הפרעה ביפולרית מתאפיינת באפיזודות חוזרות של מאניה, היפומאניה ודיכאון. ספר האבחנות הפסיכיאטרי, ה DSM, מאפיין אפיזודה מאנית בתור "מצב של מצב-רוח מרומם או נרגן, לצד התנהגות פעלתנית מכוונת מטרה ואינטנסיבית מאוד, הנמשך שבוע לפחות ללא הפוגה". סימפטומים מאניפורמיים יכולים לכלול גם ערך עצמי מנופח, העדר צורך לישון, מירוץ מחשבות או דיבור מהיר, מוסחרות גבוהה, אי שקט ופגיעה בשיפוט.
אפיזודות מאניפורמיות גורמות בדרך כלל לפגיעה בתפקוד חברתית או תעסוקתי, ולפעמים יכולות לכלול גם תסמינים פסיכוטיים. אפיזודות היפומאניות יכולות להיות דומות ועם תסמינים דומים, אך בעוצמה נמוכה יותר, ובהגדרה לא דורשות אשפוז או כוללות תסמינים פסיכוטיים. למצב זה אנחנו קוראים ביפולר II. אנשים המתמודדים עם הפרעה ביפולרית, מתמודדים עם היסטוריה של תקופות של בעיות בתפקוד שלפעמים דורשות טיפול במסגרת אשפוז. בנוסף לאפיזודות מאניפורמיות, יש גם אפיזודות דכאוניות, שגם הן משפיעות על החיים.
הפרעה ביפולרית נפוצה יותר ממה שחושבים. בערך 1% מהאוכלוסיה יסבלו מהפרעה ביפולרית מסוג I לאורך החיים, ומעל ל 1.5% יסבלו מהפרעה ביפולרית מסוג II. מאמר סקירה מראה שבארה"ב אנחנו מדברים על סך הכל שיכול להגיע ל 4%. לאבחנה הזו יש משמעויות משמעותיות. הפרעה ביפולרית נמצאה קשורה בתמותה מוקדמת. תוחלת החיים של אנשים עם הפרעה ביפולרית נמוכה בממוצע ב 12-14 שנים מאדם בריא. לפי אותו מחקר, עד שליש מהמתמודדים עם הפרעה ביפולרית ביצעו נסיון אבדני, וכ 15% מהמתמודדים התאבדו.
בדרך כלל, אנשים שמתמודדים עם הפרעה ביפולרית סובלים יותר מדכאון מאשר מאפיזודות מאניות, כאשר הזמן שהם סובלים מדיכאון מהווה כ 75% מהזמן שיש להם סימפטומים. לצערנו, יש לפעמים גם תחלואה נלווית – כ 70% מתוכם מתמודדים גם עם הפרעות חרדה, וכ 56% מתמודדים עם התמכרויות.
הטיפול בהפרעה ביפולרית כולל שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי. הטיפולים התרופתיים כוללים ליתיום, מייצבי מצב רוח שונים שהם במקור תרופות לטיפול באפילפסיה או תרופות חוסמות דופמין (אנטי פסיכוטיים). פעמים רבות משתמשים בתרופות הללו בקומבינציות שונות, ובמינונים שונים בהתאם לשלב שבו המתמודד נמצא. לדוגמא אם מישהו בשלב חריף של התקף מאני חריף אנחנו ננסה לשלב תכשירים שונים מאצל מישהו שנמצא עכשיו בשלב של רמיסיה ואין לו סימפטומים פעילים.
גם ECT (בעברית נזעי חשמל) יכול להיות טיפול אפקטיבי אצל מתמודדים עם הפרעה ביפולרית שלא מגיבים לטיפול תרופתי. לפי המחקרים, 75% מהאנשים מגיבים לטיפול ב ECT, ואצל 50% האפיזודה חולפת. למרות זאת כדאי להקפיד על טיפולי המשך כדי להפחית את הסיכוי לחזרה של הסימפטומים.
מקריאה במאמר, מוצג מידע על תרופות שונות שכדאי להכיר, כיוון שהוא פחות נפוץ.
הטיפול הפסיכותרפי בהפרעה ביפולרית חשוב מאד. הן כדי לסייע בהתמודדות עם המחלה עצמה, בהתמדה על טיפול וניהול החיים תחת המחלה, והן כדי להתמודד עם ההשלכות של אפיזודות מאניפורמיות או דכאוניות.
לסיכום, הפרעה ביפולרית היא מחלה עם השלכות משמעותיות על התפקוד, הבריאות והמצב הנפשי של המתמודדים. אנשים יכולים וצריכים להעזר בטיפול תרופתי, הקפדה על דפוסי חיים בריאים ופסיכותרפיה, תוך כדי הבנה של המשמעויות של כל אחת מהבחירות שלהם על העתיד שלהם.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה