אם אתם עובדים במקום כלשהו ומתמודדים עם עובד שיש לו התנהגויות בלתי הגיוניות אבל עקביות, יכול להיות שיש לו הפרעת קשב וריכוז (או כמובן משהו אחר). חלק מהעובדים האלו מאד מוכשרים אבל קשה לנהל אותם, כי התפוקה שלהם לא עקבית.
למרות שיש הרבה מאד אנשים מוכשרים שמתמודדים הפרעת קשב, יש חור בנושא התעסוקתי ובהתמודדות של אנשים אחרים עם אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז. מה שמוזר הוא שכותבים על אבחון הפרעת קשב ועל טיפול בהפרעת קשב, כולל על איך להתמודד עם הפרעת הקשב שלך במקום העבודה, , אבל יש מעט מדי דיון ומידע למנהלים איך להתמודד עם הקשיים של העובדים שלהם. כאילו שלכל העובדים אין בעיות – כמו חרדות או דיכאון וכמובן שאין לאף עובד הפרעת קשב.
מכיוון שההפרעה קשורה בנטיה של אדם להיות מוסח בקלות ולהיות לא מאורגן, הרי שהתכונות הללו יבואו במיוחד לידי ביטוי במקומות עבודה שבהם יש מסגרת נוקשה שדורשת עמידה בלוחות זמנים ברורים. אנשים כאלו לא יצליחו לעבוד בשגרה הרגילה של הארגון אלא אם המנהלים שלהם ידעו להשתמש בתכונות שלהם ולתת להן מענה מתאים.
הנה כמה דוגמאות:
ניהול זמן.
הפרעת קשב וריכוז היא דוגמא מצויינת לחוסר יכולת לנהל את הזמן. אם אתה מוסח כל הזמן, אתה מתקשה לעמוד בלוחות זמנים שנקבעו לך. לכן מנהל של עובד המתמודד עם הפרעת קשב, צריך לבדוק פעמים רבות יותר מה הסטטוס של הפרוייקט או להשתמש בשיטות תזכורת שונות (כמו מיילים) כדי לדאוג שהעובד יחזור למסלול. אנשים עם הפרעת קשב טועים פעמים רבות לחשוב שהם יסיימו את הפרוייקט יותר מהר מהצפוי או שהם בטוחים שיש להם עוד הרבה זמן. לכן כל דבר שיעזור להם לנהל את הזמן יעזור למנהל להשיג את התוצאה הרצויה.
סידור המשרד.
בגלל הנטיה למוסחות, אם המשרד מסודר בצורה של אופן-ספייס עם מעט הפרדות יש קושי גדול יותר למנוע הסחות דעת ורעשים שגורמים לקשיים תפקודיים. במקרים של הפרעת קשב, כדי לצמצם ככל האפשר את האופציה של הגירויים שיכולים להסיח את דעתו של העובד ואם אפשר למצוא חדר שקט או שעות שבהן הסחות הדעת מצומצמות כך הסיכוי שהוא יסיים את המטלה עולה.
מנגנוני תגמול
מכיוון שמי שיש לו הפרעות קשב נוטה להיות מוסח (זה הרי כל הרעיון), המנהל יכול לעודד התמדה וריכוז על ידי שימוש במנגנוני תגמול בצורה יותר רחבה מאשר הוא נוטה לעשות באופן רגיל. תגמול מעודד שיחרור דופמין, ודופמין מעודד ריכוז. זה לא אומר שצריך לתת העלאה בשכר בכל פעם שהעובד עושה משהו כמו שצריך, אבל זה אומר שאפשר להשתמש בתגמול מילולי (כמו מילות עידוד) או גם בתגמול חומרי מדי פעם, במיוחד כשמדובר בפרוייקט גדול וממושך. מילה טובה כשמסתיים שלב בפרוייקט יכולה לעשות את כל ההבדל.
עבודה קבוצתית
בחברה המודרנית, היכולת להצטיין עבודה קבוצתית נחשבת לתכונה חשובה להצלחה. אז אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיות פתוחים, מדברים ובמרכז העניינים, אבל באותה מידה הם יכולים לדבר יותר מדי, להיות אימפולסיבים או לא להיות מודעים למעשים שלהם כשהם מקבלים החלטות כאלו. והמנהל? הוא צריך לדעת שלפעמים אפשר להניע את העובדים האלו בצורה טובה יותר דווקא בעבודה אישית ולא קבוצתית, או לחליפין לא לשים יותר מדי אנשים עם הפרעת קשב בקבוצת עבודה אחת.
