לדחיינות יש פנים רבות, אבל אחד הגורמים העיקריים לדחיינות היא שאנחנו מגדירים את הדברים שאנחנו אמורים לעשות בצורה שלא מעודדת אותנו לעשות אותם. לכן אנחנו מעדיפים לעשות דברים אחרים שפחות קשים ומורכבים עבורנו ברמה המיידית, בזמן שאת הדברים החשובים אנחנו דוחים להמשך.
כדי להתמודד עם הדפוס הזה, אנחנו צריכים ללמוד איך להגדיר את המטרות שלנו בצורה שתעודד עשיה ותמנע דפוסים דחייניים. הטכניקות שאני מתאר בהמשך נועדו לעזור לכל אחד מאיתו להתחיל תהליך שיעלה את הסיכוי שלנו להתחבר למטלות שלנו בצורה שבאמת נרצה לבצע אותן, ולא נעדיף לדחות אותם או אפילו להימנע מהמטלות לחלוטין.
לפני שמדברים על מה לעשות, צריך להבין איך אנחנו מגיעים לעיסוקים הדחייניים שלנו ואיך אנחנו בוחרים אותם. כולנו, ובמיוחד אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז, גולשים בקלות לעיסוק בפעילויות דחייניות כשאנחנו אמורים לעשות דברים אחרים. לפעילויות דחייניות יש מאפיינים שבגללם קל לנו יותר לעסוק בהם.
כלומר, משימות דחייניות בנויות כך שהן מפתות יותר לביצוע מיידי מאשר משימות קריטיות בחיים.
אם אנחנו מבינים מה הופך משימה דחיינית לכזו אטרקטיבית עבורנו, איך אנחנו יכולים לאפיין את המשימות החשובות שלנו כך שיהיו אטרקטיביות יותר?
תהפכו את המטלות שלכם ליותר פשוטות וניתנות לביצוע
כאמור, מטלות דחייניות נוטות להיות יותר פשוטות קשורות לעבודת ידיים מאשר ניתוח דוחות הכנסות והוצאות. יותר פשוט להבין מטלה כמו "לעשות כביסה" מאשר מטלה כמו "להכין מצגת" ולכן אין לנו לרוב מושג מה אנחנו אמורים לעשות עם המטלות המורכבות ואנחנו נשארים עם התחושה הלא נעימה שאנחנו לא יודעים איך להתחיל. לכן, במקום הגדרות גדולות כדאי להתחיל כל מטלה מורכבת במשימות שניתן לבצע. לדוגמא 'לשבת מול המחשב ולהכין רשימת נושאים למצגת'. זו מטלה ברורה הרבה יותר ואתה גם יודע מה אתה אמור לעשות. באותה מידה מטלה כמו 'ללמוד למבחן' יכולה להתחיל ב'לעבור על רשימת הנושאים ללמידה ולסמן מה כבר יש לי ומה אני צריך להכין לקראת הלימוד היום'. זה נשמע טריוויאלי, אבל אנשים רבים (ובמיוחד אם יש להם ליקויים בתפקודים ניהוליים כמו לסובלים מהפרעות קשב) יש קושי בתכנון מטלות. הרעיון הוא להכין מסלול ברור להתחלת המשימה, כיוון ששם נמצא הקושי הכי גדול וההזדמנות הכי מפתה לברוח למשימות דחייניות.
תכינו תוכנית עם זמני התחלה וזמני סיום.
בדרך כלל המשימות החשובות אורכות זמן רב ולא ניתן לסיים אותן במכה אחת. כתיבת מאמר או תכנות אפליקציה אף פעם לא יסתיימו באותו יום שהתחלנו אותן. לכן רובנו נתחיל את העבודה עליהן במושגים של 'אני אעבוד על זה עד הפסקת הצהריים' או 'אני אתקדם כמה שאני יכול'. אבל אנחנו אף פעם לא עובדים כמה שאנחנו יכולים או שאנחנו לא באמת מסוגלים לעבוד על משהו ברצף שעות ארוכות (לפחות לא באופן טבעי). לכן, צריך להגדיר יותר טוב את פרקי הזמן של העבודה. לדוגמא 'אני אסגור את כל הרשתות החברתיות ואעבוד על המשימה בין תשע ל 11 בבוקר, אז אצא להפסקת קפה.' כמובן שמשך העבודה צריך להתאים לתנאים שיש לכם כמו האם אתם עובדים בסביבה עם אנשים, ישיבות שאתם צריכים להצטרף אליהם או האם בכלל אתם מסוגלים לעבוד שעתיים ברציפות (רוב האנשים לא!).
תגדירו הצלחה במשימה הנוכחית
כמו שכתבתי קודם, למשימות דחייניות יש נקודת סיום ברורה. הפרק הסתיים. הכביסה מקופלת. אם נגדיר משך זמן לביצוע מטלה אבל לא נגדיר היטב נקודת סיום, הרי שלא נחוש גם תחושת הצלחה. לכן צריך להגדיר את סיום המטרה בצורה שאפשר להרגיש ממש שהצלחנו. לדוגמא 'לסיים ללמוד את הפרק השלישי בספר' או 'להכין את שני הנושאים הראשונים במצגת'. גם אם זה לא כל הפרוייקט, עדיין הגענו לאבן דרך, עמדנו ביעד ואפילו הרגשנו קצת טוב עם עצמנו על ההצלחה הקטנה הזו (וזה לא רע בכלל).
אפילו אם בסופו של דבר לא השגנו את כל המטרות שהצבנו לעצמנו אבל הצלחנו לקבל החלטות בנוגע לאופי העבודה שלנו ולהבין איך אנחנו מנצלים את הזמן, תהיה לנו חווית שליטה טובה יותר בהתנהלות שלנו. הרעיונות האלו פשוטים וכולם יכולים ליישם אותם. גם אני.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובה אחת לרשימה ”כלים להתמודדות עם דחיינות חלק II“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 01 בדצמבר 2020 בשעה 17:10
משתמע מהדברים כאילו עבודות הבית שהינן יותר פיזיות פשוטות וקלות יותר לביצוע,
בעוד שמשימות מחשבה ועבודה לפרנסה קשות ומסובכות יותר,
אני לא בטוחה שזה נכון.
לנקות 3 קומות אפילו בחלקים לא פעולה שפשוט יותר לבצע גם אם מתחילה ומסתיימת בזמן מוגדר פחות או יותר.
לפעמים קל ונוח יותר לעשות עבודה משרדית.
אני חושבת שזה קשור גם לדחיפות של הפעולות וגם למשיכה ולאהבה שלנו לביצוע אותן מטלות.
גם לנקות חלונות זו פעולה מורכבת, ארוכה וקשה פיזית וצריך לדעת איך לתכנן לעשות אותה, במה להתחיל ובמה לסיים וכולי….
אני חושבת שאנו לא נמשכים לעשות וזה אינדיבידואלי לכל אדם, יש לחלק למשימות קטנות, פשוטות וברות ביצוע ,
אני מכירה מישהו שיעדיף לנהוג עד אילת מאשר לשטוף כלים או ריצפה…..כשאני לדוגמא שונאת לנהוג ודי בקלות עושה לרוב עבודות בית.
מה שאומר שמה שמוגדר כפעולה דחיינית שונה מאדם לאדם ואין להגדירה באופן כללי לעניות דעתי.
כל אדם צריך לאבחן מהן המטלות שמתקשה " לתקוף" ולחשוב מה יגרום לו יסייע לו לבצע אותן. (: