על התוצאות השליליות של פסיכותרפיה
ישנו מאמר מניוזוויק שמסתובב לאחרונה בתיבות הדואר של חלק מהעוסקים בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה (וגם אצל כאלו שעברו טיפולים מסוגים שונים), ועוסק בתוצאות השליליות של טיפול פסיכותרפי. הכותבת מתארת בשפה קולחת את הבעיות שעולות מטיפול פסיכולוגי ומעלה מגוון של טענות לגיטימיות בנושא הטיפול, שיכולות להיות לו תופעות לוואי והשלכות מסוכנות עבור המטופל. אחת הדוגמאות שהיא מציינת היא שעל מנת לאשר טיפול תרופתי חדש יש לעבור סדרה של בדיקות וניסויים שאורכת שנים, ויש לציין בבירור יחד עם התרופה את תופעות הלוואי האפשריות, הרי שעל מנת לאפשר שיטת טיפול חדשה לא נדרש דבר ואף אחד לא ציין אף פעם שום תופעת לוואי פוטנציאלית של טכניקת טיפול פסיכולוגית כלשהי.
למרות שהגישה הבסיסית של המאמר שלילית, ונועדה ככל הנראה לחזק את העמדה הבסיסית של הכותבת ואת אמונתה שטיפול פסיכולוגי מזיק, צריך לזכור שיש גרעין של אמת באחת הטענות הבסיסיות שלה בנושא הטיפולים הפסיכותרפוייטים והעדר הוכחות מחקריות ברורות ליעילות שלהם. כמו כן היא מציינת ובצדק את הטענה שפסיכולוגים לא מציגים בפני המטופלים את הסיכונים הכרוכים בטיפול פסיכולוגי, לצד הסיכויים לשיפור במצבם.
מרבית הטיעונים שלה מתבססים על עבודות של פרופסור לפסיכולוגיה בשם סקוט לילנפלד, שאסף מידע מגוון על מקרים שבהם מצבם של מטופלים הוחמר לאחר טיפול פסיכולוגי. אבל הוא לא היחיד שמראה שיכולות להיות בעיות במהלך הטיפול. למרות זאת, אין ספק שטיפול פסיכולוגי מסייע, ולראיה האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי אסף רשימה עצומה של מחקרים רציניים שמראים שבסך הכל לטיפול פסיכולוגי יש השפעה מטיבה על המטופלים. הבעיה העיקרית בביצוע מחקרים על טיפול פסיכולוגי היא שקשה לבצע השוואה בין הטיפולים של אדם אחד לאדם השני. כאשר נותנים תרופה אז יודעים שהטיפול זהה לכולם. כאשר הטיפול מבוסס על שיחה – השיחה משתנה בין אדם לאדם, ועל כן יש קושי בהשוואה מהימנה. בנוסף לזה ישנם פחות ופחות מטפלים דינמיים אשר עובדים בגישה אחת ספציפית ולמעשה רובם עוברים לטיפול בשילוב של גישות.
הרפואה בימנו הופכת להיות יותר ויותר Evidence based, יש צורך בהוכחות ברורות (בצורת מחקרים איכותיים) על מנת לאפשר טיפולים. הקושי בקבלת מידע מחקרי על טיפול פסיכולוגי, והעלות הגבוהה של טיפולים אלו (פגישות רבות בעלות אורך רב) הם בין הגורמים שמובילים לקיצוץ המתמשך בשירותים הפסיכולוגים. אם יש קושי להוכיח לאוצר את היעילות של הטיפול אז הוא ישמח לקצץ בתקציבי הטיפול.
אחת הגישות הפסיכולוגיות שהופכת לחשובה יותר היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive behaviour therapy – CBT). אחד היתרונות שלה היא המהלך המובנה שלה, מהלך שמאפשר ביצוע מחקרים קליניים מתקדמים. אבל הבעיה הבסיסית נותרת כיוון שמעט מטפלים טורחים להעביר למטופלים שלהם טסטים פסיכולוגים לפני – במהלך – ובסיום הטיפול, ובכך מקשים על ביצוע מחקרים. קופות החולים ומשרד האוצר גם לא יהיו מוכנים לממן את שעות העבודה שיאפשרו את ביצוע המחקרים האלו.
