תגובות

3 תגובות לרשימה ”מה אפשר לעשות במקום לדאוג?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

1. מאת יוסי:
   יום חמישי, 03 באוקטובר 2019 בשעה 3:14

   כמי שהתאלמן מבת זוג אהובה, התמודד עם סרטן מסוכן, פוטר בצורה מכוערת מהעבודה אחרי הרבה שנים ומנהל עכשיו תביעה משפטית על הרבה כסף, ההתייחסות שלי למחשבות הבלתי נשלטות על הבעיות היא כזו:

   1) קודם כל אני מבין שהמחשבות האלה הן דרכו של המוח לנתח את הבעיות האמיתיות שהוא ניצב בפניהן. זה אוטומטי כמו שהנשימה אוטומטית. אפשר לנסות להפסיק לנשום אבל לא לאורך זמן, כי הנשימה היא מרכיב בסיסי בהישרדות. כך גם ניתוח הבעיות שעומדות בפני בחיים. אלה בעיות אמיתיות והמוח רוצה לעסוק בהן.

   2) אני שואל את עצמי מה באמת המשמעות של הבעיות שבפניהן אני ניצב, ואני שואל מה יקרה אם אני אפסיד הכל בגלל הבעיה.
   למשל מה יקרה אם אכן מחלת הסרטן תכריע אותי. התשובה היא שצריך להסדיר את ענייני למקרה של פטירה. אז הכנתי צוואה. פעולה זו גם היוותה השלמה מסויימת עם הבלתי נמנע, וגם הרגיעה אותי שהעניינים שלי מסודרים.
   אני שואל את עצמי מה יקרה במידה ואפסיד במשפט ואת כל הכסף שחייבים לי. התשובה היא שזה רק כסף ואני אסתדר בלעדיו.

   3) מעל הכל אני מכיר באמת הידועה שכולם צריכים להפנים: יש דברים שהם בשליטתי ויש דברים שאינם בשליטתי. במה שנמצא בשליטתי אני משתדל לטפל. את מה שאינו בשליטתי אני מקבל כעובדת חיים. הפעולות של הגוף שלי בסה"כ הכל אינן בשליטתי, והמנגנונים במוח גם הם לא ממש בשליטתי. אז אני מקבל כעובדת חיים שמול סכנה המוח עושה את העבודה שהוא בנוי לעשות. ואלה המחשבות הבלתי נשלטות האלה.

2. מאת אושרת כהן:
   יום חמישי, 05 בנובמבר 2020 בשעה 16:29

   יוסי, מאחלת לך המון בריאות והצלחה בתביעה.
   תנסה במקום לחשוב מה יהיה? תחשוב אני סקרן לדעת איך הכול יפתר לטובתי. אני בוטח בבורא עולם או ביקום, שימצא לי הפיתרון הטוב ביותר לטובתי.

