השאלה הזו נשמעת קצת מוזר, הרי איזה אדם יכול להיות מבואס כשהוא מצליח? מי לא אוהב לקבל מחמחאות על פרוייקט מוצלח בעבודה או פרסום של מאמר שהוא כתב ביזע בדמעות, או אפילו לקבל הרבה לייקים בפייסבוק על סטטוס כשהיא מספרת שהיא קיבלה קידום?

בחברה שלנו הצלחה אישית היא אחד המטרות העיקריות של רוב האנשים, במיוחד כיום בעידן של המדיה החברתית ועולם שמלא בידוענים מסוגים שונים. אפילו בתחומים כמו עסקים או מדע אנחנו מעריכים ידוענים יותר מאת אלו שעושים עבודה קשה וסיזיפית ומקדמים את התחומים שלהם בשקט. בני נוער שואפים 'להצליח' ומבוגרים רוצים להציג הצלחה, אפילו יותר משאנשים רוצים להיות מאושרים או שתהיה להם משפחה בריאה.

כמובן, אין שום דבר רע בלהצליח להשיג יעדים.

כשהצלחה לא מביאה לסיפוק או לאושר

עבור חלק מהאנשים המצליחים, ההישגים משאירים אותם עם תחושה של דכדוך, חרדה וכעס. לפעמים יש תחושה של חוסר אנרגיה וריקנות. במרבית המקרים הם מרגישים מוזר ולא מבינים מה הקשר בין ההצלחה שהם הרגע חוו לבין התחושות שהם מרגישים. מה שהם יודעים זה שהם מרוקנים, שהם מותשים ושיש להם תחושות של חוסר סיפוק שלא מסתדרות עם ההצלחה שהם הרגע השיגו. האם הצלחה לא אמורה לגרום לנו להרגיש מלאי סיפוק ואנרגיה? 

התחושות של הריקנות נובעות מהמשמעות של ההישיגים הללו עבורם. יש אנשים שמרגישים שהם חייבים להצליח כדי להרגיש בעלי ערך או אהובים. בשבילם הצלחה לא קשורה לשמחה אלא לכורח המציאות. כשמישהו חייב להצליח כדי להרגיש שיש לו ערך כלשהו, הוא לא יכול להפסיק, כי ברגע שיפסיק להצליח כל הערך שלו או שלה יעלם ויפסיקו לאהוב אותם. 

בדרך כלל הקושי מתחיל בגיל הילדות המוקדמת, שבה ההורים (בכוונה או שלא) מלמדים את הילדים שלהם שהערך שלהם מגיע מהשיגים והצלחות וממה שהם יבחרו לעשות, ולא ממי שהם ומעולם הערכים שלהם. הבעיה במסר כזה הוא שבאופן מובלע, המסר אומר שזה לא משנה מי הם ומה הם מרגישים, מה שחשוב זה ההישגים וההצלחות שלהם. כשאנשים מתבגרים לתוך חברה שמעריצה (ידוענים) סלבריטאים, שמדגישה הצלחות וכשלונות הם חיים בתוך חברה שמודדת כל הזמן את הצלחה שלהם: כמה לייקים הם קיבלו בפייסבוק, כמה זמן עבר מאז הקידום האחרון, איזה טייטל יש להם בעבודה, כמה עוקבים יש להם באינסטגרם. הרי לא משנה כמה אוהבים אותך בפייסבוק, קשה לך להיות אהוב כמו גל גדות, או טים רובינס או אפילו ביבי נתניהו.

אנשים שמאמינים שהדבר הכי חשוב זו הצלחה יתקשו להרגיש טוב עם עצמם בעולם שמוצף בסיפורי הצלחה ומותקף באנשים שעסוקים ביחסי ציבור לעצמם. כולם כל הזמן מספרים על החוויות הנפלאות שלהם, הדברים שהם הספיקו לעשות וגם דוחפים לך את זה כל הזמן לפנים, דרך מסך הטלפון או הטלויזיה. בעולם כזה, הקבוצה הזו של מצליחנים מבואסים רק הולכת וגדלה. תחושת הערך העצמי שלהם מבוססת על דברים שקורים מחוץ לעצמם ולכן הם מרגישים תחושת ריקנות. יותר מכך, בגלל שמדובר באנשים שנתפסים כמוצלחים הסביבה מתקשה להבחין במצוקה שלהם.

רבים מהמצליחנים המבואסים מאד טובים במה שהם עושים, אבל גם בתוכם אפשר למצוא אנשים שלא מצליחים כלכך, למרות שהם נתפסים ככאלו. מצליחנים אלו כועסים על העולם שבו הם חייבים להצליח כדי שיאהבו אותם, ולכן הם מתנגדים באופן פאסיבי על ידי מריחת זמן וחוסר הצלחה. תאורטית, שתי הקבוצות נראות הפוכות אבל בעצם הן שני הצדדים של אותו מטבע, והגורמים להתנהגותם מגיעים מאותו מקור: האמונה שהם צריכים להצליח כדי שיאהבו אותם.

האם אתם מצליחנים מבואסים?

תשאלו את עצמכם, האם יש לכם עבודה טובה שאתם מצליחים בה, חיי הזוגיות שלכם או המשפחה מוצלחים ואתם מקבלים הרבה מחמאות או הערכה לאורך השבוע אבל בפנים אתם מרגישים שזה לא מספיק או תחושה של ריקנות?

האם אתם מרגישים שלמרות שאתם מוקפים באנשים שמעריכים אתכם ושואלים לדעתכם אתם בעצם קצת לבד ושאף אחד לא באמת מבין אתכם?

האם כשאתם משיגים איזה יעד בין אם בעבודה או בחיים האישיים אתם מרגישים שתחושת ההישיג שטחית וזמנית? האם לאחר שקיבלתם מחמאה מהמנהלת שלכם או מהקולגה אתם נהנים רק למספר דקות אבל אחרי כמה שעות תחושת הסיפוק חולפת ואתם מרגישים שאתם צריכים, ממש חייבים להתחיל לעבוד על היעד הבא כדי להצליח עוד יותר?

אם כן, אולי תשאלו את עצמכם מאיפה מגיע הדחף הזה להצליח כל הזמן? האם אתם עושים את זה כדי שאנשים יראו אתכם באופן מסויים או כדי שאתם תרגישו משהו אחר? מה אתם רוצים להשיג בהצלחה הזו? האם אתם מחפשים אהבה או תשומת לב? ומה יקרה לכם אם לא תצליחו להשיג את היעד? האם תרגישו מאותגרים או מאוכזבים או מדוכאים? האם אתם מרגישים שבפנים הייתם מעדיפים לעשות משהו אחר?

כל השאלות האלו הן רק נקודת מוצא לתהליך של חקירה. אבל אם אתם מזהים בעצמכם משהו מהמצליחן המבואס, יש משהו שאתם יכולים לעשות. אתם יכולים להתחיל לבדוק את הדחפים הפנימיים והמקור למוטיבציה שלכם להתנהג באופן מסויים ועם הזמן (ולפעמים בעזרת פסיכולוג או פסיכיאטר טוב) תתחילו להבין מה אתם באמת מרגישים כשאתם מצליחים ומה אתם באמת רוצים לעשות.