מרבית המחקרים שהציגו תופעות לוואי או החמרה במצב לאחר טיפול פסיכולוגי, הציגו מידע על טיפולים שיש לגביהם מעט מידע מחקרי. אבל גם במקרים שהבעיות צצו בסוגי טיפול פסיכולוגי מוכרים ונפוצים, הבעיה היתה בחוסר התאמה בין המטופל לבין הטיפול. ברור שמטפלים טובים ינסו למצוא ביחד עם המטופל את הגישה הטיפולית המתאימה עבורו, ושהם יהיו רגישים מספיק בכדי להבחין מתי טיפול מחמיר את מצב המטופל ויפסיקו אותו.
אם הפסיכולוגיה לא תתגייס בכדי לבצע את המחקרים האלו ותספק לציבור המטפלים והמטופלים כלי בכדי להעריך בצורה אמינה ואובייקטיבית את הצלחת הטיפול, היא מסתכנת במתן לגיטימציה לאלו שתוקפים אותה, וקעקוע אמינותה כאמצעי טיפול לגיטימי.
לצערי, רשימת התפוצה של אתר זה נמחקה. לקבלת דואר אלקטרוני על עדכונים חשובים יש להרשם לרשימת התפוצה.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
6 תגובות לרשימה ”על התוצאות השליליות של פסיכותרפיה“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום רביעי, 08 באוגוסט 2007 בשעה 10:13
אחד הטיעונים החזקים יותר שמעלה הכותבת נוגע ל"נזק" שגורם טיפול לאנשים שאיבדו אדם קרוב. ובכן, מסתבר שבדומה לרבים וטובים אחרים, הכותבת מסתמכת על נתונים שכלל לא ברור כמה הם מדויקים. ניתן לקרוא עוד כאן:
http://bps-research-digest.blogspot.com/2007/08/how-student-dissertation-destroyed.html
יום שני, 20 באוגוסט 2007 בשעה 23:48
הטענות שמעלים פסיכיאטרים נגד הטיפול הפסיכולוגי וטיפולים אחרים הוא כפי שכתבת: "כאשר נותנים תרופה אז יודעים שהטיפול זהה לכול", אבל זהו טיעון לא מדוייק מאחר וטיפול פסיכיאטרי טוב מתאים את המינון והתרופה למטופל ושומר על מעקב תרופתי בהתאם לדיווח המטופל.
בנוסף, כתבת שהרפואה בימינו הופכת להיות evidence based ולכן דורשת מחקרים איכותניים? התכוונת לשיטתיים?
אתמול היתה לי שיחה עם פסיכיאטר שדרש ממני להצדיק את הטיפול שלי. "אתם צריכים לעשות מחקרים שיטתיים" הוא אמר. האם באמת ניתן לתת טיפול זהה לכולם? האם כמו הדרישות, אנחנו הופכים לבנ"א דומים וסטנדרטים, שאפשר יהיה להכין תפריט מוגדר מראש על מנת להקל על מורת רוחנו?
יום שישי, 30 בנובמבר 2007 בשעה 18:29
נוסף על כך… לדוגמא יש מצבים שלאחר קבלת תרופות נוגדות דיכאון – יש מצב מסוכן שהוא כביכול "החמרה".
בפועל אותו אדם שהיה חסר כוחות קודם להחליט להתאבד ולבצע התאבדות – מתחיל להתחזק קצת ולהיות מסוגל להתאבד.
ההתחזקות הזאת היא בבחינת שיפור, אבל היא שלב מסוכן, והיא יכולה להתפרש כהחמרה.
דבר שני הוא שאנשים שונים מגיבים לטיפול תרופתי באופן שונה – ואז מתאימים מינון… כפי שאורית שמעלי אמרה.
יש אנשים שאנטי דיכאוניים מעוררים אצלם מאניה, יש סכיזופרנים שמושפעים בצורה הזאת מאנטי דיכאונים, ויש שאנטי פסיכוטים עוזרים להם עם דיכאון למרות שאין שום פסיכוזה.
ויש אחרים.
כמו שרופא מתאים את המינון לפי התגובה של המטופל לטיפול התרופתי, כל הפסיכותראפיסט מתאים את הטיפול לאדם.
CBT הוא בבחינת טיפול שקל למדוד את התוצאות שלו, הרבה יותר קל מטיפול פסיכודינאמי – אבל מצד שני, וזו הבעיה… האמירה היא שמכיוון שאין לנו כלים מדוייקים ואפשריים כלכלית למדוד טיפול פסיכודינאמי, נאלץ לרדד אותו לרמה מאוד פרקטית של טיפול בסימפטומים – ולאחר שנרדד אותו הכלי למדידת עומק יספיק לנו כדי למדוד את עומקו ולהבין את טיבו.
