איך מתמכרים לקנדי קראש? (חלק 1)
אני מוכרח להודות שהורדתי לראשונה קנדי קראש רק לפני שבועיים. אין ספק שמדובר במשחק מהנה, מעצבן, אינסופי וממכר בטירוף. חבל על הזמן. ויש עוד כאלו. אנגרי בירדז. טמפל ראן, פרויט נינגה. כולם ממכרים בטירוף וכולם גורמים לנו לפתוח שוב את האפליקציה. אבל השאלה העיקרית היא האם באמת אפשר להתמכר למשחקי קז'ואל? האם זו התמכרות אמיתית?
העמדה הרשמית של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי, כולל ב DSM5 שיצא לאחרונה היא שאין עדיין מספיק עדויות שמאפשרות לקבוע באופן מסודר אם מדובר בהתמכרות אמיתית או שמדובר רק בכיף ממכר. במדריך האבחנות החדש, התמכרות למשחקי מחשב נכנסה לקטגוריה בספר של נושאים שמומלץ על מחקרים נוספים כדי שנוכל להגיע למסקנות ברורות יותר. אנחנו משתמש במונח 'התמכרות' באופן כל כך חופשי כיום עד שאם תשאלו מאה אנשים שמשחקים באפליקציות בסלולר שלהם, שליש לפחות יגידו שהם 'מכורים'. מצד שני, אין כתבה באינטרנט שעוסקת בהתמכרות לאינטרנט שלא תזכיר לנו מחקרים על גברים סינים או יפנים שלא מסוגלים להתנתק מהאינטרנט או שיש מסלולים במוח שלהם שמופעלים בצורה דומה לאלו שמכורים לסמים קשים.
להנות זו לא התמכרות
צריך לזכור, שאנשים משחקים בקנדי קראש, באנגרי בירדז או בכל משחק אחר כי הם נהנים מהמשחק. כמו שאנו נהנים מסרט טוב או מספר טוב, מדובר בצורה אינטראקטיבית של בידור המוני, ובידור כשלעצמו איננו התמכרות. אנשים שנהנים אינם מכורים בהגדרה, ורבים מאיתנו שנהנים ממשהו, מתקשים להפסיק לעשות את הדבר שאנו נהנים לעשות. אין זה אומר שאנחנו מכורים לאותו דבר. אם אני נהנה לקרוא ספרים וקשי לי להניח את הספר למרות שכבר אחת לפנות בוקר, האם אני מכור לספרים? אפשר להגדיר בעיה רק כשהיא באמת בעיה.
הבעיה מתחילה כשאנו מכניסים התנהגות, אפילו בעלת מאפיינים רפטטיבים לתוך קטגורית ההתמכרות. מדובר בעצם ב'התמכרויות התנהגותיות', כלומר שאנו מתנהגים בצורה מסויימת שוב ושוב ורוצים לחזור על התנהגות מסויימת. לדוגמא, כשאנו משחקים שוב ושוב בקנדי קראש, האם יש לנו מאפיינים קלאסים פיסיולוגים של התמכרות, כמו עליה בקצב הלב, הזעה מוגברת ועוד?
מצד שני, אנחנו כן מכניסים התנהגויות חסרות שליטה כמו הימורים לתוך קטגוריית ההתמכרויות המוכרות. אנחנו כולנו מכירים אנשים ששקועים יותר מדי בטלפון הסלולרי שלהם, או בני נוער שמעדיפים לשבת בחדר ולשחק ב GTA במקום לעשות שיעורי בית ולשבת בארוחת הערב עם ההורים שלהם. בעצם, מדובר במשהו שלא מפריע לאדם אלא למשפחה שלו ולסביבתו הקרובה. אבל האם גם כאן מדובר בהתמכרות או סתם בשונות חברתית?
אז למה מדברים על התמכרות לקנדי קראש כהפרעה?
בעקרון, רבים מהפסיכיאטרים נגד הכנסה של הפרעות נוספות לספר האבחנות. אם יש לך בעיה התנהגותית או דפוס התנהגותי שמפריע לך ושאינך יכול לשנות אותו בכוחות עצמך, לך לפסיכיאטר או פסיכולוג וקבל עזרה. הסיבה שצריך להכניס דברים לספר האבחנות איננה באמת קשורה לרפואה. אם משהו נמצא בספר האבחנות, אפשר לקבל החזר כספי על הטיפול. אם משהו נמצא בספר האבחנות, זו לא רק אחריותך (הכוונה למטופל) לבעיה ולטיפול, אלא זו 'אשמת ההפרעה'. איך אני יכול להיות אחראי לכך שפרצה לי מחלה? אם אנחנו מגדירים משהו בספר האבחנות אנחנו גם יכולים לומר לאנשים שלא מודעים לבעייה "הנ, יש בעיה כזו וכדאי לטפל בה, זה אפילו ב DSM של הפסיכיאטרים!"
אם אתם אנשים בריאים, שחייבים גלידת שמנת טובה אחרי ארוחת ערב אבל מכל בחינה אחרת אין לכם בעיית משקל, תזונה או קשיים, אז תהנו מהגלידה שלכם. אם קנדי קראש גורם לכם לפספס מטלות בעבודה, לא לשים לב שאיחרתם לקחת את הילד מהגן ואתם שופכים שם עשרות שקלים בשבוע על בונוסים ורמות נוספות, כדאי שתבינו שיש לכם בעיה כי המשחק משפיע על החיים שלכם מחוץ למשחק. כדאי שתעשו משהו בנידון. אם אתם משחקים במשחק ואתם כבר לא נהנים ממש אבל חייבים להמשיך, סימן שיש לכם בעיה.
עוד מישהו התמכר לאפליקציות בטלפון?
(בפעם הבאה, איך גורמים לנו לשחק עוד ועוד)
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
2 תגובות לרשימה ”איך מתמכרים לקנדי קראש? (חלק 1)“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום רביעי, 04 בדצמבר 2013 בשעה 7:50
יפה ירדן!
תגיד, היית זבוב על הקיר בשיעור שלי אתמול?
יום ראשון, 08 בדצמבר 2013 בשעה 13:52
לא הייתי בחיפה כבר שנתיים…..