נכתב במקורב באפריל 2006

בחודש דצמבר 2005 פורסם מאמר בעיתון המקוון PLOS medicine בנושא הקשר שבין פרסום בנוגע לתרופות פסיכיאטריות בארצות הברית לבין שימוש בתרופות נוגדות דכאון ממשפחת ה-SSRI. לדמויות הלא מקוונות שבינינו, PLOS או Public Library of Science הוא מיזם שבין מייסדיו נמנים העורכים לשעבר של ה Lancet וה NEJM מהחשובים בעיתוני הרפואה, ומטרתו לפרסם מידע מדעי מקצועי אשר יהיה חופשי מתלות במנגנוני ההפצה הבעייתיים מבחינת זכויות היוצרים שקיימים בעיתונים הממוסדים.

בארצות הברית, בניגוד לישראל, מותר לחברות התרופות לפרסם באופן פומבי את התרופות שלהן, מה שכמובן יכול להוביל לעליה במכירת התרופות. בניגוד לישראל שבה על מנת למכור תרופה כמו ויאגרה צריך לעשות קמפיין שלם שמשתמש באות V, כאילו שכולם לא יודעים במה מדובר, בארצות הברית אפשר למצוא קמפיינים לפרוזאק, זולופט או לקסאפרו, בעיתונות ובטלויזיה. רפואה היא עסק כלכלי, מעבר לעיסוק חברתי

המחקר של Jeffrey R. Lacasse ושל Jonathan Leo מנסה לבדוק את ההשפעה של הפרסום בתקשורת על העדפת התרופות האנטי-דכאוניות של המטופלים, והשפעתם על קבלת מרשמים בפועל על ידי רופאים. המחקר מתחיל בתיאור של הויכוח על תאוריית הסרוטונין והשפעתו על הדכאון. בשנים האחרונות מופיעים מחקרים שונים שרומזים שהיעילות של תרופות הפועלות רק על המערכת הסרוטונרגית (כמו סרוקסט, פרוזק, ציפרלקס או לוסטרל) אינן יעילות במידה משמעותית יותר מתרופות שאינן עובדות על סרוטונין, כמו Reboxetine (Edronax) ואחרות.

ההשפעה של המטופלים על בחירת התרופות גבוהה ביותר. הזמינות של מידע רפואי ברשת ובאמצעים אחרים הופכת את המטופלים למעודכנים ודעתניים, והצורך לשיתוף פעולה של מטפל-מטופל יחד עם השינוי ביחסי רופא -מטופל שהתרחש בשנים האחרונות הפך את המטופלים לגורם דומיננטי בבחירת תרופות. במקרים רבים מטופל מגיע לרופא עם דרישה לקבל תרופה מסויימת עליה הוא שמע מרופא אחר, ממטופל אחר או קרא עליה באתר כלשהו. גם בארץ וגם בחו”ל, תרופות ממשפחת ה SSRI נרשמות על ידי רופאי משפחה, ללא צורך בהתייעצות עם פסיכיאטר.

Antidepressant advertisements are ubiquitous in American media, and there is emerging evidence that these advertisements have the potential to confound the doctor-patient relationship. A recent study by Kravitz et al. found that pseudopatients (actors who were trained to behave as patients) presenting with symptoms of adjustment disorder (a condition for which antidepressants are not usually prescribed) were frequently prescribed the specific brand of SSRI that they requested.

מתוך המאמר ניתן להבין שהפרסום הפומבי של תרופות ובעיקר של מידע לא מדוייק המפורסם, משפיע על בחירת תרופות על ידי המטופלים ועל ידי הרופאים. יותר מכך הפרסום נותן להבין מסרים מסויימים אשר שונים מהמידע המדעי העדכני, אשר התקדם במקצת במשך השנים. לדוגמא, הפרסום לתרופת הפקסיל (פרוזאק) מסביר

With continued treatment, Paxil can help restore the balance of serotonin…

אך המחקר הרפואי העדכני מעלה שאלות בנושא התאוריה שדכאון נובע מתוך חוסר איזון של סרוטונין ומעלה טענה שהבעיה היא הפרעה בתפקוד הרצפטורים השונים. השפעת הפרסום על החלטות צרכנים בלתי ניתנת לערעור. השאלה שהמחקר מעלה היא עד כמה החלטות אלו מבוססות על מידע מקצועי איכותי, לאור העובדה שאין ספק שדרישות הצרכנים משפיעות על עמדות הרופאים המטפלים. המחקר אינו מצליח לתת תשובה מלאה לשאלה האם ההחלטה על דרישת תרופות ממשפחת SSRI דווקא מגיעה בגלל המרכיב הפרסומי של המערכת הסרוטונרגית או שמא מדובר בהחלטה הנובעת מעצם הפרסומת עצמה, בלי קשר לתוכן שלה.

מה שוודאי, הוא שפרסום מסיבי של תרופות גורם לעליית הצריכה של התרופות, דבר שבהחלט עוזר למאזן חברות התרופות אך לא בהכרח עוזר למטופלים. מצד שני, עצם הפרסום המסיבי של הדכאון והתרופות לדכאון, הופך את העובדה שדכאון היא מחלה נפוצה לנחלת הציבור, ועוזר לפירוק הסטיגמה של הסובלים מדכאון. אין לי כוונה לצאת נגד חברות התרופות כאן, אלא להדגיש נקודה שאנו נוטים להתעלם ממנה: המידע הקיים הוא במקרים רבים מידע חלקי. מידע חלקי לא צריך למנוע מאתנו לקבל החלטות גורליות, אבל אנו צריכים לדעת שמדובר במידע חלקי, ורוב האנשים לא יודעים שמדובר במידע כזה.