מה האובססיה שלנו ל-OCD?
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) היא הפרעה פופולרית בתרבות שלנו. יש תוכניות טלויזיה וסרטי קולנוע אשר עוסקים בהפרעה (הטובים בהם הם "הטייס" עם לאונרדו דיקפריו ו"הכי טוב שיש" עם ג'ק ניקולסון. יש עשרות ספרים שבהם מתוארים אנשים עם סימפטומים אובססיבים או קומפולסיות.
אנחנו משתמשים בביטויים הקשורים בהפרעה גם במהלך שיחות יומיומיות כמו "אל תהייה אובססיבי" וההפרעה תמיד משאירה אותנו במצב של סקרנות בנוגע אליה.
למה אנחנו מתעניינים בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית?
ראשית, כדאי שאבהיר שלא מדובר ב"אנשים מוזרים" אלא באנשים כמוני וכמוכם שסובלים מבעיה שמאד מפריעה להם במהלך החיים.
התשובה לעניין שלנו בהפרעה פשוטה יחסית. ראשית, קל יותר להבין את מהות ההפרעה. קשה לאנשים לתאר לעצמם מהי פסיכוזה, או מהי דיסוציאציה. אבל אנשים מבינים בקלות מהי מחשבה טורדנית, גם אם אין להם אובססיה. אנשים גם נוטים לקחת את הפסיכוזה ולהבין שמדובר בהפרעה ביולוגית בקלות. הרי הפסיכוטים "משוגעים". אבל גם אדם שמבין מהו OCD ומה ההבדל בין אובססיה לקומפולסיה, תמיד נשאר עם השאלה הבלתי פתירה בוריאציות שונות:
"איך אדם רציונלי שמתפקד בצורה טובה בתחומים שונים של החיים שלו מסוגל להתעסק שעות רבות בפעולה מיותרת שלא עוזרת לו בחיים?". או "איך אדם נשוי, בעל קריירה מפחד לגעת בברז מים למרות שהוא יודע שזה סתם ברז מים?". או "למה אדם בעל אינטיליגנציה גבוהה צריך לקרוא שוב ושוב את אותה פסקה למרות שהוא כבר יודע אותה בעל פה?". "איך אמא נפלאה לשלושה ילדים, שמעולם לא הרימה עליהם יד מפחדת להכנס למטבח כי יש שם סכינים והיא חוששת שהיא תדקור את ילדיה?". "איך אדם שהוא מנהל הרכש של חברת ענק גלובלית ומנהל תקציב של מאה מליון דולר יושב שעות על המיטה ומתלבט איזו גרב הכי מתאימה?".
מדובר באנשים נורמלים, הגיוניים, אחראיים ולרוב גם מתפקדים ברמה גבוהה, שמצד שני יש להם תחום בחייהם שהם לא מצליחים לישם בו שום דבר מאותן תכונות שציינתי בתחילת המשפט. מדובר בסתירה לא הגיונית.
וזה מה שמעניין כל כך.
מדובר בתופעה מלאת סתירות. אנשים שיש להם OCD יכולים להיות הגיוניים לחלוטין ורגע לאחר מכן לפעול בצורה שהיא לא הגיונית. תהליכי המחשבה האובססיבית נדמים לשומע מבחוץ כלא ברורים ומאורגנים אבל מצד שני אנחנו מסוגלים להרגיש את ההגיון הפנימי שלהם. כמעט בכל פעם שאני אומר למישהו שאני מטפל גם בחולי OCD מייד הוא מספר שיש לו אחיין או דודה שהוא חושב שגם הם סובלים מ-OCD.
הסיבה ש-OCD מעניין כל כך היא שגם האנשים שלא סובלים מאובססיות רואים את עצמם במקום של החולה. כולנו מכירים מישהו שסובל מאובססיות או מטקסים קטנים, כולנו מכירים מישהו שעושה דברים בצורה לא הגיונית למרות שהוא בן אדם הגיוני. למרות שזה לא הגיוני, אנחנו יכולים להרגיש את החוויה שלהם ולגלות אמפתיה לסבל שלהם – כי במקום כלשהו, בהיבט כלשהו, אנחנו לא ממש רחוקים מהאנשים שסובלים מ-OCD.
אובססיות וקומפולסיות נפוצות מאד (רק לחלק מהאנשים שסובלים מאובססיות יש הפרעה אובססיבית קומפולסיבית מלאה), ולכן התופעה בעצם מוכרת לכולנו. אם נוכל להבין את התופעה טוב יותר, אולי גם נוכל לעזור לסובלים ולעצמנו להשתחרר מהכפייתיות, להיפטר מהטקסים וגם להרגיע את הפחדים שלנו.
אנשים שיש להם OCD יכולים להיות הגיוניים לחלוטין רגע אחד ורגע לאחר מכן לפעול בצורה שהיא לא הגיונית
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
7 תגובות לרשימה ”מה האובססיה שלנו ל-OCD?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 17 בינואר 2012 בשעה 13:17
קראתי את כל הנ"ל ומאוד הזדהתי.
