איך מוצאים מוטיבציה בזמן דיכאון?
אחת השאלות הכי קשות ששואל עצמו אדם שסובל מדיכאון הוא איך עושים את כל הדברים שצריך לעשות כדי לצאת מהדיכאון. בסופו של דבר יש המון דברים שאדם שסובל מדכאון צריך לעשות. צריך ללכת לפסיכיאטר, ללכת לפסיכולוג, לקחת תרופות, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה. איך מוצאים מוטיבציה לכל זה.
חשבתי לעשות לכם רשימה של '12 הדברים שצריך לעשות כדי למצוא מוטיבציה בזמן דיכאון'. לרשום שם דברים מאד ברורים כמו "שימו שעון מעורר", "סדרו את המיטה", "תעשו מקלחת". תתלבשו ותצאו מהבית. תעשו רשימה של דברים ותעשו רק אחת. תפגשו משפחה וחברים ואל תשכחו ללכת לפסיכותרפיה. הכי קל לעשות רשימות. זה גם הולך טוב באינטרנט וגם קל לקרוא אותם ואם אתה סובל מדיכאון אתה יכול אפילו לומר לעצמך "מחר! מחר בבוקר אני מתחיל לעשות את זה".
וכמובן שלא יוצא מזה כלום.
כשאתה בדיכאון אין לך מוטיבציה. נקודה.
יש המון קלישאות והמון עצות שאפשר לתת אבל בשורה התחתונה, כשאתה סובל מדיכאון אין לך שום חשק לעשות שום דבר. אתה מכריח את עצמך לעשות דברים כי חייבים לעשות אותם. חייבים לקחת את הילדים לגן. חייבים ללכת לעבודה. חייבים לעשות קניות כדי שיהיה מה לאכול. אבל לא חייבים לעשות ספורט. לא חייבים להיות עם המשפחה. כל מה שלא חייבים לא עושים. לפעמים גם לא מצליחים לעשות את זה ונשארים בבית ומרגישים רע. ממש ממש רע. כל הדברים האלו על מוטיבציה בזמן דיכאון נשמעים נפלא, אבל בסוף אתה כועס על עצמך שאין לך מוטיבציה!
הרבה אנשים שמכריחים את עצמם לעשות את הדברים האלו, מרגישים יותר רע ולא יותר טוב. הם לא מרוכזים אז דברים לא מצליחים. הם פחות קומוניקטיבים אז הם מרגישים שאין להם מה לתרום לשיחה. הכל נשמע טוב אבל אי אפשר להכריח את הדיכאון לעבור כמו שאי אפשר לומר למישהו באמצע התקף חרדה שיהיה רגוע. כל הצעדים האלו יכולים לעזור אם הדיכאון שלך לא עמוק מדי או כשאתה כבר בדרך החוצה מהדיכאון. בשלבים האלו ממש כדאי לנסות את הטכניקות האלו.
בשלב שאין לכם שום מוטיבציה, כשהדיכאון חזק יותר מהכל, הדרך הנכונה לצאת ממנו הוא להעזר בגורמים חיצוניים. מישהו שינהל את הטיפול התרופתי. מישהו שינהל איתך שיחות. מישהו בבית שידרבן אותך. מישהו שיוציא אותך מהבית. שלא יוותר. זה לא חייב להיות מישהו אחד. זה יכול לכלול פסיכיאטר ופסיכולוג, בני משפחה וחברים. רצוי שהם יעבדו יחד. כי זה יותר אפקטיבי. לפעמים הנוכחות של מישהו בסביבה, תגרום לכם לכזו חוסר נעימות שתקומו מהמיטה, תתקלחו ותלבשו בגדים נקיים. קשה לבקש מאנשים עזרה, אבל זה הדבר הנכון לעשות. לא לשמור בבטן אלא לבקשב ולקבל עזרה.
מצד שני, זו האחריות שלכם לבקש עזרה ולקבל עזרה. גם אם אתם לא אשמים שיש דיכאון, לכם יש אחריות כלפי עצמכם וכלפי אחרים לבקש עזרה. זה המינימום שאתם יכולים לעשות.
