בחברה בה אנחנו חיים, העיסוק בבריאות האישית שלנו הפך לעניין מרכזי וחשוב. אנשים רבים יותר ויותר מודעים לצורך בשמירה על הגוף והנפש שלהם במטרה לשפר את רווחתם, ומשקיעים זמן ומשאבים כדי להגיע ליעד הנכסף. אבל כפי שאנו שואפים ליותר שליטה על הבריאות שלנו, אנחנו עלולים גם לאבד שליטה על העיסוק בבריאות.

העיסוק בבריאות הוא עניין עתיק יומין, היוונים והרומאים עסקו בטיפוח הגוף, ואף מייחסים לרמב"ם שנתן בבריאות סימנים: "בולם רוגזו יפחית אוכלו ויגביר תנועתו", כלומר, ראוי שהאדם יטפל בבריאותו הנפשית, שלא יאכל יותר מדי ויעסוק בפעילות גופנית. התובנות הנכונות של הרמב"ם מלוות אותנו גם היום, ויש בינינו שאפילו מצליחים לעמוד בהן.

רוצים לחיות לנצח

הרצון לשפר את הבריאות שלנו נובע גם מהנגישות הגוברת למידע בריאותי. כולנו כבר יודעים שעדיף לצרוך מזונות בלי שומני טרנס ולאכול יותר ירקות. כולנו שמענו כמה בריא להשקיע זמן בפעילות גופנית כל שבוע, וכמה טוב לעשות מדיטציה ומיינדפולנס כי זה עוזר לעור הפנים.

אבל האמת היא שהעיסוק בבריאות נוצר מתוך הפחד שלנו מהמוות. כל אחד מאיתנו מפחד מהרגע הזה, חלקנו מודעים לו מגיל צעיר ואחרים מתחילים "להרגיש את הגוף" בגילאים מאוחרים יותר, אבל הפחד הזה מושרש בכל בני האדם. תעשיית ה-Wellness רוכבת על פחד המוות של כולנו.

בתקשורת, אבל גם בחיים האישיים שלנו, אנחנו נחשפים כל יום לאנשים שעסוקים בבריאות שלהם. הם מספרים לנו על הרכיבה שהם מתכננים בשטח בסוף השבוע, הם יגלו לנו איזו דיאטה חדשה הם מצאו "שממש מנקה להם את המערכת", הם אפילו יספרו לנו על ריטריט שהם נרשמו אליו שמתוכנן בקיץ ביערות צפון איטליה ועולה רק שמונת אלפים יורו למשתתף. כל מי שיצא לו לשוטט חמש דקות באינסטגרם או טיקטוק יגלה מגוון משפיענים שמסבירים לכם איך הכי נכון לאכול, לשתות ואפילו (סליחה על המילה) לחרבן. כולם עסוקים ב- Wellness שלהם, ויש להם בדיוק כמה כמוסות למכור לכם. 

אבל זה לא רק סלבריטאים שמוכרים לכם בריאות. ארגוני בריאות רציניים כמו קופות החולים ומשרד הבריאות מריצים קמפיינים שמסבירים לכם על הסכנות בעישון ושימוש בחומרים, על החשיבות של מיעוט שתיה מתוקה ובכל בית חולים שמכבד את עצמו אתם תמצאו מרכז מניעת השמנה ואולי אפילו מרכז למחקר בנושא הארכת חיים, כי כולנו רוצים להיות בני מאה ולהרגיש בני חמישים. 

בריאות פתולוגית

חרדת בריאות, או היפוכונדריה היא הפרעה נפשית המתאפיינת בחשש מופרז ממחלות ועיסוק כפייתי בנושא הבריאות. ההיפוכונדריה מאופיינת בבחינה עצמית מתמדת של הגוף, חשש עז מכל תסמין פיזי, שולי ככל שיהיה (למשל עייפות, שינוי במשקל או כאב ראש קל), ופחד כי הוא מעיד על מחלה כרונית או סופנית. ההיפוכנדרים מפחדים מצד אחד מרופאים ובדיקות שיאשרו שאולי יש להם מחלה, אבל מצד שני מרגישים צורך כפייתי ללכת לרופאים כדי שירגיעו אותם שאין להם באמת שום מחלה. 

