מה לעשות עד שהתרופות מתחילות לעבוד?
בהמשך לרשימה משבוע שעבר על כמות התרופות, זו השאלה שהכי מטרידה אנשים שלוקחים טיפול פסיכיאטרי. הרי לא מדובר ביתר לחץ דם או רמות גבוהות של כולסטרול שבהן אנחנו במילא לא מרגישים (בדרך כלל) את הבעיה ולוקחים את הטיפול רק כי הרופא אמר. מה אמור לעשות אדם שמקבל טיפול לבעיה שמציקה לו, כמו דיכאון, הפרעה ביפולרית או משבר הסתגלות והתרופה לא משפיעה באופן מיידי?
בעקרון, כדאי לחלק את ההתמודדות עם סיטואציות 'פסיכיאטריות' למצבים שנחשבים דחופים לעומת מצבים שנחשבים פחות דחופים. דוגמאות למצבים דחופים יכולים להיות מצב מאניה סוער, פסיכוזה עם הפרעה קשה בהתנהגות או אדם דיכאוני שיש לו כוונה אבדנית קונקרטית. במצבים כאלו גם הטיפול יהיה יותר 'אגרסיבי' – כיוון שאין אפשרות להשתהות בהמתנה ממושכת להשפעת התרופה. במצבים של מאניה סוערת, הפסיכיאטר יוסיף לטיפול בתרופות מייצבות מצב רוח גם תוספת של טיפול אנטי-פסיכוטי בתרופות כמו זיפרקסה או סרוקוול. לעיתים הוא ירצה לבצע העלאה מהירה מאד של מייצב מצב רוח – כמו דפלפט או ליתיום.
כשהמצב סוער מאד, ויש צורך בשינויים מהירים במינוני התרופות לעיתים יש צורך במסגרת טיפולית אינטנסיבית יותר כמו מחלקות אשפוז יום או אשפוז מלא. כשמדובר במטופלים שנמצאים בבית שלהם, הפסיכיאטר יעדיף לבצע שינויים תרופתיים בצורה מדודה יותר, כדי לצמצם את האפשרות של הופעת תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.
אבל מה עושים עד שהתרופות מתחילות לעבוד?
במקרים רבים, כמו לדוגמא בטיפול בדיכאון לסוגיו הפסיכיאטר ימליץ על טיפול תרופתי בתכשיר נוגד דיכאון מסוג זה או אחר. לאחר ההמלצה על התרופה הפסיכיאטר גם יסביר שהתגובה לטיפול יכולה לארוך מספר שבועות. במקרים אחרים (כמו לדוגמא הפרעה טורדנית כפייתית) ההמתנה אף יכולה לארוך מספר חודשים. השאלה המתבקשת שעולה היא מה עושים בנתיים, ופעמים רבות התשובה של הפסיכיאטר יכולה להיות להמתין בסבלנות. כמובן שקל לומר לאדם אחר להמתין אבל מאד קשה להמתין בסבלנות כשאתה בוסל מדכאון או כשאתה מוצף בחרדה משתקת. גם הפסיכיאטר לא אשם כי הוא לא באמת יכול 'לזרז' את השפעת התרופה.
אילו אסטרטגיות אפשר לנקוט בנתיים, עד שהטיפול התרופתי מתחיל להשפיע? הנה כמה אפשרויות שאפשר לשלב את כולן יחדיו
- תשתמשו בתרופות לתקופת הביניים: אדם שסובל מחרדה או מדכאון סובל פעמים רבות גם מהפרעות שינה, מאי שקט, מעצבנות או מתופעות אחרות. אפשר להשתמש בנתיים עד שהטיפול נוגד החרדה או נוגד הדיכאון מתחיל להשפיע גם בתרופות הרגעה או תרופות שינה. השימוש בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו קלונקס, ואבן או לוריוון יכול להיות חיובי כדי להפחית את התסמינים הנלווים לבעיה העיקרית.
