות, איזה "אני חדשה אמיצה", שאף פעם לא מקבלת קנסות משום שהיא שכחה לשלם משהו בזמן, ותמיד מגישה מטלות בזמן.
כרגע, בהיעדר מועמדים מתאימים לתפקיד, וחוסר אטרקטיביות של התפקיד, נטלתי על עצמי את התפקיד כפוי הטובה של ניהול הפרעת הקשב שלי. תחתי עובדים כמה בעלי מקצוע (פסיכיאטר, מורה ליוגה, אימון מוחי, מטפלת אלטרנטיבית) ויחד אני מנסה לתזמר ביניהם, תוך שמירה על מאזן תקציבי ומתוך תקווה שיום אחד יצא ממני משהו.
שבת, 25 ביולי 2015 בשעה 10:58
שלום שמי בני,
אני בן 45 כיום ,והבנתי שני צריך כנראה סוג של טיפול על מנת לתפקד כמו כל אחד האנשים.
בעיקר בעבודה ששם אני מנהל צוות רחב של אנשים שמזהים את בעיית הריכוז והקשב שעד כה הצלחתי להסוות ולהיתמודד איתה בכבוד רב בשיטות שלי .
הייתי שמח לשמוע על המלצות של רופאים שמתמחים בטיפול במבוגרים אך יחד עם זאת לשמור על סודיות ופרטיות מלאה.