יתכן שהתפתחות של חרדת בריאות קשורה באירועים קשים שחווה האדם בילדותו כמו מוות של בן משפחה, או בחושים חדים יותר של האדם החרדתי ששם לב לגוף שלו במצבים שאחרים לא יבחינו בכלל. אבל ברור לכולנו שהסביבה שלנו, שמשדרת כל הזמן את הצורך "לדאוג לבריאות" מגדילה את הסיכוי שאכן נתחיל סופסוף לדאוג לבריאות.

רוב הדוגמאות שאנחנו מכירים של היפוכנדריה הן של חשש מופרז ממחלות, כשמה שאנחנו פוגשים היום יותר , זה עיסוק כפייתי בנושא הבריאות. אם אתה עסוק יומיום בבריאות האישית זה יכול גם להוביל לחרדה מוגברת, מתח ותחושות של חוסר מסוגלות, במיוחד אם המטרות אינן מתממשות או אם המסע תופס את כל הזמן והמחשבה. חשיפה קבועה לתמונות וסיפורים מושלמים (כמו הבטן השטוחה של מפורסמת כזו או אחרת, שישה שבועות לאחר הלידה) עלולה ליצור ציפיות בלתי מציאותיות לגבי הגוף שלנו ואורח החיים, שיובילו לאכזבה ולדימוי עצמי נמוך. ככל שאנחנו משקיעים יותר ויותר בבריאות, אנחנו יכולים להזניח תחומים חשובים אחרים בחיים, כמו יחסים, קריירה ותחביבים. שלא לדבר על על עיסוק מוגזם בפעילות גופנית, דיאטות קיצוניות או שימוש בתוספי תזונה לא מפוקחים. כל אלו, יכולים דווקא לסכן את הבריאות שלנו. 

אורתורקסיה (Orthorexia) הוא מצב שבו אדם נשאב יותר ויותר לתוך עולמות האוכל הבריא, עד לאבדן שליטה ולהתפתחות הפרעה נפשית. כולנו יודעים שצריך לאכול בריא. אבל אם את הופכת לצמחונית או טבעונית רק כי זה האוכל הכי בריא שאפשר למצוא, ואז הירקות שבחנות לא נראים מספיק טוב, ולאחר מכן את מגיעה למצב שאת צריכה לגדל את הירקות בעצמך כי רק ככה את מוודאת שאלו ירקות שגודלו בתנאים הנכונים ואת נשאבת לעולם שבו כל קלוריה שאת אוכלת חייבת להיות בריאה ורק את יכולה לקבוע כמה זה בריא. פעמים רבות העיסוק האובססיבי בבריאות יוצר בידוד חברתי, כי הסביבה לא מסוגלת לעמוד בקצב של הפעילות הגופנית, או בדפוסי האכילה הקשוחים. 

דפוסים דומים של עיסוק מוגזם בבריאות יכולים להתרחש בכל תחומי הבריאות: מאנשים שסובלים חבלות עקב מאמץ גופני מוגזם ועד מספר הפציעות השנתי של הנשים שמשתתפות בליגת הרשת "מאמאנט" (מותר להודות בזה כבר?). אנשים שעושים דיאטת קטו, מדברים על זה ללא הפסקה, והולכים לחמישה אימונים בשבוע, שלושה טיפולי גוף ופסיכולוגית אחת ועדיין מרגישים שהם לא משקיעים מספיק בבריאות שלהם. 

בסופו של דבר, מדובר במשחק עדין של איזונים: שילוב של ידע בנושא בריאות שמבוסס על מדע, שימוש בטכניקות שהוכחו גם כיעילות וגם כבריאות כי הן מבינות שיש אנשים שונים, במבנה גוף וגילאים שונים שיש להם צרכים בריאותיים שונים, בין אם מדובר בצרכים גופניים, נפשיים או מטרות. ככל שאנחנו שואפים למודעות לכל אותם שיקולים, תוך כדי ביקורת עצמית והתבוננות ראלית במה בריא לנו ומה אנחנו מסוגלים לעשות, אנחנו נתקדם לכיוון של בריאות ונתרחק מדפוסים של חרדת בריאות או אובססיית בריאות. כדאי לכולנו לזכור כלל חשוב: אם הבריאות שלכם הופכת לעבודה, אתם עושים משהו לא בריא.