כל מנהל שעובד מספיק זמן נתקל בסיטואציה הזו במהלך הקריירה שלו. עובד שמתחיל לבכות. לפעמים במשרד ולפעמים בזמן פגישה. רובנו מנהלים את הסיטואציה בצורה גרועה.

הרבה ממנהלים לא יודעים מה לעשות או איך להגיב אז הם בוחרים להתעלם ממה שקורה מולם וממשיכים את הישיבה או את השיחה תוך כדי תחושת אי הנוחות עד שמי שבוכה יוצא מהחדר. התגובה הלא מתאימה הזו לא ממש עובדת והרבה פעמים אתה נשאר עם תחושת חמיצות וחושב לעצמך 'זה היה ממש מביך', כשבתור מנהל זה לא היה אפקטיבי.

אחרי מאות ישיבות שבהן השתתפתם כמנהלים זוטרים או בכירים לאורך השנים, אתם לא זוכרים את מרבית הישיבות האלו. אבל את המפגשים שבהם אחד העובדים בכה אתם תזכרו לפרטי הפרטים המביכים.

כשמישהו מתחיל לבכות בעבודה

כשמישהו מהמשתתפים בפגישה מתחיל לבכות (וגם אם יש רק שניים בפגישה) הדחף שלנו הוא להמשיך בפגישה כאילו שום דבר לא קרה (ותאמינו לי שאני מבין את הדחף הזה). אבל תגובה מתאימה  יותר היא לגלות מעט אמפתיה. העובדה שהאדם שלפניך בוכה לא אומרת שהוא חלש או מתפרק או משהו כזה. זו פשוט התגובה של הגוף למצב לחץ. יש אנשים שיש להם קושי בשליטה עצמית, והם מתביישים בהתנהלות שלהם ויתכן שהם יעריכו את העצה שלכם. יש אנשים שבוכים כמנגנון להסיט את השיחה למקום אחר וכמניפולציה רגשית. יש אנשים שבכל פעם שהם מקבלים ביקורת הם מתחילים לבכות. יש אנשים שבוכים בעבודה אבל זה קשור בעיקר למשהו שמתרחש בחיים האישיים שלהם. ואולי הם מרגישים שהם יכולים להרשות לעצמם להביע רגשות בנוכחות המנהל שלהם?

בסופו של דבר הדיון הוא על אמפתיה. אי אפשר להתעלם מסיטואציה ולחכות שהיא תעלם. אי אפשר לראות אדם במצוקה ולהתנהג כאילו המצוקה לא קיימת. כמנהלים אנחנו צריכים לנהל גם את הסיטואציה הזו ולהתנהג כמו כל בן אדם סביר ולהראות טיפה של אמפתיה בסיסית. אתה לא יכול לדעת מה עובר להם בראש, ובכל מקרה, צריך לעשות משהו, להתייחס. אז אנסה לתת עצות מה מנהל יכול לעשות כשמישהו מתחיל לבכות בעבודה.

מה לעשות כשמישהו בוכה בעבודה?

לא להגזים בתגובה לבכי. תדמיינו לעצמכם שהדמעות הן משהו אחר, נניח שהאיש שמולכם הרים את הגבות בהפתעה או עיקם את הפה. העובדה שמי שבוכה בעצם בוכה לא אומרת שהוא עובר התפרקות רגשית. תזכירו לעצמכם שאתם אחראים על המפגש, תמשיכו לפנות אל העובד ותנו לקול שלכם ולשפת הגוף להיות ניטרלים. תנו להם תחושה שאתם מודעים אבל לא במצוקה בעצמכם. אתם לא צריכים גם להרגיש במצוקה בגלל שהם במצוקה אלא להיות רגישים ולהגיב כי אתם רואים שהצד שמולכם עובר רגע קשה.

שימו לב לטריגר. תנסו לזהות מה הטריגר שגרם לתגובה הרגשית. האם זה אירוע ספציפי או משהו שנבנה עם הזמן ופשוט בחר לצאת עכשיו? אם אתם לא יודעים את הסיבה, במקום להתחיל לחקור את מי שבוכה בשאלות כלליות, אתם יכולים לנסות לשאול משהו קונקרטי כמו "אני רואה שמשהו מסעיר אותך, האם זה היה…?"

תנו זמן קצר להתאוששות. במקום לסיים את הפגישה או להתעלם ממה שקרה, תאפשרו לו להתאושש. אם זה מישהו שאף פעם לא בוכה, או שבוכה רק לעיתים רחוקות אתם יכולים לשקול לקבוע מחדש פגישה. אבל אם זה מישהו שבוכה בכל פעם, זה כמובן לא הפתרון אלא אפשר להציע להמשיך את הפגישה אחרי הפסקה קצרה שתאפשר לו להתאושש. לדוגמא אפשר להציע לו לצאת לרגע לשתות קפה או לשטוף פנים, או שתגידו לו שאתם יוצאים לרגע ורק לאחר מכן להמשיך את המפגש.

תבררו מה הצרכים של העובד. אין טעם בסיטואציה כזו להתחיל לעשות פסיכותרפיה לעובד. אין לכם את הכישורים או את הזמן. לכן במקום לשאול שאלה כללית כמו "מה קורה?" אתם יכולים לשאול שאלה ספציפית כמו "יש משהו שאתה רוצה לעשות משהו כרגע?" או "יש משהו שאתה רוצה שאני אעשה כרגע?" מה שאתם צריכים זה את המידע הרלוונטי והשיקולים העיניינים שיאפשרו לשניכם להתקדם הלאה.

אל תתנשאו, תרחמו או תנסו לפתור את הבעיה . זה בסדר להכיר בכך שהאדם מולכם במצוקה אבל רצוי לנסות שלא להגביר את הדרמה. אפשר לומר 'אני מבין שאתה במצוקה', אבל אל תעירו, אל תנסו לחנך אותם או לתת להם פתרון שמתאים לכם. צריך לתת פתרון שמתאים להם.

תסיימו את האירוע. הרעיון הוא להכריז מה צריך לקרות כדי להתקדם מעבר לאירוע הבכי כדי ששני הצדדים יבינו מה הם צריכים לעשות, ובמקביל לסיים את הסיטואציה כדי שלא יהיה צורך להמשיך להתעסק ברגשות (במסגרת הזו, אפשר במסגרות אחרות להמשיך). לדוגמא אפשר לומר "טוב, אז זה מה שנעשה עכשיו: אני אטפל ב X ואתה תקבל החלטה בנושא Y, ואז נדבר מחדש ביום חמישי כדי להחליט איך מתקדמים".

זה טבעי שאנחנו רוצים להמנע מאי הנוחות הנובעת מעובד שבוכה בעבודה. אבל אם תשארו רגועים וממוקדים, אתם יכולים לעזור לו להתקדם מעבר לבכי ולהתמודד עם הסיטואציה. אתם גם תרגישו טוב יותר.