בפועל ברוב המחקרים על רוב המחלות – השילוב של הטיפולים התרופתיים עם טיפולים פסיכודינאמים וCBT הם מניבים את התוצאות הטובות ביותר.
זה אמור להספיק לאוצר בשביל לממן.
יום שישי, 30 בנובמבר 2007 בשעה 19:36
לאורית ולרותם.
בוודאי שהטיפול צריך להיות מותאם למטופל הספציפי. אולם כדי שאפשר יהיה למדוד יעילות – וזה המדד היחיד שמעניין את האוצר – יש צורך בהשוואה מהימנת. בתרופות וטיפול CBT ניתן לבצע זאת כיוון שאפשר להשוות תרופה ומינון בין שני אנשים או פרוטוקול טיפולי. זה מדד שהאוצר יכול להבין.
אין זה אומר שטיפול דינמי פחות טוב או פחות חשוב, אלא שצריך למצוא דרך לדבר גם בשפה הקובעת
יום שישי, 14 בדצמבר 2007 בשעה 16:53
[…] מספר חודשים כתבתי על הבעייתיות של מקצוע הפסיכולוגיה במסגרת מערכת הבריאות המודרנית: […]
שבת, 23 בפברואר 2013 בשעה 16:14
כשלושה חודשים בבדיקת דם פשוטה הפך בטיפול לנושא פסיכו חברתי עמוק ופירנס סשנים רבים שיכלו להיבנות סביבו.
הגעתי לטיפול עם דכאון וחרדות, לאחר שלמעלה משנה ידעתי שאני צריך עזרה.
היה לי קשה להזיז את עצמי להגיע לטיפול הזה וכגודל הקושי כך גודל התקוות בו, כשעצם ההגעה אליו נחשבה כהתקדמות בכיוון נכון.
היתה בתחילת הטיפול אוזן קשבת דבר שמאוד הייתי צריך,
אם כי כאן יש תחרות עם החתולה שלי ועיניה הגדולות ומהקשיבות.
עם הזמן הוחרף סימפטום בחיי – חוסר מעש ושעות שינה רבות, לפעמים 16 שעות שינה (זה אומר להתעורר שחשוך ולישון כשחשוך זה היה נורא).
בטיפול ישבנו וניסינו להבין מאיפה זה נובע.
מה אני מרויח מזה (שאלה שפיצצה את המוח שלי בעצבים, חזרתי הביתה נסער) וכמובן השאלה האם זה לא מה שאני רוצה ? כלומר, הוסבר לי, האם בהתעלם מדרישות החברה הידועות, זה בעצם לא מה שאני באמת רוצה לעשות עם חיי,
פשוט להתנהל באופן וקצב כמו שאני מתנהל.
כמובן שנפגעתי אבל יש לכך פן נוסף.
כעבור מספר שבועות עשיתי בדיקת דם בקופת חולים.
את הבדיקה עשיתי בבוקר ופניתי לעייני.
בצהרי אותו יום קיבלתי טלפון מרופא "זה בקשר לבדיקת דם שעשית הבוקר, אני שומע בקול שלך שאתה מתפקד ולא מעולף אבל כשאני רואה תוצאה כזאת בבדיקת דם אני חייב לבוא אליך ולמסור לך טופס 17 כדי שתתאשפז מיד".
"מה קרה שאלתי" וכבר היה לי ניחוש פרוע על מדובר
"יש לך המוגלובין 6.5"..
מזל באמת כי אחרת היינו צריכים למצוא נושא אחר לדבר עליו בטיפול..
את השאלה למה קשה לי לקום בבוקר כבר לא שאלתי בטיפול,
שמא אקבל מן הסתם תשובה פסיכולוגית פסאודו מדעית.
פשוט הסתכלתי דרך האינטרנט על רמת ה B12, נכון..
גם לרופאת המשפחה לא ממש אכפת מהתיפקוד שלי..
קניתי בבית מרקחת כדוריות מציצה, תוך 10 ימים גם הסימפטום הזה נעלם.
משהו צריך להשתנות מהיסוד בטיפולים פסיכולוגיים.
הפכתם לכת מדעית סגורה ולכן גם ילכו ויירבו הקולות נגדכם.