אז אם חיפשתם עצה למציאת מוטיבציה בזמן דיכאון, תשכחו מזה. אל תחפשו פתרונות קלים כי אין כאלו. אבל אם הצלחתי לגרום לכם לבקש עזרה, זה כבר הצעד הראשון.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
13 תגובות לרשימה ”איך מוצאים מוטיבציה בזמן דיכאון?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום רביעי, 04 ביוני 2014 בשעה 9:23
בתור ביפולרי שלפעמים נופל עליו משהו דחוף (עבודה, ניירת) בזמן דיכאון, וצריך איזו "מאניה לטווח קצר", עוזר לי לקחת על עצמי פרוייקט קצר של כמה שעות שאף אחד לא ביקש ממני (לבנות עפיפון, למשל).
הידיעה שכלום לא יקרה אם זה ייכשל הופכת את זה לקל, ואם זה מצליח, זה נותן מספיק "תנופה" בשביל כמה ימים של משהו מבאס.
זה לא תמיד עובד (ולא בטוח כמה זה היה עובד אם מישהו אחר היה מציע לי את זה), אבל שווה לנסות.
שבת, 14 ביוני 2014 בשעה 22:15
ירדן, תודה רבה.
שבת, 14 ביוני 2014 בשעה 22:26
סוף סוף מישהו כותב את זה בצורה ברורה ורציונלית בלי שום "עצות" של "תעשה את זה וכך תצא מזה".
"עצות" שמובילות להאשמה עצמית של "הייתי יכול לנסות יותר".
תודה – העצה שלך אמתית ומעשית. ובניגוד גמור לשיטות ה"איך לתקן" היא עונה על "איך להתמודד".
יום ראשון, 15 ביוני 2014 בשעה 15:05
אתה כל כך מבין וצודק, הבעיה שלי היא שמחלתי על כבודי וביקשתי מעט עזרה מחבריי הקרובים (בני משפחתי גרים רחוק מאוד ואני רווקה בת ארבעים שכל חבריה כבר נשואים/גרושים עם ילדים…אין לי חברים רווקים אחרים וקשה לי מאוד ליצור חברויות חדשות) והתגובה היא ברוב המקרים שהחבר/ה שביקשתי ממנו עזרה פשוט התרחק/נעלם מחיי. נשארה לי חברה אחת שלא מוותרת אבל היא אמא גרושה שמגדלת לבד את ילדיה וגם עובדת ואין לה המון זמן אלי אפילו שכוונתה טובה. אני משתדלת לצאת ולשמור על פעילות גופנית ככל האפשר, ולמדתי לא להעמיס על עצמי יותרממה שאני מסוגלת לו. אני בטיפול ועובדת על חזרה לעצמי שלפני הדיכאון וההתמוטטות הנפשית (שנגרמה לאחר מספר מקרי אונס קשים שעברתי והתמוטטות של זוגיות והתמוטטות כלכלית – הכל בחמש השנים האחרונות). נותרתי לבד. למשל בעשרת הימים האחרונים אףאחד חוץ מאמא שלי לא התקשר אלי. ולא ראיתי אנשים חוץ מאנשים זרים ברחוב. אני משתדלת לשמור על מורל גבוה ככל האפשר. אבל הבדידות היא העונש הכי חמור שנותנים לפושעים הכי נתעבים ואני בנאדם נחמד שמעולם לא פגע בזבוב. עצוב לי. לבד לי.
יום ראשון, 22 ביוני 2014 בשעה 1:09
שלום,
כמי שסובלת מדכאון מגו'רי בשנה וחצי האחרונות, אני יכולה לומר שבחלק מתקופת הדכאון בשל מחויבויות רבות המשכתי לתפקד כאילו כרגיל, נאחזתי נואשת בשגרה מפחד שאפול. הדבר גרם להשקעת אנרגיות בתפקוד במקום בטיפול.
בכל התקופה קיבלתי עזרה. לצערי המטפל והפסיכיאטר הפנו אותי לאשפוז ולא איפשרו לי לחזור אליהם לטיפול לאחריו.
הרבה אנשים מנסים "להוציא אותך מזה" ואכן חלק מהאמירות קשורות לעשייה וחלקן על הכח הפנימי שלנו להבריא את עצמנו "רק את תעזרי לעצמך".
מייאש.
