יחסי רופא – עוקב: איך המדיה החברתית משפיעה על הטיפול, חלק I
בזמן האחרון אני חושב יותר ויותר על העולם שנקרא יחסי רופא – חולה, ובמקרה הפרטי שלי יחסי פסיכיאטר / פסיכותרפיסט עם המטופלים שלו. היחסים בין רופאים למטופלים עוברים שינויים, והשינויים הללו מואצים כל הזמן על ידי הסביבה החברתית והטכנולוגית שבה אנחנו פועלים. ככל שהטכנולוגיה חודרת לחיים המקצועיים והפרטיים שלנו, כך היא גם חודרת לעולם הטיפול.
אני מתכוון להעלות פה מספר רשימות שעוסקות בהבטים השונים של הטיפול והיחסים הטיפוליים בעולם הטכנולוגי שבו אנחנו חיים. המונח שאני התייחסתי אליו בכותרת הוא יחסי רופא – עוקב, כאשר עוקב (Follower) נגזר דווקא מהפונקציה בטוויטר שמאפשר קשר לא סימטרי עם אדם שאתה עוקב אחריו.
לא מזמן קיבלתי בקשת 'חברות' בפייסבוק ממישהו שאני לא מכיר. עניתי בנימוס וכתבתי שאני מצטער שאני לא זוכר היכן נפגשנו, אבל אשמח אם הוא יספר לי. אותו אדם ענה שמעולם לא נפגשנו, אבל הוא ראה אותי בהרצאה שהעברתי בכנס דהמארקר לפני כמה חודשים. מסתבר שהוא פנה למרפאה בקופת החולים שבה הוא חבר לפני זמן מה ושהוא ממתין לפגישה, אבל מכיוון שהוא מרגיש שהוא לא מסוגל להמתין עוד, הוא חשב לפנות למישהו שהוא מכיר. לאחר שיחת טלפון קצרה העברתי את הפרטים שלו לפסיכיאטר שאני מכיר שראה אותו לאחר יומיים.
אני תמיד משתדל לעזור לאנשים שאני מכיר אישית. כרופא ופסיכיאטר אני משתדל לתת עצה ידידותית לבני משפחה, שכנים וחברים כשהם זקוקים לעזרה מבחינה רפואית או פסיכיאטרית. יוצא לי לשוחח טלפונית עם קרובי משפחה של חברים שזקוקים להכוונה בנושא טיפול פסיכיאטרי. לפעמים אני גם מארגן פגישה למישהו שזקוק בדחיפות לטיפול ומפגיש אותו עם פסיכיאטר או פסיכולוג שאני מכיר. ובעצם, למה לא? יש לי קשר לאותם אנשים לאור ההכרות הקודמת שלי איתם. אני חושב שרוב הרופאים והאנשים שעוסקים בבריאות נוהגים בדיוק כמוני, ולא משקיעים בכך כל מחשבה.
אז למה שזה לא יהיה אותו דבר בדיוק עם הרשתות החברתיות שלי בפייסבוק או בטוויטר? לא צריך להיות הבדל מהותי אבל בדיוק כמו בכל דבר חיים, עומק הקשרים ועוצמתם משתנה מאדם לאדם. ההבדל הוא שברשת הטווח והכמות של הקשרים החברתיים שלי מתרחב הרבה מעבר לכמות הקשרים שאני מסוגל להחזיק אופליין. אנשים שאני מכיר היטב יזכו להשקעת אנרגיה, זמן ותשומת לב רבה מצדי ואנשים שההכרות שלי איתם היא העובדה שהם עוקבים אחרי חשבון הטוויטר שלי יזכו לפחות תשומת לב והשקעה. למרות שהרשת החברתית מאפשרת לי לפתח קשרים נפלאים עם אנשים שלא יכולתי לפגוש קודם, הקשרים האחרים נותרים שטחיים.
