האם אתם מקבלים כל הזמן הודעות במכשיר הנייד שלכם על דברים חשובים והתרחשויות כמו דואר חדש, על עדכונים בפייסבוק או חדשות מעניינות? האם אתם שומעים צליל בכל פעם שנכנסת לכם הודעת דואר חדשה במחשב? אם כן, יכול להיות שאתם עבדים של הטכנולוגיה.
תמיד כדאי לזכור: חברות שמפתחות טכנולוגיות שונות, בין אם מדובר בתוכנות דואר אלקטרוני, במשחק כמו קנדי קראש, או בשירות נורא חשוב אחר, לא ממש מתעניינות בצרכים שלכם כמשתמש הסופי בתוכנה. המטרה החשובה ביותר עבור מפתח התוכנה הוא שתמשיך להשתמש בשירות, באתר או באפליקציה שלו ככל האפשר, למשך זמן ארוך ככל האפשר. זו הסיבה שבדרך כלל האופציה של התראות מופעלת בצורה אוטומטית כאשר זה אפשרי, וכשלא – יציקו לנו שוב ושוב עד שנכנע או יציעו לנו להפעיל את קבלת ההתראות בכל דרך אפשרית.
בהמשך לדיון האינסופי על התמכרות (כן או לא), במנגנוני התמכרות קלאסיים יש השפעה דופמינרגית דרך מערכת התגמול (reward system). מחקרים מראים דמיון בין המערכת שיוצרת התמכרות לבין אפליקציות רשת שונות על ידי העלאה רגעית של דופמין לאחר ביצוע פעולות שונות באפליקציה. אבל בנוגע להתראות אנחנו לא באמת מקבלים איזשהו סיפוק כתוצאה מהפעלת ההתראות אלא תגובה דרך מנגנוני חרדה. בכל מקרה, ברגע שאתם מבינים שהמטרה העיקרית של ההתראות היא לגרום לכם להשאר מחוברים לאפליקציה (כדי שהם יוכלו לדווח על יותר משתמשים וכתוצאה למכור יותר פרסומות) אתם יכולים להבין גם איך אתם יכולים לקחת בחזרה את החופש שלכם.
החופש חשוב, בגלל שהטכנולוגיה לא צריכה לקבוע איך אתם מתנהגים מולה במקום שאתם תחליטו איך אתם מתנהגים. אתם לא יכולים להיות עבדים של הטכנולוגיה בגלל שהטכנולוגיה היא כלי. כלי מתוחכם אבל עדיין כלי. כשאתם נתונים לחסדי הטכנולוגיה או לחסדי המפתחים של הטכנולוגיה, הגיע הזמן פשוט לקחת השליטה בחזרה.
בשלב הזה, הפתרון כבר ברור לכם: כבו את כל ההתראות.
אם אתם מכבים את ההתראות, אתם יכולים לקבוע מחדש את מערכת היחסים שלכם עם הטכנולוגיה בכלל או עם כל אפליקציה ושירות בנפרד. לא צריך לבדוק את הטלפון בכל פעם שהם מצפצפים או רוטטים. תחשבו על זה: זו אינטראקציה איומה ונוראה. זה כמו שכל פעם שהשכן שלכם במשרד משתעל אתם חייבים לקום להביא לו טישו. התראות מפריעות לריכוז שלנו ולהלך החשיבה – ולא משנה אם זה לימודים, בילוי או עבודה. יותר מכך, ברוב המקרים ההתראות הללו לא מתריעות על משהו שהוא בעל משמעות משמעותית לחיינו או בעל ערך אמיתי.
לכן, כדי לשמור על הריכוז שלכם ועל התפקוד, אתם אלו שצריכים להיות אלו שמחליטים מתי אתם באינטראקציה עם הטכנולוגיה ולא להפך. אתם צריכים להחליט מתי אתם בודקים את האפליקציה הזו או התוכנה ההיא. לדוגמא דואר אלקטרוני. אצלי הדואר בעבודה סגור רוב הזמן, אני בודק אותו בבוקר או כשאני צריך לשלוח הודעה חשובה, או בסוף היום. תגידו לאנשים החשובים שהם לא יכולים לצפות לתשובה מיידית באימייל ואם הם צריכים משהו באמת חשוב, שיתקשרו. פתאום הם יגלו שכל ההודעות הנורא חשובות אולי כל כך חשובות עד כדי הרמת שיחת טלפון.
פייסבוק? האם אתם באמת צריכים להתחבר עשר או עשרים פעמים ביום כדי לראות תמונות של חתולים, לינצ' בסלבריטי וממים מעניינים? לפני פייסבוק מספר הפעמים שהייתם מחליפים הודעות שנונות עם החבר'ה מהתיכון התמצה בפגישות מחזור. אז למה אתם צריכים לדעת מה קורה בחיים של כולם כל הזמן, כל היום? אם זה באמת חשוב, זה יחכה לזמן שתפעילו את האפליקציה עצמה, כשאתם תחליטו.
אפליקציות אחרות? אם זה ממש קריטי לאיכות החיים שלכם או לתפקוד שלכם אז מילא, אבל שאר האפליקציות רק מעדכנות שמשהו השתנה בתוכן וזה לא ממש חשוב לכם. תשאירו רק את הדברים החיוניים ואת כל השאר תבטלו.
כל מה שאנו צריכים כדי להחזיר לעצמנו את החופש, הוא להכריז על עצמאות (ולבטל את ההתראות). רוב הסיכויים שנגלה שאנחנו נינוחים יותר ומתפקדים יותר בלי הביפ של האייפון.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה