בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בסטיגמה סביב בריאות הנפש, ורבים חדלו – בצדק – להתבייש באבחנות ובטיפול. נדמה לפעמים שאין כתבה בעיתון על ידוען זה או אחר שבה לא מופיעה התייחסות למצבם הנפשי ולאבחנה שלהם. הדוברים המעידים על עצמם כסובלים מהפרעה אך נמצאים "בתפקוד גבוה" – ובכך מייצגים דיסוננס שעלול להטעות הן את האדם עצמו והן את סביבתו.

פעילת האקלים גרטה תונברג, למשל, התייחסה לאוטיזם שלה ותיארה את האספרגר שלה כ"כוח-על". "אני רואה את האספרגר שלי כמתנה. זה עושה אותי שונה, והיותי שונה היא מתנה. אני יכולה לראות דברים מחוץ לקופסה", אמרה בריאיון לגרדיאן. גם הסופר סטיבן קינג, שהתמודד במשך שנים רבות עם התמכרות לאלכוהול בעודו מצליח למכור מיליוני ספרים, התייחס לתפקוד הגבוה שלו למרות בעיית האלכוהוליזם. "תמיד שתיתי, מהרגע שהיה מותר לי לשתות. ומעולם לא היה זמן שבו המטרה לא הייתה להיות הכי שיכור שאפשר להרשות לעצמי. מעולם לא הבנתי את הרעיון של שתייה חברתית, זה תמיד נראה לי כמו לנשק את אחותך", אמר בריאיון לגרדיאן. תונברג וקינג, לצד אחרים, בהם בן אפלק, בראדלי קופר או סוזן בויל, לא הסתירו את האתגר שבהתמודדות עם אלכוהוליזם או אוטיזם. יחד עם ההפרעה, הם הצליחו להגיע להישגים משמעותיים וזכו להכרה ציבורית נרחבת.

רבים מוסיפים לחלק מההפרעות הפסיכיאטריות את התואר "בתפקוד גבוה". כך לדוגמה הם מתארים את עצמם או אחרים כ"אלכוהוליסט בתפקוד גבוה", "אוטיסט בתפקוד גבוה" או אפילו "סובל מדיכאון אבל בתפקוד גבוה". ייתכן שזו זמן טוב לבחון את המשמעות האמיתית של "תפקוד גבוה", ואת הסיבות לשימוש הגובר במונח זה.

טרמינולוגיה של גיוון חברתי

חשוב להבהיר כי אין הגדרה רפואית או פסיכיאטרית רשמית למונח "בתפקוד גבוה". אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אינם אמורים להעניק למטופלים אבחנה של "בתפקוד גבוה", גם אם הם עומדים בקריטריונים של הפרעה מסוימת. למעשה, הגדרות של אבחנות פסיכיאטריות כוללות קריטריון של בעיות או ליקויים בתפקוד. לדוגמה, בהגדרת אבחנה של התמכרות לחומרים או הפרעות מצב רוח, הקריטריון האחרון תמיד יכלול ליקוי בתפקוד תעסוקתי, אקדמי או משפחתי.

כך שהמונח "בתפקוד גבוה" נולד מחוץ לעולם הרפואי, על ידי אנשים המגדירים את עצמם או את הקרובים להם. הוא משקף את התפישה של המגוון הנוירולוגי (Neurodiversity), המכירה בכך שיש אנשים שתפקודם החברתי או התעסוקתי טוב יותר משל אחרים. הטרמינולוגיה של מודל המגוון חדרה לשפה העממית והפכה למקובלת, למרות שאינה חלק מההגדרות הרשמיות.

זאת, למרות שבספר האבחנות, האוטיזם מחולק לשלוש קטגוריות לפי רמת התמיכה שהאוטיסט נזקק מהסביבה. שימו לב שגם אין תוספת של "בתפקוד גבוה" לאבחנות שלא קשורות במצב נפשי או התפתחותי. האם אתם מכירים למשל "עיוור בתפקוד גבוה" או "קטוע יד בתפקוד גבוה"? יכול להיות שהם אכן מתפקדים מצוין, אבל הם לא מוגדרים כך. יתרה מכך, אדם יכול לתפקד "טוב" בסיטואציה אחת, אבל באותו יום לתפקד "טוב פחות" בסיטואציה אחרת. האם זה הופך אותו לאדם בתפקוד נמוך או גבוה?