אשה אחרת שדווקא נמצאת ברשימת החברים שלי בפייסבוק (מכרה רחוקה מאד) שאלה אותי שאלה טיפולית בנושא אישי פסיכיאטרי, דרך המייל הפנימי של פייסבוק. סירבתי לענות על השאלה. מה ההבדל בין המקרה הקודם למקרה הזה? מדובר היה בשאלה שידעתי עליה את התשובה, אבל לא עניתי.
התשובה היא שאינטראקציית מטפל – מטופל במקום ציבורי היא דבר שאסור שייעשה. כשאני עונה לשאלות בפורום פסיכיאטריה ב Ynet אלו אינם מטופלים שלי, והתשובות תמיד כלליות עם המלצה לפנות להמשך יעוץ. כשאתם שואלים משהו בפייסבוק מדובר בפלטפורמה ציבורית מצד אחד, אצל חברה מסחרית שמעוניינת לעשות מהמידע עליכם כסף. בנוסף, לרופא במקרה הזה אין את כל המידע הדרוש כדי לקבל החלטה רפואית מושכלת. אם מדובר בחליפת מיילים, או שיחת וידאו בסקייפ, יתכן שהכללים מעט שונים. השורה התחתונה היא שהאינטראקציה הזו חופשית מדי. היא מגניבה, היא זמינה ובעיקר נוחה, אבל היא מאד בעייתית מבחנת הפסיכיאטר ומבחינת המטופל.
הקשרים החברתיים שאנחנו מקיימים במדיה החברתית וברשת, מציגים בפנינו סדרה של דילמות חברתיות, אתיות ומשפטיות שאנחנו רק מתחילים להכיר. למרות שאני חושב שזמינות, שקיפות וחיבוריות הן תכונות שיהיו חשובות מאד בעתיד הקשרים הטיפוליים בין רופאים למטופלים שלהם, אנחנו רק התחלנו להגדיר מהם בדיוק יחסי רופא – עוקב.
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
3 תגובות לרשימה ”יחסי רופא – עוקב: איך המדיה החברתית משפיעה על הטיפול, חלק I“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שני, 10 באוגוסט 2009 בשעה 0:51
ד"ר לוינסקי שלום,
הנושא אותו אתה מעלה כאן חשוב מאין כמוהו. אני חושבת שהאינטרנט הולך לשנות את עולם הטיפול לא מעט וכדאי לתת לכך את הדעת (מוטב מוקדם ממאוחר). כבעלת בלוג (באתר דה-מרקר קפה) אני מתלבטת לא מעט מה ואיך להעלות לרשת.
לא מזמן, בעקבות פרשת הרורשך הכביכול מרעישה (שלמעשה לא היה בה שום דבר חדש) העליתי את הפוסט "דמוקרטיזציה של הידע כשבירת יחסים א-סימטריים". תוכל להציץ בו כאן:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1155311
הוא זכה ליחס אמביוולנטי בקרב אנשי טיפול. ובכל זאת, דעתי האישית היא כי לקיחת אחריות תהיה להישיר מבט למציאות המשתנה והסתגלות אליה.
שבוע טוב,
לימור
יום שני, 24 באוגוסט 2009 בשעה 13:59
[…] רבים הגיבו לפוסט הקודם שלי על היחסים המורכבים בין מטפלים למיניהם כמו פסיכולוגים ופסיכיאטרים לבין […]
יום שלישי, 15 בדצמבר 2009 בשעה 0:07
[…] ירדן לוינסקי הוא לא רק פסיכיאטר, אלא גם איש רב פעלים באינטרנט הישראלי. הוא ממקימי האתר קונספציה והניוזלטר הקולקטיב הזכורים לטובה, שפתחו בפני שבילים רבים בעולם האינטרנט הגדול והרחב. הוא ממייסדי אתר רשימות שאירח כותבים רבים וטובים. שילוב זה, של חיית רשת ואיש מקצוע בתחום הנפש מעניקים לדבריו זווית ייחודית ומעניינת, במיוחד כשהוא כותב על הפסיכולוגיה של טוויטר או השפעת המדיה החברתית על הטיפול הפסיכולוגי. […]