- תשתמשו בטיפולים לא תרופתיים. מעבר לפגישות עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט – אפשר להתייעץ איתם איך להעזר בגורמים שונים בסביבה שלכם כדי להקל על הסבל שלכם. להעזר בבני משפחה וחברים כדי לחזק את דרכי ההתמודדות שלכם עם הקושי, ודרכים אלו יועילו גם בעתיד.
- הפגשו עם הפסיכיאטר שלכם בתדירות גבוהה, שוחחו עמו בטלפון. לא סתם הפסיכיאטר הפרטי שלכם קובע לכם פגישה בתחילת הטיפול לאחר עשרה ימים או שבועיים. גם הפסיכיאטרים בקופת החולים או המרפאה הציבורית היו רוצים לעשות את זה, אבל בגלל צפיפות התורים הם פשוט לא יכולים. התדירות הגבוהה של הפגישות וגם קשר טוב בין כל הגורמים המטפלים יסייעו לכם להתאים את הטיפול ולגייס את כל המשאבים כדי שתוכלו לעבור את התקופה הזו בקלות.
אלו הם רק ראשי פרקים. כל אחד יבחר ויזהה את הדברים שעוזרים לו בצורה הטובה ביותר להתמודד עם ההמתנה מורטת העצבים. הדבר החשוב ביותר שאפשר לזכור זה שבאמת, הזמן עובר ועושה את שלו. אנחנו רק יכולים לנסות להרגיש שהוא עובר מהר יותר. אשמח אם תצרפו כאן מחוויותיכם המוצלחות / פחות מוצלחות כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד ולהתחזק.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
18 תגובות לרשימה ”מה לעשות עד שהתרופות מתחילות לעבוד?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 11 במאי 2010 בשעה 15:15
מה לעשות כדי שהבן לא יעזוב את הבית ויבחר לגור במקום שקל להשיג בו סמים. כרגע הוא מאושפז בכפייה וכנראה בקרוב ישתחרר ויצטרך לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי שגם אותו הוא לא רוצה לקבל. יש בעיה עם הסרבנות ואני לא יודעת איך להתמודד עם כך
יום שלישי, 11 במאי 2010 בשעה 16:08
@מרים, רשימה זו מתייחסת לאנשים שרוצים לקבל טיפול. אדם חסר תובנה שרק רוצה להשתמש בסמים זו בעיה מורכבת מאד ולמזלנו פחות נפוצה. צריך לזכור שבשביל לטפל באדם ולעזור לו קודם כל צריך להיות מסוגלים ובריאים. אם הוא לא מוכן לעזור לעצמו (ואני יודע איך זה נשמע) אתם לא באמת יכולים לעזור. אפשר להתחיל בשיטת המקל והגזר. אין כסף לסמים. אין כסף לסיגריות אם אין טיפול. זה מאד קשה ויתכן שגם אתם תזדקקו לליווי
יום שלישי, 11 במאי 2010 בשעה 16:49
שלום לך ד"ר
האם התרופות עוזרות לכולם??
אני נוטל לוסטרל(OCD) זמן ארוך והשיפור מועט, האם זה נדיר או שהרבה מטופלים לא חשים בשיפור מאוד משמעותי
יום שלישי, 11 במאי 2010 בשעה 17:24
האם תמשיך עם הפוסטים לגבי הפרעות קשב אצל מבוגרים?
יום רביעי, 12 במאי 2010 בשעה 0:00
אני מצאתי שפעילות גופנית היא נוגד חרדה עוצמתי, שגם עוזר להחזיר תאבון, בלי תופעות הלוואי של התרופות.
יום רביעי, 12 במאי 2010 בשעה 10:32
[…] ירדן לוינסקי, פסיכיאטר הבית, מציע מה לעשות עד שהתרופות הפסיכיאטריות מתחילות לעבוד. – גרסה חדשה להכנסות מהבלוג: יוסי גורביץ (החברים של […]
יום ראשון, 16 במאי 2010 בשעה 4:45
בכל הכבוד (ויש), הרשימה קצת מיותרת, היות והתשובה הברורה מאליה היא – "מתאזרים בסבלנות".
