אובססיה לעדכונים: כשהדואר האלקטרוני והסלולר משתלטים על החיים

אתם מכירים את הסיטואציה. הוא נכנס למסעדה כדי לשבת עם משפחה או חברים, המכשיר הסלולרי רועד בכיס, והוא ממש חייב להציץ כדי לדעת מה התחדש. הוא מוציא בהחבא את המכשיר ומסתכל מתחת לשולחן בהודעה החשובה. הוא לא יכול להפסיק לחשוב על ההודעה הזו וכל נסיון להשאיר את המכשיר רוטט בכיס נדון לכשלון. החברים, המשפחה, הכל הופך פחות רלוונטי עד שהוא מוודא מה בדיוק היה כתוב שם.

זה יכול להיות אתם. בן משפחה, בן זוג, חבר לעבודה או אחד הילדים.

מכורים לעדכונים.

כמובן שיש להתנהגות הזו פנים רבות. אולי אתם מכירים את אלו שחייבים לקרוא כל הודעה שהם מקבלים במכשיר הבלקברי שלהם. אנשים שבודקים בשבת את ההודעות מהמשרד כדי לדעת מה מתוכנן ליום ראשון. אנשים עם מכשיר סלולרי דור שלישי שחייבים, אבל ממש חייבים, לבדוק אם הם קיבלו הודעת דואר אלקטרוני כל עשר דקות. ומה עם אלו שתוכנת האימייל שלהם פתוחה כל הזמן, והצליל של הדואר שנכנס גורם להם להפסיק כל פעולה או מסמך חשוב כדי לדעת בדיוק מה כתוב שם?

כדאי להכיר בעובדה שלפחות 90% מההודעות, הטלפונים והעדכונים שאנחנו מקבלים לא באמת דחופים עד כדי כך שנפסיק את מה שאנחנו עושים ונקרא אותם. חלק גדול מהעדכונים לא חשובים בכלל . ועדיין, אפשר ממש להרגיש את המתח שנוצר אצלנו ברגע שמגיעה הודעה, וממש להרגיש את תחושת המתח אם אנחנו לא בודקים באופן מיידי מה כתוב שם.

למה זה קורה?
אפשר להאשים בזה את החברה המערבית, הכלכלה, התרבות, אורח החיים שלנו ובעצם את הכל. ככל שמתרבים הגירויים סביבנו אנחנו מרגישים פחות ופחות שליטה בדברים שקורים סביבנו. יותר מכך, אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו יודעים מה קורה, שאנחנו מעודכנים כי אנחנו מפחדים שאולי נפספס משהו חשוב. שלא נדע משהו שאחרים יודעים, שנאבד איזה יתרון חשוב שאולי יש לנו.

החרדה הזו היא שמניעה אותנו לבדוק שוב ושוב מה התעדכן. בכל פעם שיש גירוי שמעלה את רמת הלחץ (קבלת הודעה, מחשבה שאנחנו מפספסים), מייד אנחנו עושים פעולה שתרגיע אותנו (לבדוק). עם הזמן נוצרת התניה ובגלל שהבדיקה מרגיעה אותנו, אנחנו בהדרגה מפתחים דפוס של בדיקות חוזרות.

מדובר במנגנון שמאד דומה למה שקורה אצל אנשים שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית. כמובן שלאף אחד לא היה אכפת אם היינו בודקים רק מדי פעם, אבל כשאנחנו מתחילים לעשות את זה בצורה אובססיבית, הבדיקה הכפייתית הופכת לבעיה.

מעניין לראות שאנשים מכחישים ומדחיקים את הבעיה. תשאלו את בני המשפחה שלכם האם זה מפריע להם. תשאלו את עצמכם כמה זמן ביום אתם מקדישים לבדיקות האלו ועל חשבון מה. תהיו כנים עם עצמכם ותגלו שמדובר בהרבה מאד זמן.

מה עושים עם אובססיה לעדכונים?
כמו בכל טיפול בבעיות אובססיביות, אפשר להשתמש בחלק מהעקרונות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT):

  1. לזהות את הבעיה. מה הם היתרונות והחסרונות של הבדיקות החוזרות האלו? מדוע אתם חייבים באופן מיידי לענות? יתכן שתזהו את היתרון של תשובה מיידית, אבל אולי גם תשימו לב שהדחף לענות מהר מתגבר בכל פעם שאתם עונים.
  2. עד כמה ההודעות האלו באמת דחופות? לפני שקראתם את ההודעה/המייל, מה חשבתם שיקרה אם תדחו את הבדיקה? האם חשבתם על דברים גרועים שיכולים לקרות לכם? האם באמת דמיינתם קטסטרופה בגלל שלא עניתם לטלפון?
  3. עשו ניסוי. הכריזו על שלוש שעות בהן מכשיר הסלולר שלכם כבוי או שתוכנת הדואר האלקטרוני שלכם כבויה, פעמיים ביום. תסתכלו על המשפחה שלכם או תעבדו. תבדקו עד כמה קשה לכם.
  4. אם נכנסת הודעה, תנסו לדחות את הדחף לבדוק מהי למשך 20 דקות בלבד. האם אחרי 20 דקות הדחף מתחזק או נחלש?
  5. תנו את מספר הטלפון שלכם רק לאנשים שצריכים אותו. אם אנשים שבאמת צריכים אתכם יתקשרו אליכם, זה יחסוך הודעות פחות חשובות.
  6. השאירו מדי פעם את הטלפון בבית כשאתם יוצאים לסידורים או לבילוי. האם החיים הופכים רגועים יותר עבורכם?
  7. הגדילו בהדרגה את השעות שבהן אתם לא בודקים. במיוחד בשעות סוף השבוע ושעות הערב.
  8. תנו לעצמכם פיצוי או תגמול על שעות שבהם אתם לא בודקים את ההודעות שלכם. שימו לב שאתם שולטים בטלפון ולא הטלפון שולט בכם.

הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את המקרים בהם יש בעיה ולהכיר בקיום הבעיה. אל תחכו לקבל על זה הודעה בטלפון. ואם יש באמת בעיה, אולי כדאי שתטפלו בה. אם התמודדתם בהצלחה, אשמח אם תכתבו טיפים לקוראים האחרים.

לפחות 90 אחוז מההודעות הטלפונים והעדכונים שאנו מקבלים לא באמת דחופים עד כדי כך שנפסיק את מה שאנחנו עושים ונקרא

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

עינב חדד: הפסקתי את הויפאקס 75 XR לפני 5 ימים לאחר הרבה שנים שלקחתי את הכדור וגם הרופא אמר לי להפסיק בבת אחת זה לא מסוכן?

s.p: אחד הדברים שאני ממש מוטרדת מהם בנוגע להפרעת קשב, זה שנוירולוגים ופסיכיאטרים (שהם רופאים!) לא מפנים לבדיקות דם...

פלונית: יש לי גיסה שנכנסה לדיכאון לאחר הלידה של הבת שלה ובייחוד לאחר שקיבלה איבחון על כך שהיא על הרצף האוטיסטי (הבת). ...

יעקוביאן חנוך: אני סובל שנים מכאבים כרוניים קשים בפלג גוף תחתון במיוחד ברגליים יש פריצות דיסק נירולג קבע פגיע עיצבית קשה...

יעל: שלום רציתי לדעת האם וולבוטרין גורם להשמנה? התחלתי לקחת לפני שבועיים, מיד שיפור במצב רוח, שיחסית יותר טוב, אך...

אני: מערכת החינוך בעיקר מתעלמת מהפרעת קשב, אלא אם במקרה דרך הביטוי שלה היא קושי במקצועות רבי מלל. ע"ע "לקות ללמידה"...

גראס: יש אנשים עם נטיה לפתח פסיכוזה, ברגע שישתמשו בגראס זה יעורר את הנטיה, מקרוב ראיתי את הקשר הישיר בין עישון גראס...

יצחק ויסברג: שלוםוברכה אני חושב שהקושי האמיתי שלי זה הפרעת קשב והפסיכולוג והפסיכטאר אומרים שזה אובססייה וא סי די מה אתה...

תגובות

4 תגובות לרשימה ”אובססיה לעדכונים: כשהדואר האלקטרוני והסלולר משתלטים על החיים“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת ארנון:

    ירדן,

    נראה שסלקום תכננה יחד עימך את הניסוי האולטימטיבי…
    התקלה של אתמול גרמה לרבים מאיתנו להתנתק זמנית מהסלולרי
    אלא שתוצאות הניסוי עדיין אינם ברורות…

    אני למשל חושב איך אארגן לעצמי מכשיר נוסף מחברה אחרת לקראת התקלה הבאה….

    מה שאומר שחשיפה חייבת להיות מתוכננת ולא ארוע מקרי שתוצאותיו לפעמים מגדילות חרדה

    ארנון

  2. מאת נטע:

    אני מצאתי לכך פתרון אדיר – שחיה. כשאני במיים, אני לא יכולה לבדוק סלולר, ובהתחלה כששחיתי (שוחה שעתיים) היו לי מחשבות שיש כל מיני אסמסים שמחכים לי. אבל המשכתי לשחות. במיים לא ניתן לבדוק מייל או הודעות. איזה יום בילתי בקאונטרי בכיף, רק בכדי לגלות שחזרו אלי ממקום עבודה ששלחתי אליו קורות חיים. קורות החיים שלי היו מרשימים כי קיבלתי 3 הודעות עצבניות. האחרונה נשמעה כמו 'איפה אתתתת?'. כמובן שהבנתי שמדובר במעביד קצת אובססיבי, וויתרתי. לא פעם אנשים זועמים שאני "לא זמינה". אבל אני למדתי לקדש את השעות שאני מתעמלת ושוחה בקאונטרי, ואני חושבת שיש פה תשדורת לסביבה, במובן זה שאם אני לא זמינה X שעות ביום, אני "מאלפת" את כל המטרידים, אנשי ה"דחוף" אנשי הסימני שאלה והקריאה להבין שאני לא עובדת אצלם, ושיש לי חיים משלי ושהגוף שלי לדוגמא חשוב לי בהרבה. מאד קשה להתעלם מצלצול עצבני בלתי פוסק כשהפלפון לידך. כשאני שוחה בתוך המיים ואין לי פלפון, אני מתגברת על הצורך לרצות את כל הניג'סים ואלו שדחוף להם לדעת "איפה אני", באמצעות הסיטואציה הפיזית של המצאות במים, אבל לאחר מכן זה גם נכנס לצורת החשיבה.

  3. מאת נועה:

    כשאתה אומר "התנייה", אתה מתכוון להתניה קלאסית?
    קראתי בכתבה שציטטו אותך שאתה טוען שמה שהטכנולוגיה גורמת לנו זו התנייה קלאסית. אשמח להרחבה של ההקבלה 🙂 תודה

  4. מאת ירדן לוינסקי:

    @נועה, קלאסית במובן של קלאסי, לא המובן הפסיכולוגי של המילה….

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.