הבעיה העיקרית של הגדרות
ברפואה, לתיוג אנשים יש תפקיד חשוב. להגדיר אדם כחולה אמפיזמה (מחלת ריאות) מועיל שהוא מוגדר אחרת מחולה אסתמה (מחלה אוטואימונית עם ביטויים ריאתיים). אדם שמוגדר כסובל ממחלה דו-קוטבית יכול לקבל טיפול שונה מזה שמוגד כסובל מדכאון. אדם הסובל מפוביה יהנה מסוגים שונים של פסיכותרפיה מאלו שיקבל אדם שסובל מסכיזופרניה.
אבל תיוג אנשים והגדרתם תחת כותרות יכולה להיות גם דבר מסוכן. אם אנחנו לא נזהרים, עצם הגדרת אנשים תחת קבוצות שונות מחזקת אצלנו את התחושה שהם שונים מאיתנו. אנחנו יכולים לאבד את האנושיות שלנו ואת היכולת לחוש אמפתיה. אם אנחנו נגדיר מישהו רק בתור "חולה הסכרת" אנחנו נשכח את מי שסובל מהמחלה. כדי למנוע את התחושה הזו אנחנו חייבים לזכור שמרבית האנשים לא מתכוונים לגרום לסבל בכוונה תחילה. בדרך כלל אנשים רק מנסים לעשות את כל שביכולתם כדי להיות מאושרים. בדיוק כמונו. לפעמים יש אנשים שהם ממש מוצלחים בלהיות מאושרים, ואז הם מביאים אושר לעצמם ולאחרים. לפעמים אנשים לא כל כך מוצלחים בכך וכשהם מנסים הם מביאים עצבות לעצמם ולאחרים.
הגדרות הן גם דבר מסוכן מכיוון שהן חוסמות לנו את הראיה הרחבה. אם הוא "מעצבן", האם יכול להיות שיש לו גם תכונות חיוביות שאפשר לחיות איתן? אם הוא "עקשן", האם יכול להיות שיש דברים שיכולים לגרום לו להפתח ולהתגמש? לעיתים אם אנחנו מגדירים מישהו תחת תווית מסויימת, קשה לנו לראות שמה שקורה לו קשור בדברים אחרים. אני ממש לא מדבר רק על רופאים (למרות שרופאים חייבים להיות מודעים לכך). לפעמים אתם פוגשים אדם לא נעים. הם יכולים להיות חצופים, כועסים, וכחנים או סתם מעצבנים. בדרך כלל הם סובלים כשהם מתנהגים כך. (אני יודע כי שאלתי מספיק אנשים. רובנו לא כועסים כשאנחנו מאושרים). בדרך כלל כשאנחנו פוגשים מישהו אנחנו לא יודעים את כל הצרות שלהם. אבל אנחנו פוגשים את ההתנהגות שלהם. האם הילד שלו אובחן לאחרונה כסובל מסרטן? האם בעלה בדיוק פוטר מהעבודה? האם הוא סובל ממחלה כרונית?
אנחנו לא נרצה להסתובב עם אנשים שלא מתייחסים אלינו יפה או בנועם. אבל לפעמים, כדי שנוכל לבצע את תפקידנו או להנות מחיי משפחה, אנחנו צריכים ללמוד לקבל את ההתנהגות של האחר ואפילו (שומו שמיים) לגלות טיפה אמפתיה. חלק מבני האדם הם כמו חוף ים חולי ושקט בפלמחים – רגועים ונעימים למגע. אחרים הם כמו הרי הגליל – גבוהים ונוקשים. אם אתם מטיילים בגליל אבל חולמים להיות בחוף פלמחים אתם תסבלו מכל רגע. אם אתם מסוגלים לוותר לרגע על החלומות והשאיפות שהסביבה שלכם תהיה אחרת אתם תהיו מסוגלים להנות גם מההרים. לפעמים, הדרך הטובה ביותר היא לוותר על המחשבות שלנו על איך אנשים צריכים להתנהג וללמוד להנות מהם כמו שהם.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
2 תגובות לרשימה ”הבעיה העיקרית של הגדרות“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום רביעי, 11 במרץ 2009 בשעה 18:02
תיוג נפשי ברפואה יכול להיות לא נכון והטיפול על כן לא מתאים וזה בלתי אפשרי להוכיח במצבים אמיתיים מסוימים. ההגדרה הזאת נעשית וחלק מהמטפלים בעצמם מאבדים את האנושיות והיכולת להרגיש אמפתיה ובעיקר לשדר אמפתיה.וכמובן שלהתאמץ להבין את הבן אדם בראיה רחבה. זה בכל אופן לא נעשה באברבנאל .וזה הרסני לגבי אנשים אובדניים. אובדנות היא לפעמים מצב טוטלי של יאוש יותר מאשר מחלה והסמפטומים לכאורה הם יכולים להיות הסמפטומים של המצב ההזוי בו נמצא האדם ושל סביבתו שיכולה להיות הזויה. מה שקורה במצב הזה הוא הפקרת האדם כשהדבר היחיד שהוא רוצה הוא חופשה ובבית לפעמים בטעות יכולים לא לבקר אותו בזמן ובני המשפחה או מי שנותר מהם לא מתפקדים. זאת לא המצאה זה מהמציאות. כתב אישום על זה אי אפשר להוציא אבל נורמות אפשר לשנות, אם כי במצב הנוכחי נראה לי שגם נורמות אי אפשר לשנות. תגובתך בבקשה.
יום שישי, 27 במרץ 2009 בשעה 14:37
אין ספק שהגדרה לא נכונה של מצבו של אדם יכולה להביא להתמודדות לא נכונה ולטיפול לא נכון.
אני חושב שאתה מדבר על חוויה ספציפית של מישהו, וכל חוויה היא סובייקטיבית לחלוטין. קשה לי לכן להתייחס ישירות