תגובות

4 תגובות לרשימה ”אסוציאציות לסופש 8.2.2014“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

1. מאת נעמה:
   יום ראשון, 09 בפברואר 2014 בשעה 22:32

   המאמרים של שיקיירסקי חשובים מאוד, במיוחד למי שמטעמי שפה לא היו נגישים לו הפרסומים הרבים בנושא בחו"ל בעקבות הספרים שהיא סוקרת.
   כמובן שהטענה היא הרבה יותר מכך שהפסיכיאטריה היא אידיאולוגיה, אפילו אם מנסים לרדד ולעשות רדוקציה של כל הטענות לשאלה למה פסיכיאטרים ממשיכים לרשום תרופות כשיודעים שהן לא עובדות. לכן המסקנות שלך – "החוכמה היא לשלב כלים שונים אשר נבדקו מחקרית ויעילים בפרקטיקה כדי לסייע לכמה שיותר אנשים" ו"התרופות עוזרות, אם משתמשים בהן בצורה נכונה." – פשוט עומדות בניגוד לממצאים הממוסמכים והמבוססים הרבים מאוד ששיקיירסקי מביאה בסקירתה. הטענות הן בדיוק שלא רק שהן לא עוזרות, אלא שהן מזיקות. וגם ה"מחקרים" שבהם הן נבדקו עומדים בסימן שאלה. כשחברות התרופות מממנות, כותבות, ומסתירות את מה שלא נוח (וזה רק פן אחד, צריך פשוט לקרוא מה שנכתב, נכתב ושוב נכתב על זה). והרופאים משתפים פעולה.

2. מאת ירדן לוינסקי:
   יום שני, 10 בפברואר 2014 בשעה 0:02

   נעמה, התרופות עובדות, אך לא כמו שפורסם על ידי חברות התרופות/על ידי רופאים/ על ידי התקשורת.

   המסקנות שלי אולי בסתירה למאמרים שמציגה שיקיירסקי, אך לא בסתירה למאמרים אחרים שהיא בחרה שלא להציג. המציאות כפי שאני רואה אותה איננה חד צדדית כפי שכל מני אנשים בוחרים לראות. העובדה שאינני מאמץ את דעתה ואת קירש וחבריו, איננה הופכת אותי או את חברי לרופאים גרועים או לחסידים שוטים.

   התרופות משפיעות, ועוזרות להתמודדות עם סכיזופרניה, עם חרדות, עם דכאון, עם הפרעות קשב. אבל הן לא קסם יש להן תופעות לוואי והן לא מרפאות את ההפרעות. מי שטוען אחרת אינו רציני ואינו מקצועי. פעמים רבות אנו משתמשים בהשפעה של התרופות על מנת להשיג אפקט מסויים, וגם בתופעות הלוואי אנו משתמשים על מנת להשיג אפקטים. לדוגמא SSRI שמרדים יותר יסייע להפרעות שינה.
   ישנם גם מחקרים רבים שמראים שתרופות עוזרות, והיכן הן יכולות לעזור והיכן להזיק. כל אחד משתמש במחקרים לצרכיו, וזה טבעו של העולם (לצערנו).
   בין זה ובין הטענה שהתרופות רק מזיקות, יש מרחק רב. הגרוע מכל, הפסילה האוטומטית של שימוש בתרופות, היא אחד המסייעים לעשרות מליונים לסבול לחינם.
   רופא טוב, ישתמש בתרופות כשיש מקום להשתמש בהן, ויציע גם אלטרנטיבות, ויציג בפני מטופלים את השיקולים בעד ונגד כל אחת מהן.
   גם לאי שימוש בתרופות יש השלכות, ותופעות לוואי. ראוי שדיון רציני יכיר בכך שלכל החלטה יש השלכות, ולא יגלוש לדמגוגיה של הקונספירציה של התרופות בלי לזכור זאת, גם אם חברות התרופות אינטרסנטיות.

   חבל שתמיד הדיונים הללו הופכים בתוך תגובה או שתיים למונולוגים של חרשים.

3. מאת נעמה:
   יום שני, 10 בפברואר 2014 בשעה 1:08

   ירדן, קשה לי להבין איך לכנות בשמות את מי שחולקים עליך מקדם את הדיון. לכן לא אמשיך בו, ולא כי אין לי מה לומר. (אם הייתי במקצוע היה לי ודאי גם מה לומר על סוג ההתגוננות הזאת. מה קרה, הכיסא מתנדנד? ). מדובר כאן בביקורת מבוססת שחלקה מושמע מפי פסיכיאטרים בעצמם. לא פחות טובים "ממך ומחבריך".
   אבל יותר חשוב, נראה לי שהאופן שבו אתה מתאר איך הרופאים פועלים, ולא רק בתגובה הזאת אלא באופן קונסיסטנטי בבלוג שלך, שונה מאוד מהחוויה של רוב האנשים שמגיעים אליהם. עוד לא פגשתי רופא שמיוזמתו מציע "אלטרנטיבות ומציג שיקולים בעד ונגד כל אחת מהן". אתה צריך להיות מיודע בכל המידע הזה כדי שלפעמים רופא יודה בכך. רוב מי שמגיעים לרופאים אינם במצב הזה. הם צריכים להיות גם אסרטיביים: בדרך כלל הרופא יתווכח איתך ויתן לך את התחושה שאתה אפס שלא מבין כלום.
   אתה כנראה מכיר כמה רופאים כאלה מהיכרות אישית. אבל צר לי לומר לך שהמציאות של רוב הפציינטים רחוקה מאוד מהסרט הזה.

4. מאת ירדן לוינסקי:
   יום שני, 10 בפברואר 2014 בשעה 7:57

   @נעמה, פספסתי איפה בדיוק קראתי בשמות למי שחולק עלי. (אולי כיניתי בשמות את הרופאים, הדמגוגיה נמצאת בשני הצדדים ולא רק בצד אחד כי זה דיון בנושא כאוב). אני עוסק בו ומעלה אותו לא בגלל שאני מתגונן או מפחד אלא בגלל שזה נושא חשוב וראוי וחובה לאדם שעוסק בבתחום כלשהו לבחון את עצמו כל הזמן מחדש. אינני מרגיש שהכסא שלי מתנדנד ואינני מרגיש צורך להצטדק כי אני מרגיש שאני עושה את עבודתי נאמנה. אם הייתי מפחד לא הייתי דן בנושא שוב ושוב.

   לצערי, אני מכיר היטב את החוויה שאת מתארת במפגשי רופא-מטופל. אני חושב שהיא צריכה להיות שונה אך אני גם אני מכיר רופאים רבים, שהם רגישים, אמפתים ומציעים למטופלים אלטרנטיבות שאינן תרופתיות (לפחות בתחום שלי). העובדה שיש רופאים אחרים, פטרנליסטים ולא גמישים איננה נסתרת מעיני. אני מנסה לקדם אג'נדה מסויימת של העצמת המטופלים שלי על ידי העברת מידע וזו התרומה שלי לשינוי החוויה.

   אני מודה על כך שיש בני (ובנות) פלוגתא שמאתגרים את החשיבה שלי. הייתי גם שמח אם רופאים אחרים היו נענים לאתגרים שמאמרים כאלו (ולדברים שאת כותבת אצלך לדוגמא) מציבים בפניהם. זה רק יכול לשפר את הרפואה.