יום שני, 23 בינואר 2017 בשעה 2:41
ממש נכון ! נורא קשה לקבל תגובות כאלה ״רק את יכולה לעזור לעצמך ״שגם ככה יש האשמות ולחצים, אגב אני עוברת אותו מצב הידיוק . במקום לטפל בדיכאון אני מעמיקה פנים ועושה דברים שצריך להחזיק בית וילדים מה שלא עוזר לרפא את הנפש אלא רק להוסיף את הגוף שזה גם משהו שצריך לסמן וי..אז מה אפשר לעשות עם המצב ? לשתף את כל המשפחה ? או שאולי אקבל תגובות שליליות ? ואולי להכניס פסיכולוג לכל המצב שיתן את העזרה . זה נראה כמו מתחננת וזה מעצבן. כמו סנגור
יום חמישי, 20 בספטמבר 2018 בשעה 15:25
את מוזמנת לדבר עם אשתי…
היא נשואה +
ומרגישה ממש כמוך…
קצת מוזר, כי לך יש סיבות ממשיות
ולה לא ממש (פרט לאופי שלה)
אבל בהחלט העתק רגשי של מה שציינת
יום ראשון, 25 בנובמבר 2018 בשעה 20:09
הצלחת לעצבן, אם זו הייתה כוונתך.
וואלה לא חשבתי על טיפול! 15 שנה של דיכאון הביאו אותי לאתר שלך כדי לקרוא שצריך ללכת לטיפול. אני לא מבין איך לא נותנים לך פוליצר על הכתבה הזו, במקביל לנובל לרפואה על הישגיך האבחנתיים!
יום שישי, 12 במרץ 2021 בשעה 0:24
רק דבר אחד קטן היום לפני 46 שנה קרה לי הדבר הנורא ביותר עלי אדמות ,נולדתי .. מאחלת לעצמי להפסיק לחיות
יום שלישי, 24 באוגוסט 2021 בשעה 8:48
פשוט מדהים כמה נכון.
אני בדיכאון מזה שנים מטופלת בכדורים שמאוד עוזרים לי,הכל מתופקד היטב,עבודה,אנשים,משפחה הכל מצויין. לאחרונה מרגישה שוב דיכדוך ,דיכאון ,אין לי כוח לעשות כלום,לא לעבוד,לסדר בית ,לצאת בכלל,לדהר עם אנשים,כלום,רק במיטה וטלויזיה,אני לא עצובה או משהו כזה,פשוט לא בא לי לעשות כלום.מקווה שאחזור לעצמי.
יום ראשון, 05 בספטמבר 2021 בשעה 19:27
היי ריאן אפשר בבקשה לדעת איזה כדורים קיבלת? חשוב לי. תודה רבה
יום רביעי, 06 ביולי 2022 בשעה 17:21
אני אוהבת את מה שאתה כותב, אבל הפעם, טור ממש טפשי. למה? כי – לא לכל אחד יש כסף לפסיכולוג, ובקופות התורים ממש ארוכים. כנ"ל לגבי כסף לפסיכיאטר, ובקופות התורים ארוכים. זו עצה לא רלוונטית למי שזקוק לפתרון של כאן ועכשיו, ואין לו כסף לטיפול פרטי.
הלאה, מישהו אחר? דההה. תראה, כאשר אדם מפתח עם אחרים, הקרובים לו, יחסי נזקקות, זה מייצר מערכת יחסים גרועה של תלות, של כעס על האדם שהפך ל"מטפל" שלך, וזה מייצר מיקוד שליטה חיצוני. זה רעיון גרוע. אני מכירה מעט אנשים שהיו מוכנים לבוא אלי הבייתה ואשכרה להיות איתי בכדי שאוכל לקום בבוקר ולהזיז את עצמי. זה מפתח למערכת יחסים לא בריאה ולהרס מערכת יחסים עם אנשים קרובים.
מה כן? לעשות. אין ברירה אחרת. לקחת כל פעם שתי מטלות פצפונות. לעשות. לסמן וי. להקל על עצמך עם מטלות קלות ומתחשבות. ללחוץ ביוטיוב על קומדיה, זה הרבה יותר נגיש מפסיכולוג שאינו נגיש בכלל למי שאין כסף, והצחוק גורם להפרשת אנדרופינים, שאולי בעקבותיה אפשר לבצע את המטלה הבאה.
מיקוד שליטה חיצוני הוא דרך מובטחת להכשל בחיים.
שבת, 20 באפריל 2024 בשעה 18:02
מגיע הרגע שאין ברירה
אי אפשר לבד
תודה על החיזוק