כבר שבוע שיש שקט בחזית השערוריות במערכת הבריאות. כלומר, זה בדיוק הזמן לסנסציה החדשה. מכיוון שהבון טון של הציבור הוא להלחם נגד התאגידים מצד אחד, והטיפול הפופולרי ביותר ברפואה העולמית הוא טיפול בתרופות נוגדות דכאון, הרי שעצם המחשבה על קומבינציה בין שתי המגמות האלו יכולה לגרום לפרסום של כותרת כמו "נוגדי דיכאון: מעלימים מכם את המחקרים השליליים". נשמע מעניין נכון? בדיוק. וזו הסיבה שכל העיתונים ורשתות התקשורת עטו על המאמר בשמחה רבה.

כשליש מהמחקרים שהראו כי התרופות נוגדות הדיכאון לא עובדות אינם מפורסמים: על הממצא המדאיג הזה מדווח כתב העת הרפואי New England בגליונו החדש. החוקר הראשי ד"ר אריק טרנר מאוניברסיטת אורגון טוען עוד כי גם באלה שמפורסמים מופיעות תוצאות מעודדות מידי, יותר מכפי שהם במציאות.כבר שנים ידוע שחלק מהמחקרים הלא מחמיאים על התרופות מטואטאים החוצה ואינם מפורסמים. עתה בדקו החוקרים האמריקנים באמצעות רישומי מינהל המזון והתרופות האמריקני – ה-FDA – נתונים על תוצאות ניסויים בתרופות נוגדות דיכאון. מתוך 74 המחקרים שנערכו על 12 תרופות נוגדות דיכאון, 38 הראו תוצאות חיוביות. מתוכם פורסמו 37 מחקרים. מנגד, מתוך 36 מחקרים שהראו תוצאות שליליות על התרופות, רק 3 פורסמו. 11 מחקרים אחרים הטו את התוצאות כך שניתן יהיה להסיק מהם כי התרופות יעילות.

מפחיד. לחשוב שחברות התרופות הצליחו להטות את הפרסום של מידע על התרופות שלהם. הקונספירציה של הפסיכיאטרים חוצה גבולות! האימה! שערוריה!

נו באמת.

עכשיו ברצינות. צריך לקרוא את המאמר הזה בעיון, כי יהיו לו השלכות ארוכות טווח. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה פתאום לפרסם מאמר כזה עכשיו? מי מרוויח מהפרסום שלו? הרי המידע שמוצג כאן לא חדש או מפתיע במיוחד. בשנים האחרונות חייב כל אדם שעורך מחקר להרשם במאגר המידע המרכזי של ה NIH, ולדווח על תוצאות המחקר עד שנה לאחר סיום המחקר. המידע הזה לא קשור לפרסום המאמר בעיתון זה או אחר ויש חובה לדווח עליו, גם אם המידע הוא מידע שלילי. שיטה זו ננקטה כדי שלא יהיה מצב שחברות תרופות מסתירות מידע ממי שרוצה למצוא אותו. ויותר מכך, לפני שה FDA מקבל החלטה בנוגע לתרופה הוא משתמש במאגר הזה, ולא מחליט לפי פרסומים בעיתונות. כך שההחלטות מתקבלות על בסיס כל המחקרים, החיוביים והשליליים כאחד.

אז מה באמת קרה פה? מי אשם?

כאן נכנס הסבר יותר מפורט אבל השורה התחתונה היא שבני האדם אשמים. כולם. המאמרים שלא פורסמו הם מאמרים שלחברות התרופות יש השפעה קטנה עליהם, כי הם נעשו באוניברסיטאות ולא על ידי חברות התרופות. ועדיין לא פרסמו אותן. הסיבה לכך לא קשורה ישירות לחברות התרופות אלא למנגנון הקידום של החוקרים. הקידום בימנו נקבע בעיקר לפי כמות הפרסומים מאמרים בעיתונים נחשבים. יותר מכך – כדי לפרסם אתה צריך לבצע "מחקר מעניין". משהו חדשני ואם אפשר שלא עשו בעבר. מחקר שבו מראים שתרופה מסויימת שכבר קיימת בשוק לא טובה כמו שחשבו שהיא – הוא לא מחקר מעניין. הוא לא publish-able. לא יפרסמו אותו ולא ידברו עליו. לכן אם מישהו עשה מחקר ואלו התוצאות – הוא לא ישלח אותו לפרסום. למה? כי תקציבי המחקר מגיעים למי שמציג תוצאות חיוביות. ואם אתה רוצה להמשיך לעבוד – כדאי שתציג תוצאות.

השלב הבא אשם לא פחות. העיתונים עצמם. החשיבה של המגזינים הרפואיים, מכובדים ככל שהם, עובדת לפי רייטינג. אתם רוצים לקרוא עיתון שכולו פרסומים על דברים שלא עובדים ושאסור לעשות? גם העיתון הרפואי המכובד ביותר רוצה שיקראו אותו. אז העיתון יעדיף לפרסם דברים חיוביים. וככה אנחנו מגיעים למצב שהעיתונים לא מקבלים בכלל את המחקרים שאינם חיוביים וכך גם לא יפרסמו אותם. אם מישהו חושב שבתחומים אחרים כמו סכרת, יתר לחץ דם, כירורגיה או רפואת עיניים התהליך שונה, או שאם יבדקו תרופות לשומנים בדם יראו תוצאות אחרות הרי הוא טועה ומטעה. התופעה נפוצה בכל תחומי הרפואה.

מה השתנה היום שגרם לעיתון מכובד לפרסם את המאמר הזה? דיברנו על טרנדים והטרנד הנוכחי הוא להראות שתרופות גנריות טובות בדיוק כמו תרופות מקור. בשביל זה צריך להראות שאין הבדלים משמעותיים ולכן צריך לכתוש את התרופות המקוריות יותר.

בסופו של דבר המאמר נועד לגרום לאנשים לכעוס על חברות התרופות, וסביר להניח שאם תהיה תהודה גדולה תהיה ירידה קצרה בשימוש בתרופות. אבל גם מאמר כזה לא יכול לסתור את העובדה הבסיסית: התרופות נגד דכאון נפוצות כל כך בשוק, עשרות מליוני אנשים נטלו אותם והגיבו להן בצורה טובה. מליונים נוטלים אותם מדי יום כי הן עובדות. גם אם אתה רופא ביקורתי שמודע לחסרונות של תרופות ולתופעות הלוואי הפוטנציאליות, ואתה מפנה את המטופלים שלך לסוגים שונים של טיפולים (לא רק תרופות) בסופו של יום אתה תמשיך להציע לחולים בדכאון את התרופות הללו כי הן יכולות להציל את חייו. החולה הבודד הוא לא סתם נתון סטטיסטי, הוא בן אדם שצריך עזרה.