אתם מכירים את הסיטואציה. הוא נכנס למסעדה כדי לשבת עם משפחה או חברים, המכשיר הסלולרי רועד בכיס, והוא ממש חייב להציץ כדי לדעת מה התחדש. הוא מוציא בהחבא את המכשיר ומסתכל מתחת לשולחן בהודעה החשובה. הוא לא יכול להפסיק לחשוב על ההודעה הזו וכל נסיון להשאיר את המכשיר רוטט בכיס נדון לכשלון. החברים, המשפחה, הכל הופך פחות רלוונטי עד שהוא מוודא מה בדיוק היה כתוב שם.

זה יכול להיות אתם. בן משפחה, בן זוג, חבר לעבודה או אחד הילדים.

מכורים לעדכונים.

כמובן שיש להתנהגות הזו פנים רבות. אולי אתם מכירים את אלו שחייבים לקרוא כל הודעה שהם מקבלים במכשיר הבלקברי שלהם. אנשים שבודקים בשבת את ההודעות מהמשרד כדי לדעת מה מתוכנן ליום ראשון. אנשים עם מכשיר סלולרי דור שלישי שחייבים, אבל ממש חייבים, לבדוק אם הם קיבלו הודעת דואר אלקטרוני כל עשר דקות. ומה עם אלו שתוכנת האימייל שלהם פתוחה כל הזמן, והצליל של הדואר שנכנס גורם להם להפסיק כל פעולה או מסמך חשוב כדי לדעת בדיוק מה כתוב שם?

כדאי להכיר בעובדה שלפחות 90% מההודעות, הטלפונים והעדכונים שאנחנו מקבלים לא באמת דחופים עד כדי כך שנפסיק את מה שאנחנו עושים ונקרא אותם. חלק גדול מהעדכונים לא חשובים בכלל . ועדיין, אפשר ממש להרגיש את המתח שנוצר אצלנו ברגע שמגיעה הודעה, וממש להרגיש את תחושת המתח אם אנחנו לא בודקים באופן מיידי מה כתוב שם.

למה זה קורה?
אפשר להאשים בזה את החברה המערבית, הכלכלה, התרבות, אורח החיים שלנו ובעצם את הכל. ככל שמתרבים הגירויים סביבנו אנחנו מרגישים פחות ופחות שליטה בדברים שקורים סביבנו. יותר מכך, אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו יודעים מה קורה, שאנחנו מעודכנים כי אנחנו מפחדים שאולי נפספס משהו חשוב. שלא נדע משהו שאחרים יודעים, שנאבד איזה יתרון חשוב שאולי יש לנו.

החרדה הזו היא שמניעה אותנו לבדוק שוב ושוב מה התעדכן. בכל פעם שיש גירוי שמעלה את רמת הלחץ (קבלת הודעה, מחשבה שאנחנו מפספסים), מייד אנחנו עושים פעולה שתרגיע אותנו (לבדוק). עם הזמן נוצרת התניה ובגלל שהבדיקה מרגיעה אותנו, אנחנו בהדרגה מפתחים דפוס של בדיקות חוזרות.

מדובר במנגנון שמאד דומה למה שקורה אצל אנשים שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית. כמובן שלאף אחד לא היה אכפת אם היינו בודקים רק מדי פעם, אבל כשאנחנו מתחילים לעשות את זה בצורה אובססיבית, הבדיקה הכפייתית הופכת לבעיה.

מעניין לראות שאנשים מכחישים ומדחיקים את הבעיה. תשאלו את בני המשפחה שלכם האם זה מפריע להם. תשאלו את עצמכם כמה זמן ביום אתם מקדישים לבדיקות האלו ועל חשבון מה. תהיו כנים עם עצמכם ותגלו שמדובר בהרבה מאד זמן.

מה עושים עם אובססיה לעדכונים?
כמו בכל טיפול בבעיות אובססיביות, אפשר להשתמש בחלק מהעקרונות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT):

1. לזהות את הבעיה. מה הם היתרונות והחסרונות של הבדיקות החוזרות האלו? מדוע אתם חייבים באופן מיידי לענות? יתכן שתזהו את היתרון של תשובה מיידית, אבל אולי גם תשימו לב שהדחף לענות מהר מתגבר בכל פעם שאתם עונים.
2. עד כמה ההודעות האלו באמת דחופות? לפני שקראתם את ההודעה/המייל, מה חשבתם שיקרה אם תדחו את הבדיקה? האם חשבתם על דברים גרועים שיכולים לקרות לכם? האם באמת דמיינתם קטסטרופה בגלל שלא עניתם לטלפון?
3. עשו ניסוי. הכריזו על שלוש שעות בהן מכשיר הסלולר שלכם כבוי או שתוכנת הדואר האלקטרוני שלכם כבויה, פעמיים ביום. תסתכלו על המשפחה שלכם או תעבדו. תבדקו עד כמה קשה לכם.
4. אם נכנסת הודעה, תנסו לדחות את הדחף לבדוק מהי למשך 20 דקות בלבד. האם אחרי 20 דקות הדחף מתחזק או נחלש?
5. תנו את מספר הטלפון שלכם רק לאנשים שצריכים אותו. אם אנשים שבאמת צריכים אתכם יתקשרו אליכם, זה יחסוך הודעות פחות חשובות.
6. השאירו מדי פעם את הטלפון בבית כשאתם יוצאים לסידורים או לבילוי. האם החיים הופכים רגועים יותר עבורכם?
7. הגדילו בהדרגה את השעות שבהן אתם לא בודקים. במיוחד בשעות סוף השבוע ושעות הערב.
8. תנו לעצמכם פיצוי או תגמול על שעות שבהם אתם לא בודקים את ההודעות שלכם. שימו לב שאתם שולטים בטלפון ולא הטלפון שולט בכם.

הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את המקרים בהם יש בעיה ולהכיר בקיום הבעיה. אל תחכו לקבל על זה הודעה בטלפון. ואם יש באמת בעיה, אולי כדאי שתטפלו בה. אם התמודדתם בהצלחה, אשמח אם תכתבו טיפים לקוראים האחרים.