פיקוח
המשמעות הרחבה של עובד עם הפרעת קשב היא שצריך לפקח יותר על עבודתו, אבל בעיקר כדי לדאוג שדברים יקרו לפי לוח הזמנים ושהעובד ישאר ממוקד. המנהל יכול להיות מודע להפרעת הקשב כך שהוא יתן משימות בהתאם ליתרונות ולחסרונות של אותו אדם.
צריך לזכור שרוב האנשים לא מודיעים למנהלים שלהם בזמן ראיון העבודה שיש להם הפרעת קשב וריכוז. יתכן שתבינו את זה עם הזמן, אבל רק במקרים חריגים אנשים יודיעו לכם מראש. המאמר הזה יכול לתת לכם חומר למחשבה על התמודדות עם הפרעת קשב כי בסופו של דבר, העובדים האלו אם מזהים אותם ונותנים להם דרך להתגבר על הקשיים יכולים להיות עובדים מצויינים (גם אם חלקם לא מאורגנים במיוחד).
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
2 תגובות לרשימה ”לנהל אנשים עם הפרעת קשב“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 18 באוגוסט 2015 בשעה 21:13
אני שואל זאת כאן היות ואינני יודע היכן אפשר. לאחר כשלון עם ממריצים חושב על סטרטרה. האם נכון שבגדול איכות הקשב פחותה מבריטלין?
יום שלישי, 01 בספטמבר 2015 בשעה 22:42
שלום דר לוינסקי,
המורכבות של הפרעת קשב אכן ניכרת גם במקומות העבודה וחשוב לציין שהסובלים ממנה מגלים לעתים יכולות יוצאות דופן, כמו הספקים מרשימים,.יכולת פעולה בתחומים מגוונים, חשיבה יצירתית ושמירה "קנאית" על לוחות זמנים ומה שמכנים דילוור (delivery). כאמא לאחד כזה בוגר, אשתו של נושא המטען הגנטי הזה ושני בנים נוספים צעירים שאף הם בורכו בהפרעה, אני חייבת לאמר שאני מזהה אותם ואף יודעת כיצד לעבוד איתם וגם הם יודעים היטב כיצד לעבוד…
הנמרצות שלהם, ההסתערות על מטרה והעבודה הקשה להגיע אליה, אינם עניין של מה בכך. ובכך הם אף מצטיינים. דעתם אמנם מוסחת בקלות, אך מספר המטלות היומיות שהם מסוגלים לבצע מפצה על כך.
איני עוסקת במחקר נוירולוגי והדברים נאמרים מנסיוני בלבד. ההפרעה הזו הפכה כל כך שכיחה שאני תוהה לפעמים האם משתמשים בה לרווחים שונים, הקלות ועוד. כשיועצת בית הספר אומרת לבתי בנוכחותי נכון שקשה לך להתרכז והיית רוצה שיקלו עלייך, זו "קופצת" על המציאה וכבר רואה איך תקבל בנוסף לתרופת הפלא ריטאלין, תוספת זמן, הקראה, שימוש במחשבון במילונית ועוד ועוד. וכשאני אומרת ליועצת שלבתי אין הפרעת קשב היא אומרת חבל, ריטאלין כל כך עוזר. גם לבת שלי היו בעיות. ונתת לה אני שואלת, לא היא עונה ללא כל היסוס.
אני לא נגד, כשצריך אז כדאי, וכפי שיעיד בני הבכור כדאי מאוד אם זה פוגע בעניינים חברתיים.
בישיבות חברה אפשר לראות את הלוקים בהפרעה מתקשים לשבת, זזים,.כוססים צפורניים, משחקים בטלפון, או עושים כמה פעולות במקביל. לפעמים אני חושבת שהפרעת קשב היא סוג של מחוננות, גיבורי העל האלה יכולים להחזיק כמה כדורים באוויר בו זמנית ולהשתדל מאוד שלא יפלו. מודה שרציתי בנות נחמדות עם קוקיות שיושבות ומציירות ושקטותצף ונעימות וקיבלתי ממש ההיפך, אבל זה כל כך הרבה יותר מעניין (וקשה בטרוף) גם בבית וגם בניהולצאנשים בעבודה.