שאלה הרבה יותר מעניינת היא מה עושים כשאף תרופה לא עובדת (כמו במקרים של דיכאון עמיד) במשך שנים ואף עשרות שנים. האם אין מקום להכרה ציבורית ומשפטית בזכותם של חולים כאלה להמתת חסד הומאנית ?
יום ראשון, 16 במאי 2010 בשעה 10:07
@יונתן. יש עוד פרמטרים חוץ מהתרופה – כמו המינון, משך הנטילה במינון וגם יתכן שתרופה מסויימת לא עוזרת לך כמו שתרופה מסוג X ללחץ דם לא עוזרת לכולם. ממליץ לך להפגש עם פסיכיאטר ולהתייעץ עמו ישירות
יום ראשון, 16 במאי 2010 בשעה 10:08
@לא משנה, כן, בקרוב.
יום ראשון, 16 במאי 2010 בשעה 12:57
ואם יש תופעות לוואי קשדות לתרופות ?
יום שני, 17 במאי 2010 בשעה 17:44
During the second Lebanon war (I have friends and family in Haifa, Naharia and the North) and in the final stages of my PhD, I practically lived on Diazepam.
שבת, 24 בנובמבר 2012 בשעה 6:04
אויש אויש אויש, מוכר. תארו לכם שיש לי הפרעת קשב, ואין לי סבלנות לכלום. כאילו, נניח אני גולשת באתר אינטרנט והעמוד לא יורד מהר, אני ישר עוברת לעמוד אחר. עכשיו, כ 30% מבעלי הפרעת הקשב סובלים גם מחרדה ודכאון וזקוקים ל SSRI, שמילת המפתח שלו היא "סבלנות". דמיינו לכם אדם עם הפרעת קשב שצריך גם תרופה אנטי חרדתית, נאלץ להמתין עד שהאנטי חרדתית "תעבוד" בשבילו. זה מן "נווווווווו" אחד ענקי.
אצלי זה התרחש. את המסע הפרמקולוגי שלי התחלתי עם ריטלין ועברה שנה ומשהו עד שהבנתי באופן סופי שאם הייתה בי חרדה סמויה, הריטלין הציף אותה על פני השטח. זה גרם לי ליטול ציפרלקס. אבל כמו אצל כל מופרעת קשב ממוצעת, לא התאזרתי בסבלנות. למעשה נהגתי עם הציפרלקס כמו מופרעת קשב שאומרת לו "נו, יאללה, תעבוד כבר, אין לי סבלנות אליך".
למעשה התחלתי בכדור אחד למשך כמה ימים. חשתי הכי נפלא שאפשר, ואיכשהו איזו דאגנות מפושטת שבתוכי נעלמה. אבל כאן הפרעת הקשב נכנסה לתפקיד. היות וקראתי (בקהילות של מופרעי קשב) שציפרלקס ושאר SSRI יכולים לגרום לך סוג של אדישות מבורכת כלפי אנשים מעצבנים, ואירועים מעצבנים שיעברו לידך בלי שזה יזיז לך, כשראיתי שזה לא מתרחש ואנשים עדיין עולים לי על העצבים, החלטתי להעלות מינון.
מייל נבזי של מישהי באמת פסיכית מהעבודה גרם לי להוסיף עוד רבע כדור. אחר כך החלטתי שלחתוך לרבעים זה משהו שרק יפנים שעושים אוריגמי יכולים, ואם כבר עליתי לכדור ורבע, אעלה לכדור וחצי. אמא שלי הייתה צריכה לעלות לי על העצבים איזה בוקר בכדי שאחליט לשדרג ל 2 כדורים. ושם עצרתי את עצמי. העליה התלולה מכדור לשניים הייתה חוסר הסבלנות שלי לראות תוצאות. כאילו אני בועטת בציפרלקס כמו שרוכב על סוסים מדרבן את הסוס בבעיטות, ואומר לו "נו נו".