השאלה היא מה עושים עם מחשבה שנתקעת בראש? מה ההבדל בין חשבה שלתת סטירה לבוס שלך באמצע הישבה או מחשבה על ליצור קשר עם אהוב לשעבר?
יום רביעי, 18 בינואר 2012 בשעה 20:18
@אווה, המחשבה האובססיבית מציקה ומפריעה לפעולות אחרות. יש מגוון דרכי טיפול אך יש להתאים טיפול על ידי איש מקצוע
יום חמישי, 23 בפברואר 2012 בשעה 12:45
אני סובלת מאובססיה נוראית כבר בערך 4 חודשים. הסבל הוא באמת עצום , ולפני שבועיים התחלתי ללכת לפסיכיאטרית. האובססיה היא מאוד מוזרה ומאוד מביכה , חשיבה על בנים אני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על בנים , לא משנה אם אני שונאת אותם או לא פשוט כל בחור שאני נזכרת בו נכנס לי לראש. התפקוד שלי ירד לגמרי השתניתי מאוד , החיים שלי פשוט הפכו ממושלמים לגיהנום עלי אדמות. אני חיייבת לציין שיש לי חבר בן 20 שאני רואה פעם בשבועיים כי הוא בצבא , אנחנו כבר שנה ביחד. והקשר מאד קשה אבל הרגשות חזקים מאוד ולכן הוא ממשיך וממשיך טוב. האם יש קשר בין הדברים (אלו בחורים שאין אליהם רגשות כלל )
יום חמישי, 31 ביולי 2014 בשעה 23:14
שלום ד"ר, שמי עדי ואני בת 20.כרגע אין לי מטפל משום סוג.
תמיד הייתי ילדה חרדתית, מבריאות, מסמכות, ממצבי חברה חדשים. אך חייתי בשלום.
לפני מספר חודשים החלו לי כאבי שרירים, הפכתי לאובססיבית אליהם גם כשידעתי שאינם פיזיים בוודאות.
פסיכיאטר של קופ"ח נתן לי רמוטיב ואיבחן אותי כלוקה בדיכאון מינורי. התחלתי גם שיחות עם פסיכולוגית, שלא תרמו ואף הזיקו והפסקתי.
כרגע אני מטופלת בציפרלקס בהדרגה מ10 ל15 וכרגע 20 מ"ג.
בסה"כ 9 וחצי שבועות, מתוכם 5 וחצי במינון של 20.
מתחילת הטיפול זה הפך למחשבות ושאלות מציקות וקיומיות, כמו סוג השאלות של OCD, רק ללא טקסים.
שאלות על דברים המובנים לי מאליהם כמו ספקות בעצמי, באמונות שלי, במשפחה שלי, פחדתי לפגוע בעצמי או באחרים, שאלתי על משמעות החיים וכל מיני פחדים על מחלות נפשיות. בקיצור, לא שקט.
יש לי סבלנות וגם אמונה בכדור כי יש שיפור.
בהתחלת הטיפול היה לי קשה לצאת ועכשיו ברוך השם אני יוצאת ומתפקדת אך עדין יש מחשבות.
אני צריכה לחכות עוד למקסימום השפעה ולא להעלות מינון?? והאם השיפור מראה על כך שזה הכדור הנכון? גם מבחינת כדורי ההרגעה אני יורדת בהדרגה.
עכשיו זה חזר לחרדת השרירים, [זה מתחלף כל פעם במחשבות מסוגים שונים [שאלות ופחדים]]אני כביכול מרגישה אותם אבל לוקחת את זה בקלות כי אני יודעת שזה הכל בראש.
אשמח לתשובה בהקדם,מכל סוג שהוא, וכל המלצה תעזור. תודה גדולה.
יום שישי, 22 באוגוסט 2014 בשעה 10:50
@עדי, ראשית כדאי לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ואפילו לשלב איתו גם ביופידבק שעוזר מאד לכל החרדות והתסמינים הגופניים.
בנוגע לכדורים, אחרי חודשיים כדאי לחזור לרופא להתייעצות.
שבת, 23 במאי 2015 בשעה 11:25
אני מוגדר כסובל מסכיזופרניה ומאו סי די ניסתי את רוב התרופות הפסיכיאטריות במשך למעלה מ20 שנים ושום דבר לא עוזר , רק מחמיר את מצבי
בילדותי היו לי בעיות התנהגות והיפר אקטיביות שלא טופלו, ( כי האיבחון היה סכיזופרני) למרות שמעולם לא שמעתי קולות. היום אני מסתובב בבית במהירות ברדיוס של חדר למשך של 9-8שעות (עוצר רק כדי לאכול משהו ולשירותים וממשיך ולא מצליח לשבת במשך 10 דק ברציפות .האם ניתן לנסות טיפול בקונצרטה או רטלין?((יש
שבת, 23 במאי 2015 בשעה 19:21
@יהודה, זה ממש לא טיפול למצב שאתה מתאר.