הפרעות אכילה היא קבוצה של הפרעות נפשיות, הקשורות להתנהגויות לא בריאות כלפי אכילה, שמירה על משקל גוף ותדמית גופנית. הפרעות אלו כוללות התנהגויות אכילה קיצוניות או לא רגילות, אשר קשורות לרוב לדימוי גוף מעוות ולתחושות של חוסר שליטה על אכילה.

הפרעות אכילה די נפוצות. את אפילו שמעת על אנשים שמתמודדים או התמודדו עם הפרעת אכילה. ליידי גאגא התמודדה עם בולמיה. דמי לובאטו התמודדה עם בולמיה וגם הנסיכה דיאנה התמודדה עם בולמיה. יש כמה דוגמניות שסיפרו שהם סבלו מהפרעת אכילה, שחלק ממנה נגרמה מהלחצים של עולם היופי שבו הן עבדו.

ההפרעות די נפוצות. יש מחקרים שונים שמדברים על כ 0.5-1% מהאוכלוסיה שמתמודדת עם אנורקסיה, ו 1-2% יסבלו מבולימיה. בישראל, שיעור התחלואה באנורקסיה די דומה למספרים האלו, כשההפרעה השלישית שנפוצה היא התקפי זלילה, ושם זה 3%.

יש הרבה גורמים שקשורים להופעה של הפרעות אכילה

• גנטיקה: מחקרים מראים כי יש רכיב גנטי משמעותי בהופעת הפרעות אכילה. אם יש מישהו במשפחה הסובל מהפרעת אכילה, יש סיכוי גבוה יותר שגם קרובי משפחה יפתחו הפרעה דומה.
• בעיות בדימוי גוף: אנשים עם הפרעות אכילה בדרך כלל חווים דימוי גוף שלילי ומעוות, שבו הם תופסים את עצמם כבעלי עודף משקל למרות שהם במשקל תקין או נמוך.
• דימוי עצמי נמוך יכול לגרום לאנשים לפתח הפרעות אכילה כמנגנון לשליטה ולניסיון להרגיש טוב יותר עם עצמם. גם פרפקציוניזם וצורך בשליטה משחקים תפקיד כאן. ובכלל, הסטוריה של דיכאון, חרדה או אירועים טראומטיים מעלים את הסיכוי לפתח הפרעת אכילה.
• בנוסף, גם לחץ חברתי. רזון נתפס כאידיאל יופי, מה שיוצר לחץ על אנשים לשמור על משקל נמוך. והמדיה והתקשורת מציגים לעיתים קרובות דימויים לא מציאותיים של גוף אידיאלי, מה שיכול להוביל להפרעות אכילה. יש לפעמים לחץ משפחתי, צפיות חברתיות וקבוצות חברתיות יכולות להשפיע על התנהגות אכילה.

בסוף גם הסביבה משחקת תפקיד. מצד אחד אירועים טראומטיים כמו התעללות, אובדן או תאונה יכולים להוביל להתפתחות הפרעות אכילה. ומצד שני יש מקצועות ששמים דגש על הגוף ולעיתים מובילים להתפתחות של הפרעת אכילה: מקצועות כמו ריקוד, התעמלות, דוגמנות וספורט יכולים להגביר את הלחץ לשמור על גוף רזה ולהוביל להפרעות אכילה.

חשוב לציין שהפרעות אכילה הן לרוב תוצאה של שילוב של מספר גורמים יחד. לדוגמה, אדם עם נטייה גנטית להפרעות אכילה יכול לפתח את ההפרעה בעקבות לחץ חברתי, בעיות פסיכולוגיות או אירועים טראומטיים. הבנת הגורמים המורכבים הללו יכולה לסייע במניעה ובטיפול יעיל בהפרעות אכילה. מה שכדאי לדעת שיש עליה במספר האנשים שמתמודדים עם הפרעת אכילה, ואנחנו נוטים לייחס זאת לכך שהעשור האחרון גדוש באירועים ומשברים. שמשברים גדולים יכולים להעלות שיעור של הפרעות אכילה.  לדוגמא, סביב הקורונה, הסגרים הממושכים ראינו עליה ועומס בפניות במרפאות הפרעות אכילה. גם הלחץ והחרדה והבדידות. גם שיבוש בשגרת החיים והתנהלות רגילה, וגם עליה בשימוש ברשתות חברתיות.

הפרעות אכילה עיקריות כוללות:

אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa) – הפרעה משמעותית בדימוי גוף, לעיתים עם הפרעה קשה בבוחן המציאות (ראיית עצמית מלאה כמשמינה למרות רזון חריף) המתאפיינת בפחד עמוק מעליה במשקל וכתוצאה יש התנהגויות מגבילות צריכת קלוריות. אנשים עם אנורקסיה פעמים רבות משתמשים בכל מני מנגנונים לירידה במשקל, מצמצום אכילה, דרך הקאות, פעילות גופנית מוגזמת ולעיתים שימוש בחומרים משלשלים. הכל כדי לרדת במשקל.

ההפרעה השניה היא בולימיה נרבוזה (Bulimia Nervosa) – הפרעה המאופיינת במחזורים של אכילה כפייתית (זלילות) ולאחריהם התנהגויות לסילוק המזון (הקאות, שימוש בלתי נכון במשלשלים/תרופות וכד'). הפרעת זלילה התקפית (BED) – התקפי אכילה, ללא התנהגויות סילוק.

הפרעת אכילה ללא פירוט אחר (EDNOS) – הפרעות שאינן עומדות לגמרי בקריטריונים לאנורקסיה או בולימיה, אך כוללות התנהגויות מסכנות חיים. הבעיה היא שההפרעות האלו, כשהן לא נשלטות פוגעות מאד גם באיכות החיים וגם בבריאות של מי שמתמודד איתן. ויש להן, במיוחד לאנורקסיה שעורי תמותה גבוהים.

כלומר, זה משהו צריך לטפל בו.