מה שקרה לאחר שעליתי ל 20 מ"ג ציפרלקס הוא "התגברות זמנית של החרדות". ואז אמרתי לעצמי "יופי נחמה, תראי מה עשית", ו"עכשיו את צריכה להמתין 3 שבועות עד שההתגברות הזמנית של חרדות תחלוף", כי אומרים שציפרלקס עובד רק כ – 3 שבועות מרגע ההגעה למינון המקסימלי.
כמובן שאין לי בדיוק לאן לעלות אחרי שמיציתי את המינון המקסימלי, ונגזר עלי להמתין 3 שבועות. היות ויש בי פולניה קטנה, היא אומרת בחיוך מרושע "בישלת את הדייסה שלך, תאכלי אותה, א-מ-ר-ת-י ל-ך". אז מה אני עושה בינתיים? חורדת בשקט בחושך
יום שני, 15 באוגוסט 2016 בשעה 12:40
קשה מאוד להמתין בסבלנות במיוחד אם אתה לא ממש בטוח מה יש לך, אני כנראה סובלת מדכאון של גיל המעבר אבל לא ממש בטוחה כי הסימנים הם לא לפה ולא לשם. יש לי הרגשה רעה באופן כללי מרגישה לא טוב ! יש לי הרגשה כאילו שתיתי רעל . כל היום . בהתחלה זה היה לסירוגין במשך היום , והיום יש לי את ההרגשה הזאת כל היום. אין לי מושג מה בדיוק קורא לי. אני ממש ממש מיואשת אין לי תמיכה מהמשפחה בכלל , הם רגילים לאמא ורעיה חזקה אבל אני ממש נשברתי. אני זועקת לה' שיעזור לי ויוציא אותי מהצרה הזאת. התחלתי חצי כדור של רמרון כבר שבוע אבל אין שום הטבה מלבד זה שאני ישנה טוב.
יום ראשון, 12 במרץ 2017 בשעה 20:06
אחי ואחיות הסוד בהחלמה זה התאזרות בסבלנות. שרון שהדבר קשה מאד אבל גם הכי בטוח כיוון שבכדי לייצב את הנפש צריך זמן אבל התהליך בטוח רפואה שלימה לכל אחי ואחיות בעה
יום שישי, 09 במרץ 2018 בשעה 23:47
היי לכולם, מישהו פעם שתה אולי פרפאנן? אחי קיבל את הכדור הזה עקב הזיות מסמים , הוא מדבר לא לעניין
( שטויות ) הפסיכיאטר אמר שהכדור אמור לעזור לו עם הזמן .
אשמח לתובנות ועידודים מצדכם
שבת, 07 באפריל 2018 בשעה 20:50
ערב טוב אני מרגישה חרדות מ20 שנה ולא ידעתי מה קורה לי הלכתי לכל מיני רופאים רופא לב רופא אלרגיה צילומים והכל היה טוב אבל אני לא מרגישה טוב לפעמים אני יכולה להתגבר על החרידות האלה בהצלחה אבל מכמה חודשים באה לי החרידות בצורה חזקה מאוד כאילו אני עומדת למות עכשיו אבל אני מאמינה שאני יכולה להתגבר על הרגשים האלה בכוחות עצמי וברצון החזק שלי ואני לוקחת עכשיו חצי כדו צפירלקס כדאי שימהר את ההחלמה זה בסדר או אני צריכה טיפול נפשי
יום שישי, 08 ביוני 2018 בשעה 16:59
אני סובל מחרדות לחץ עצבים מה לעשות
יום שלישי, 30 ביוני 2020 בשעה 21:16
אני בת 56 מזה חמש שנים עם חרדות , ציפרלקס התחלתי עם 5 מ"ג עליתי ל10 אחר כך 15 ושבוע שעבר עליתי למינון של 20 , ולמחרת חרדה בעוצמות קשות מאוד מאוד עד היום שזה כבר 6 ימים , מעזרתי בלוריוון , היום אפשר לומר קצת יותר טוב , השאלה היא : האם העלת מינון גרמה לזה ? ואם כן עד מתיי ? מתחננת ענו לי בבקשה מתחננת הגעתי למצב שאני בוכה ובוכה