בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בסטיגמה סביב בריאות הנפש, ורבים חדלו – בצדק – להתבייש באבחנות ובטיפול. נדמה לפעמים שאין כתבה בעיתון על ידוען זה או אחר שבה לא מופיעה התייחסות למצבם הנפשי ולאבחנה שלהם. הדוברים המעידים על עצמם כסובלים מהפרעה אך נמצאים "בתפקוד גבוה" – ובכך מייצגים דיסוננס שעלול להטעות הן את האדם עצמו והן את סביבתו.
הבה נתחיל עם השאלה הבסיסית ביותר: מהו טיפול נפשי? טיפול נפשי, או כפי שהוא מכונה לעיתים קרובות "פסיכותרפיה", הוא תהליך שבו האדם נפגש עם איש מקצוע מיומן, במטרה לעבד ולהתמודד עם מגוון רחב של סוגיות רגשיות, נפשיות והתנהגותיות. טיפול נפשי אינו מיועד רק לאנשים המתמודדים עם מחלות נפש חמורות. להפך, הוא יכול להיות מועיל לכל אדם שמתמודד עם אתגרי חיים יומיומיים, כמו מצבי לחץ, שינויים משפחתיים, חוויות אובדן, או חוסר סיפוק כללי מחייו.
אולי נתחיל עם ההגדרה הבסיסית. הפרעה ביפולרית, שמוכרת גם בשם "מאניה-דפרסיה, או הפרעה דו קוטבית" היא מצב נפשי שמאופיין בשינויים קיצוניים ומתמשכים במצב הרוח. אנשים עם הפרעה ביפולרית יכולים לחוות תקופות של מאניה – תחושת אופוריה מוגברת, אנרגיה גבוהה, תחושת עצמאות מוחלטת, ולעיתים גם התנהגות אימפולסיבית וחסרת שיפוט – ותקופות של דיכאון, שבהן התחושות הפוכות לחלוטין: מצב רוח ירוד, חוסר עניין בפעילויות יומיומיות, חוסר אנרגיה, ולעיתים גם תחושות של חוסר ערך או אשמה.
התאהבות היא תחושת משיכה עזה ועמוקה כלפי אדם אחר, המלווה ברצון עז להיות בקרבתו, לחלוק עימו חוויות ולהתחבר אליו ברמה האינטימית ביותר. בשונה מהאהבה, שהיא רגש יציב וממושך המושתת על קרבה, אמון והיכרות מעמיקה, ההתאהבות היא במידה רבה חוויה זמנית, המאופיינת בעוצמות רגשיות גבוהות ולעיתים אף בתחושות של אופוריה וחרדה גם יחד.
זהות מינית היא חלק בלתי נפרד מהחיים של כל אחד מאיתנו, והיא מעוררת שאלות רבות, תגובות רגשיות שונות ולעיתים קרובות גם דילמות וקשיים.
הנושא הזה נוגע לחיים של רבים מאיתנו, ומשפיע על החברה בכללותה. אנחנו כאן כדי לנסות להבין את המורכבות של הנושא הזה, להגדיר את החומרים האלה, להבין מתי השימוש בהם הופך להפרעה, לזהות את התסמינים הבולטים ולהבין את המנגנונים הפסיכולוגיים שפועלים במצבים אלו.