כמו כל הרופאים, גם הפסיכיאטרים עוברים דרך בית הספר לרפואה וממשיכים להתמחות שם הם לומדים את הגישה הרפואית המערבית של המחלות. בהתחלה אנחנו לומדים מה זה 'נורמלי'. אחר כך אנחנו לומדים על כל הדרכים שבהם מה שנורמלי יכול להתקלקל. המטרה היא לזהות, לאבחן ולטפל בתסמינים ומחלות.

גם בבית ספר לרפואה תמיד שאלתי את עצמי, 'אבל מה עם הבנאדם עם שיש לו את התסמינים והמחלות האלו?', מי הוא? מה הסיפור שלו? מה קרה לגוף שלו, לנפש שלו או למוח שלו שהביא אותו לביקור אצל הרופא. במקביל ללימודים עבדתי בכמה חברות אינטרנט וגם שם התגלגלתי לתפקידים שעסקו בהבנת אנשים וההתנהגות שלהם.

שאלות כאלו משכו אותי לפסיכיאטריה, מקצוע שבו לרופאים עדיין יש יותר זמן לשוחח עם המטופלים ולשמוע את הסיפור שלהם. אבל גם לפסיכיאטרים יש את ספר האבחנות שלנו שמתמקד בכל הדברים שיכולים להשתבש במוח האנושי, ולא עוסק כמעט בכל האנשים שחיים את החיים שלהם בצורה טובה ומספקת.

כך שלאורך השנים אני מביע עמדות מורכבות יותר כלפי הפסיכיאטריה, שנעות בין עיסוק במחלות לבין עיסוק בבריאות ואיכות חיים. הרבה פעמים כשאני מעז לבקר את הפסיכיאטריה, יגיעו אנשים שימחאו לי כפיים על כך שאני 'נוטש' את הטיפולים המקובלים כמו תרופות. אני מצטער לאכזב ואני לא נגד תרופות או נגד אשפוזים. למדתי בבית ספר לרפואה כי אני מאמין בעשרות שנים של מחקרים ונסיון קליני שמראים שהטיפולים המסורתיים בפסיכיאטריה יכולים לעזור מאד. במקום זה, אני מנסה להתבונן בצורה רחבה ומאוזנת ככל האפשר: גם מי שחושב שאפשר לתת תרופה לכל רגש שלילי וגם מי שחושב שהתרופות גורמות כל הצרות שלנו קצת מפספסים.

עקרונות הפסיכיאטריה האינטגרטיבית

העקרונות של הגישה כוללים בין היתר:

המטרה היא בריאות נפשית, ולא רק העדר הפרעה או מחלה. זה לא מספיק שמישהו יהיה 'לא מדוכא' או 'בלי חרדות'? לפעמים זו מטרה אפשרית אבל אולי אנחנו צריכים להמשיך הלאה ולהציב כיוון של אושר והגשמה עצמית שנחתור אליו. קוראים לזה בריאות נפשית טובה.

גישות טיפוליות צריכות לעבוד ביחד. אמרנו אינטגרטיבית? כלים קונבנציונלים כמו אבחון פסיכיאטרי, טיפול תרופתי ופסיכולוגי צריכים להיות משולבים יחד עם גישות אלטרנטיביות כמו מיינדפולנס, תזונה מאוזנת, דיקור וספורט.

ביולוגיה ונפש אינם סותרים זה את זה. אי אפשר לפסול גישה טיפולית אוטומטית בגלל המקור שלה, אבל אי אפשר לקבל דברים שאינם מבוססים כפתרון יחיד. הרגליים של הפסיכיאטריה נטועות ברפואה ובפסיכולוגיה, אבל הזרועות פשוטות לכל שיטה שלא גורמת נזק ומבוססת על נסיון ומחקר בשיטות מקובלות.

למערכות יחסים יש כוח מרפא. מערכות היחסים האישיות של אנשים ומערכות התמיכה החברתיות שלהם הוכחו בהרבה מחקרים כחשובות לבריאות הכללית שלנו וגם מערכת היחסים של המטופל עם הפסיכיאטר שלו הוכחה כקריטית להצלחת טיפול. יש לי מטופלים שנעזרים במערכת היחסים שלי איתם יותר מכל התערבות אחרת שאני עושה. לפעמים העובדה שמישהו שומע אותך ודואג לך חשובה יותר מהכל.

הנפש, הגוף והסביבה פועלים ביחד. אי אפשר לטפל בתסמינים בלי להבין את הקונטקסט שממנו הם התעוררו. למה אתה מרגיש חרדה? מה קורה בחיים שלך, בעבודה, במערכות היחסים שלך? מה קורה לגוף שלכם? צריך להתחשב ולהתייחס לכל הפקטורים האלו.

רפואה מונעת. אנחנו לא מנסים לחכות שבעיה תצוץ ואז ננסה לרפא אותה. אנחנו מעודדים אורח חיים בריא, בין אם זה באמצעות תזונה, פעילות גופנית, מדיטציה, אמונה, מערכות יחסים וכו' כדי שהסיכוי שיצוצו בהמשך בעיות יהיה קטן יותר ותהיה לנו יכולת טובה יותר להתמודד אם הן יופיעו.

יש לנו אחריות אישית לבריאות ולאושר שלנו. שמחה, אושר והגשמה עצמית הם לא דברים שהפסיכיאטר או הפסיכולוג שלכם יכול לתת לכם. אתם צריכים להחליט מהן המטרות ששווה לכם להתאמץ בשבילן ועל מה אתם מוכנים לוותר כדי שתגיעו לשם.

כולנו שונים. המערכות שלנו דומות אבל לא זהות. לא כל המוחות עובדים באותה צורה ויש לכל אחד מאיתנו תרופות שיעזרו לנו יותר, טכניקות שמתאימות לנו יותר, דברים שאנחנו מתחברים להם יותר. ככל האפשר צריך גם להקשיב להעדפות השונות של כל אחד מהמטופלים לאסטרטגיות הפעולה המתאימות עבורם.

כל חוויות החיים מהווים הזדמנות עבורנו. כולל גם החוויות הגרועות והשליליות. אם אנחנו מצליחים להתבונן במה שעבר עלינו וללמוד מזה משהו אנחנו נפיק מזה יותר מאשר אם נברח מזה.

אז מה עושים בפסיכיאטריה אינטגרטיבית?

כמו שאתם רואים, פסיכיאטריה אינטגרטיבית איננה המלצה לרשום למישהו שסובל מדיכאון היפריקום במקום ציפרלקס או ללכת לטיפולי גוף נפש במקום ללכת לפסיכולוג קליני. פסיכיאטריה אינטגרטיבית היא גישה ששואפת לחבר תפיסות ושיטות שיביאו לבריאות נפשית טובה.

וכן, אני רושם לאנשים גם ציפרלקס.