השימוש במונח "בתפקוד גבוה" נועד לרוב לעמעם היבטים מסוימים באבחנה. לדוגמה, אלכוהוליסט בתפקוד גבוה עשוי לשמור על עבודה עם הכנסה נאה, בעוד שהדימוי הרווח של אלכוהוליסט מתקשר לקשיים בשמירה על תעסוקה. באופן דומה, "אוטיסט בתפקוד גבוה" עשוי להצליח בלימודים אקדמיים, בניגוד לתפישה המקובלת של קשיים בהשתלבות במסגרות חינוכיות רגילות.

הצמדת התיאור "בתפקוד גבוה" לאבחנה נועדה לצמצם הנחות מוקדמות הנובעות מסטיגמה של אבחנה פסיכיאטרית. היא מאפשרת להבחין בין אדם בתפקוד גבוה לבין התפיסה הרווחת של אנשים עם אותה אבחנה. עם זאת, השימוש במונח זה עלול לשאת עמו גם ניחוח של בושה, כאילו יש צורך להצדיק או להסביר את ההתנהגות: "הוא לא סתם לא חברותי, הוא פשוט אוטיסט בתפקוד גבוה".

נרמול הנפש

העלייה בשימוש במונח "בתפקוד גבוה" בשנים האחרונות נובעת ממגמה חיובית של פתיחות גוברת בשיח על בריאות הנפש. כיום, יותר מתמיד, מקובל לדבר על אתגרים נפשיים, בין אם בכתבות על ידוענים, ברשתות החברתיות או בשיחות עם חברים. זוהי התפתחות חיובית המעודדת אמפתיה וקבלה של השונות בין אנשים.

מצד שני, השימוש במונח "בתפקוד גבוה" עשוי לשקף את הלחץ החברתי לתפקד ביעילות מרבית ללא הפסקה. אדם המתאר את עצמו כ"דכאוני בתפקוד גבוה", למשל, מצהיר בו-זמנית על קיומה של בעיה ועל היכולת להתגבר עליה ולעמוד בציפיות החברתיות. כך שאם אתם דכאוניים בתפקוד גבוה, אתם בעצם אומרים בו זמנית שיש לכם בעיה אבל בה בעת שאין לכם בעיה.

מישהי שמספרת שהיא "X בתפקוד גבוה", פתוחה לגבי האתגרים הנפשיים שאיתם היא מתמודדת, אבל גם מצליחה בו זמנית להסביר שהיא מצליחה לעמוד בציפיות של החברה ממנה מבחינת פרודוקטיביות – שהרי היא מצהירה שהיא מתפקדת בתפקוד גבוה. השיקולים בשימוש במונח "בתפקוד גבוה" הם לגיטימיים, וכל אדם רשאי להחליט כיצד הוא מתייחס לעצמו ומדבר על עצמו. עלינו להעריך את מי שמתמודד עם אתגר נפשי ובמקביל מצליח להשיג את מטרותיו ולעמוד בציפיות הסביבה, לפחות ברוב המקרים (אולי פחות כשמדובר בפסיכופתים בתפקוד גבוה).

עם זאת, חיוני להכיר בקשיים של אנשים, לסייע להם להתמודד עמם ולהתאים את הציפיות, גם ממי שמתמודדים עם קשיים נפשיים והתפתחותיים. הדרישה להיות "בתפקוד גבוה" עלולה לעתים לבוא על חשבון היכולת להתמודד עם הבעיה עצמה.

אולי במקום לתייג אנשים כ"בתפקוד גבוה" ולהניח שהם זקוקים לפחות אמפתיה והכלה, נוכל לקבל את השונות האנושית ולהבין שזה בסדר להיות מי שאנחנו, ללא צורך בדירוג תפקודי. זוהי גישה שעשויה לקדם הבנה עמוקה יותר של מורכבות הנפש האנושית ולעודד תמיכה אמיתית במתמודדים עם אתגרים נפשיים.