אחד הדיונים הנרחבים ביותר בתקשורת (בהקשר שלי כמובן) הוא האם קיימת באמת הפרעת קשב וריכוז. לדיון הזה נכנסים אינטרסים שונים ומשונים: חברות תרופות, ארגונים מקצועיים, אנשי טיפול, קבוצות של אנשים שסובלים מבעיות קשב, הורים ומורים. החברה כולה סוערת סביב האבחנה וגם קבוצות אינטרסים כמו הסיינטולוגיה, העמותה נגד כפיה פסיכיאטרית ועוד אנשים שופכים מדי שבוע שמן למדורת הקשב והריכוז וכולם חוגגים.
נתחיל מהסוף: אין לי כל ספק שיש דבר שאנחנו קוראים לו הפרעת קשב וריכוז. נכון שאין בדיקה ספציפית שיכולה לסייע לנו בבדיקת דם למצוא בגיל צעיר מי סובל מבעיות קשב (ולמרות שמאד היינו רוצים), אבל אין ספק היום שההפרעה קיימת. הפרעת קשב (ADD או ADHD) קיימת והיתה קיימת גם לפני עידן הטכנולוגיה. מדובר בסט של סמפטומים והפרעות תפקודיות שמגיעות אצל אנשים עם הסטוריה התפתחותית די דומה, ושיש להם עתיד די דומה אם לא מטפלים בבעיה.
כפי שציינתי הבעיות והמהומה סביב הפרעת קשב וריכוז נובעות לאו דווקא מבעיות הקשב אלא מגורמים שונים שבוחשים בקלחת. אם תשאלו מישהו שיש לו בעיות קשב, ילד ואפילו מבוגר הוא לא יטען שאין לו בעיה. הוא כבר יודע שיש לו הפרעת קשב. אולי הוא יקרא לזה בשמות שונים: קושי בהתארגנות, קושי בהתמדה. חוסר מוטיבציה. פזיזות. אימפולסיביות. קושי לסיים משימות. אבל כל האנשים שיש להם הפרעת קשב לא צריכים שיכנוע. האנשים האחרים הם אלו שצריכים שיכנוע. (עוד מידע על הפרעת קשב וריכוז)
ישנו הויכוח האינסופי על מערכת החינוך, המהירות שבה היא נוטה לטעון שלילד מסויים יש הפרעת קשב ולשלוח אותו לאבחון. אין ויכוח שהמערכת החינוכית מתקשה להתמודד עם חריגים, ובעיקר חריגים לכיוון הנורמלי – גבוה: ילדים חכמים שלא מסוגלים לשבת בכיתה ומפריעים, ולכן הם עפים למנהלת פעמיים בשבוע ומגיעים לאבחון מהר, ולפעמים מהר מדי. את הבנות עם בעיות הריכוז שנוטות להיות יותר שקטות ויש להן ADD בלי האימפולסיביות אף אחד לצערן לא יאבחן.
על זה מתלבשת הדילמה הנוראה של כל הורה במאה העשרים ואחת – רגשות האשמה על שאנחנו עובדים יותר מדי. רגשות אשמה על שמישהו אחר זיהה בעיה אצל הילד הגאון שלנו שרק היה שובב מדי. הקושי בהצבת גבולות לילדים. הנטיה האוטומטית שלנו להתנגד לטיפול תרופתי לילדים גם אם זה לפעמים מה שהם צריכים.
אינטרסים מניעים את מלחמת הפרעת הקשב
השלב הבא שגורם לתחושת הבלבול בנוגע להפרעות קשב הוא שלב התעמולה. הסיינטולוגים התלבשו על הפרעת הקשב והריכוז כי הם מצליחים להתחבר בקלות לפחדים של ההורים סביב מתן תרופות לילדים שלהם. פחד כידוע הוא המניע הכי חזק וריטלין היא כנראה התרופה הכי מסוכנת בעולם (שקר, אבל שקר שנראה טוב). מצד שני חברות התרופות התלבשו על הפרעת קשב וריכוז כי יש שם שוק ענקי ששווה לפתח עבורו תרופות. וכל מני אנשים ועסקים אחרים מזרימים לאינטרנט כמויות עצומות של מידע שכל מטרתו הוא לבלבל את אלו שסובלים מהפרעת הקשב או ההורים שלהם כדי לקנות איזה שירות/ תרופה / תוסף מזון / טיפול או טיפות קסמים.
והדבר האחרון שמבלבל בנוגע לקיום הפרעת קשב הוא שלרוב האנשים שחיים במאה העשרים ואחד יש קצת סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז. למי מאיתנו אין קושי בהתארגנות או בניהול מבול המשימות שלנו? מי מאיתנו באמת מצליח לקרוא ספר בסבלנות? למי אין קושי בהתמודדות עם ניהול עשרות ערוצי המידע שאנחנו חשופים אליהם? אז אם לכולם יש את הבעיה, אולי אין דבר כזה הפרעת קשב?