3. מאת ניר:
   יום חמישי, 07 בדצמבר 2023 בשעה 12:02

   תודה ירדן, מעניין ומעשיר.
   הנסיון האישי שלי כאדם שאינו איש מקצוע , עבר תפנית דווקא בתחום שנכתב עליו רבות עד שהפך אולי די נדוש. אצלי העניין הזה הפך את הטכניקות עליהן כתבת לטובות ויעילות הרבה יותר. כמו כשמדברים על סינרגיה בתחומים רבים , הבנת העניין הראשון לעומקו הביא לסינרגיה עם טכניקות שונות ולתוצאה הטובה ביותר לניטרול דאגנות יתר. העניין ״ הנדוש ״ עליו אני מדבר הוא נושא האהבה העצמית, החמלה העצמית וחשיבות העניין. ואני רוצה קצת להרחיב ולהסביר את הקשר לדברים שכתבתי. אפשר לדבר על טכניקות ועל לשבת שעה ולכתוב רעיונות במקום להתיש את עצמך יום שלם במחשבות מעגליות שלא תורמות לכלום, השאלה האם אתה באמת רוצה ומבין לעומק את החשיבות ומשמעות העניין שזה לא תורם לך ולא כדאי לך ? האם החלפתי דיסק לגבי עצמי ? הכוונה היא כזאת: אם היינו רואים את האנשים הכי אהובים שלנו מתענים במחשבות ודאגות יתר, היינו עושים הכל לעזור להם להתמודד לקצר את ההתעסקות העודפת ולחזור לחיים הרגילים אבל כאשר מדובר בעצמנו זה לא כך וחייב להיות כך כמו שאנחנו רוצים חיים טובים לאהובינו אנחנו חייבים גם לעצמנו לא רק כי מגיע לנו אלא גם כי גם כך נוכל לעזור לסביבה ולאהובים טוב יותר. אבל קודם כל אני חייב לציין שאחד הדברים שחיזק אותי בהבנה והיישום של העניין הזה היו מחקרים או כתבות על חרטות של אנשים על ערס דווי. אחת החרטות הנפוצות זה שהם לא הרשו לעצמם להיות יותר שמחים בחייהם . גם קראתי בזמנו כתבה בעיתון על איש בן 95 שסיפר שכשהו מסתכל על חייו אחורה הוא נזכר בכל כך הרבה דברים שדאג בגללם, וכל כך הרבה דאגות שמילאו את יומו וחייו, וחשב אז בערוב ימיו, למה דאגתי? הרוב המוחלט של הדברים שדאגתי לא קרו בכלל, ואלו שקרו, הסתדרו בסופו של דבר. פעמים רבות גם כשלונות הן דרך לימוד מצוינת שמאפשר לנו לבחור מסלול אחר חדש בחיינו וללמוד משגיאות הוא חלק מנסיון וחכמת החיים כידוע. כל אלה ועוד הביאו אותי לחשוב שאני רוצה לדאוג לעצמי כמו לאהובי ולמלא את הזמן הקצר על הכוכב הזה בכמה שפחות מחשבות שליליות ולהגיע בסוף ליומי האחרון לא עם המחשבה שחבל שלא הייתי יותר שמח בחיי. הבנתי שאחת הבעיות שמפריעות לחיים טובים ומאושרים יותר הן דאגות. לפעמים יש סיבות טובות מאוד לדאגות כמו שציינת ירדן אבל אם מחליטים שאנחנו פועלים אקטיבית לעצמנו כמו לאהובינו ושמים לעצמנו מטרה לחיים טובים עם כמה שפחות דאגות ומחליטים החלטה נחרצת בעניין, אז אחרי התובנה של חשיבות העניין וההחלטה הטכניקות עוזרות מאוד. אני מאמין שדאגות הן מנגנון אבולוציוני שתורם לשרידות בכך שמכוון את האנרגיות לטיפול בבעיות אבל לעיתים הגולם קם על יוצרו ויש להגבילו. בסך הכל דאגנות במידה קטנה שאינה פוגעת בחיים תורמת בכך שעוזרת לחקור לבדוק לחפש פיתרונות לבעיות שעלולות לפגוע. אבל הבנה שאפשר וצריך לצמצם לשעה מסוימת לכתוב את הבעיות ואפילו לעשות מעין תוכנית עיסקית שכזאת מפורטת עם מעין אלגוריתם איך ומה נעשה אם וכו יכולה להקל ולמעבר לזה אין יותר בשליטתנו וכל דבר נוסף רק פוגע באיכות חיינו ובהחלטה שלנו לחיות חיים טובים כמו שהיינו רוצים לקרובנו וכמו שהיינו רוצים להיות כשניתן ראיון לעיתון בגיל 95.. חייב לציין שזוהו הניסיון האישי שלי, של אדם לא מקצועי, ולא המלצה אלא סיפור אישי .לכל אחד יש אישיות והסטוריה וצרכים אישיים ולכל אחד לפעמים דברים אחרים שעוזרים