יצירת עומס עבודה או חשיפה לריבוי ערוצי מידע יכולים באמת לגרום לעומס – אבל זו לא הפרעת קשב ממקור נוירולוגי. גם חרדה ודיכאון יכולים לגרום לקשיים בריכוז וגם זו לא הפרעת קשב. הפרעת קשב היא בעיה נוירופסיכיאטרית בעלת גורמים תורשתים וסביבתיים שיש לה השלכות על התפקוד, הקשרים החברתיים והמצב הנפשי. אם מישהו מנסה למכור לכם משהו אחר, סימן שהוא מנסה למכור משהו.וזה בסדר, כי מותר למכור כל עוד מצהירים שאנו מוכרים משהו. (גילוי נאות, במרכז רזולוציה ישנו טיפול משולב בכל הפוקוסים השונים שמשפיעים על אנשים שסובלים מהפרעת קשב).
בשורה התחתונה: מאד קל לטעון שאין הפרעת קשב כשאתה לא זה שסובל. אבל אם אתם חושבים שיש לכם או למישהו הפרעת קשב וריכוז – אל תתלבטו אם יש או אין הפרעה. פשוט תלכו לאבחון ותבדקו אפשרויות לטיפול. לא חבל על הזמן שלכם?
(בהמשך השבוע אני אשתדל לכתוב גם על הפרעת קשב וטכנולוגיה.)
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
8 תגובות לרשימה ”אומרים שהפרעת קשב וריכוז לא קיימת“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 10:12
לפני שנים תרגמתי בשביל חברה שאלון לבחינה עצמית של ADD אצל מבוגרים. מטרת השאלון אינה לאבחן אלא לתת אינדיקציה האם כדאי להמשיך בתהליך האבחון.
http://info.org.il/adhd/adhd_self_check.rtf
כמובן שאחת האינדיקציות החשובות הן האם האדם מסוגל להשלים את השאלון בלי להתחרפן או לעבור למשהו אחר.
אם אתה רוצה, אתה מוזמן לפרסם אותו. לא בטוח אם ביקשתי רשות.
אם יש שאלונים יותר מעודכנים, אולי כדאי לפרסם אותם?
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 10:19
מרענן לראות התייחסות שקולה ופרופורציונלית לנושא. תודה.
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 11:12
[…] This post was mentioned on Twitter by Shiri Perciger-Cohen and Jordan Lewinski, rominska. rominska said: RT @JordanLewinski: אומרים שאין דבר כזה הפרעת קשב וריכוז. http://bit.ly/4G301X […]
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 11:29
העניין הוא שבתור הורה – איך אתה יכול לקבל החלטה סבירה מתי לקחת את הילד לאבחון? מתי לתת לו תרופות? יש כלכך הרבה דעות לכאן ולכאן – איך אפשר לקבל החלטה שקולה בעניין? מה אתה מציע?
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 12:02
@מיכל, הרי יש הבדל גדול בין אבחון לבין טיפול. לאבחון באים כשיש בעיה כלשהי שמתמשכת לאורך זמן. לא רצים לאבחון בפעם הראשונה שמישהו אומר שיש בעיה, אבל אם מישהו חוזר על כך שיש בעיה מספר פעמים צריך לשקול אבחון. אבחון גם יכול לזהות שהבעיה היא לא דווקא הפרעת קשב וריכוז אלא אולי משהו רגשי, או דידקטי או כל דבר אחר.
בנוגע לטיפול – צריך לקרוא ולהתעניין ולשמוע דעות, אבל בסופו של דבר צריך לקבל החלטה לאחר ששומעים מידע ממקור אמין ולא שמועות, פרסומים באימייל וכולי. לא כל הטיפולים הם תרופות, ולמעשה חלק גדול מהטיפול אינו תרופתי. התרופות לבעיות קשב וריכוז הן רק כלי אחד בהתמודדות, ואחרי שראיתי מספיק אנשים שנעזרו בכלי הזה אני אומר לך שזו אפשרות שצריך לשקול אותה בחיוב.
אני מציין שאיני עוסק בטיפול בילדים בכלל ובהפרעת קשב וריכוז בילדים בפרט.
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 13:23
אני בדעה שצריך להוציא את הסיינטולוגיה וכל אירגון אחר דומה לזה מחוץ לחוק.
{אגב סיינולוגיה ידוע ככת ולא אירגון}
בעייני ילד שלא יקבל טיפול (תרופתי או התנהגותי} בגלל שאיזה "ארגון " יעץ להורים לא לתת עושה אבל לילד שיסבול סבל רב.
גלית – לקויית למידה ועוסקת בחינוך בתחום הLD וכו
יום שני, 26 באוקטובר 2009 בשעה 14:02
המאמר על הפרעת קשב מרתק ומשכנע. המשך ככה. אני לומדת הרבה ממאמריך.
רותי
יום חמישי, 29 באוקטובר 2009 בשעה 8:56
יש לי שני ילדים עם הפרעות קשב מאובחנות. בת עם ADD ובן עם ADHD.
אני מציעה שהאנשים שחושבים שאין דבר כזה, הפרעת קשב, יבלו יום או יומיים בחברת ילד עם ADD/ADHD ואני בטוחה שיעבור להם.