מהי הפרעת חרדה? מהם סוגי החרדות הקיימים ומה ההבדל בין חרדה, פחד ודאגה? מהם הטיפולים הקיימים ומה סיכויי ההצלחה שלהם?

לפני שמדברים על חרדה, אני חושב שמוטב להתחיל בפחד.

פחד הוא רגש טבעי שכולנו חשים כשאנחנו בסכנה. אם אנחנו הולכים לבד בערב ברחוב חשוך ופתאום שומעים קולות מאיימים מאחורינו, נחוש פחד. אנחנו יודעים שאנו בסכנה ומנגנוני ההשרדות שלנו מתחילים לפעול בקצב מואץ: ישנו שחרור של אדרנלין שגורם ללהאצת הדופק, אספקת הדם לרקמות מתגברת כך שהשרירים יכולים לפעול בקצב מהיר יותר, החושים שלנו מתחדדים ואנו שמים לב ליותר פרטים בסביבתנו, זאת כדי שנוכל לפעול במהירות כדי לברוח מאותו שודד פוטנציאלי.

ניתן לדמות זאת למעין "מערכת אזעקה" שקיימת בתוכנו. מערכת זו של תחושה ותגובות גופניות קיימת גם אצל בעלי חיים ויש לה חשיבות בהשרדות שלנו. הפחד, אם כן, נועד להגן עלינו.

אם אנחנו חשים פחד מכשלון בבחינה, נלמד טוב יותר. אם אנחנו חשים פחד מפיטורין, נעבוד קשה יותר (ולפעמים לא). ישנם גם מנגנונים פיסיולוגים שמרגיעים את המערכת כאשר הסכנה חולפת, והגוף נרגע.

חרדה, לעומת זאת, היא תחושת סכנה ומתח בלתי נשלטת, המלווה בסימפטומים גופניים שונים, שנוצרים כתגובה לאותה תחושה. רוב בני האדם חשים חרדה זמנית וחולפת במצבי לחץ חריגים. הבעיה מתרחשת כאשר מנגנוני הוויסות של החרדה משתבשים, וחלות "אזעקות שווא" חוזרות. המאפיין המרכזי של כל הפרעות החרדה היא תחושת הציפייה (Anticipation anxiety), כאשר האדם מצפה כל הזמן להתקף הבא, מצב אשר כמובן מזרז את בואו של אותו התקף.

ניתן למדוד את עצמת ההפרעה על פי מספר קריטריונים: הזמן שמוקדש לחרדה ולפחד, עוצמת החרדה והפחד והישנות של חווית החרדה. לדוגמא, אדם שמתכנן לטוס לראשונה בחייו לחו"ל, ושבוע לפני הטיסה מפסיק לעבוד ולישון, אינו מסוגל לצאת מביתו וחושב על כך כל הזמן – סובל מהפרעת חרדה משמעותית.

חרדה נורמלית יכולה להיות אצל ילד ביום הראשון בכיתה אלף, בבליינד דייט או אצל אדם לאחר מות בן זוגו.

חרדה היא תופעה נפוצה ביותר. על-פי מחקרים עדכניים, אחד מתוך חמישה אנשים יפתחו במהלך חייהם הפרעת חרדה כזו או אחרת. התופעה נפוצה יותר אצל נשים (אם כי ייתכן שנשים פשוט פונות יותר לעזרה), ומתחילה בדרך-כלל במהלך שלושת העשורים הראשונים לחיים. הגורמים לחרדה מגוונים: הוכח במקרים שונים כי ישנו מרכיב גנטי להופעת הפרעת חרדה, אולם ישנה גם השפעה פסיכולוגית, אישיותית, וסביבתית להופעת ההפרעה הזו. ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים שונים אשר יוצרים יחד את הפרעת החרדה.

חרדה יכולה להופיע בצורות שונות ויכולים להיות לה ביטויים שונים. חלק מהסובלים ממנה חשים רק את ביטוייה הפסיכולוגים כגון תחושת צפייה מטרידה, רגזנות, אי יכולת להתרכז או להתמיד, התעייפות מהירה או הפרעות בשינה עם "סיוטי-לילה". חלק ירגישו בעיקר את ביטויים גופניים כמו הזעה מוגברת, יובש בפה, שלשול, צורך להטיל שתן לעיתים קרובות, דפיקות-לב, התכווצות שרירים, סחרחורת או הרגשת חולשה.

סוגים שונים של חרדה

ישנם מספר סוגי חרדה עיקריים ונפוצים:

הפרעת אימה (Panic Disorder)

הופעה פתאומית של חרדה עמוקה, המלווה בתחושת אימה, שמשהו נורא עומד לקרות לאדם או לקרובים לו (לרוב שהוא עומד למות או להשתגע), ומלווה בסמפטומים גופניים שונים כמו עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף, והתנהגויות כמו בריחה ממקום הסכנה או תחושת שיתוק ופחד לזוז. התקף זה בדרך כלל מאד טראומטי לאלו שחוו אותו והם פונים פעמים רבות לחדר מיון וכועסים על שלא מוצאים את הגורם הגופני לבעיה.

הפרעת חרדה מפושטת (Generalized anxiety disorder)

יש הטוענים שמדובר בדאגנות יתר ולמרבה הצער, רוב האנשים הסובלים מדאגנות יתר אינם פונים לרופא כלל וסבורים כי כך צריך לחיות. התסמונת מאופיינת בכך שהאדם הסובל ממנה נמצא בחרדה רוב ימות השבוע, וסובל מעצבנות, עייפות, קשיי ריכוז, מתח שרירים והפרעה בשינה. האדם אינו יודע להגדיר בדיוק ממה הוא מודאג, אך תמיד יימצאו סיבות הגיוניות לכאורה לדאגה.

בדרך-כלל יהיו הדאגות סביב נושאים הקשורים בעבודה, גידול ילדים או דאגה כרונית לכך שמשהו עלול לקרות לילד או לקרוב משפחה אחר. כתוצאה מכך אותו אדם יכול לדוגמא לנסות לשכנע את הילדים לא לצאת לחוגים (כדי שלא יקרה להם כלום), להתבונן בחדשות כל היום (כדי לדעת על סכנות קרבות) ולהפסיק לישון ולאכול.

חרדה חברתית (Social anxiety Disorder)

המאפיין העיקרי של החרדה החברתית הוא הופעת סימפטומים של חרדה בשל עשיית פעולה בעלת אופי חברתי כלשהו. מתן הרצאה, עלול ליצור חשש גם אצל אדם שאינו חרד חברתית, אך אצל הלוקה בחרדה חברתית, החשש עצום ומשבש את מסלול החיים: פעילויות כמו כמו כתיבה בציבור או אכילה באירוע משפחתי ואפילו הליכה למכולת, יכולות להיראות כה מפחידות לחרד-חברתית, עד שהכורח להימנע מהן יכתיב את מסלול חייו. נוצר מעין מעגל קסמים, שכן לחרדה הראשונית נוספת חרדה נוספת, עזה לא פחות, שמא אחרים ישימו לב למצוקה, ולכן לפעמים הוא נמנע מקשר עם אנשים.

פוביה ממוקדת (Specific Phobia)

כאן מדובר בפחד ממוקד מפני מצב מסוים או אובייקט מסוים. דוגמאות קלאסיות הן פחד מעכבישים, ממקומות סגורים או מגבהים. מוכרות כיום למעלה מ-250 פוביות. פגישה עם מושא החרדה יכולה לגרום להתקף בעתה (פאניקה) ולכן גם כאן הופך הצורך להימנע מפגישה עם מושא החרדה למרכזי בחייהם של הסובלים. אדם אשר מפחד מזריקות יכול להמנע כליל מטיפול רפואי, ואדם שמפחד מטיסות יסרב לקבל עבודה הכוללת נסיעות לחו”ל.

טיפול בחרדה

לרוב האנשים הסובלים מהפרעת חרדה ניתן לסייע באמצעות טיפול מקצועי. הצלחת הטיפול משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שיגיבו לטיפול לאחר מספר שבועות או חודשים מועט, בעוד שלאחרים תידרש לשם כך תקופה של שנה ואף יותר. לעתים הטיפול מורכב, כיוון שפעמים רבות אנשים סובלים מיותר מהפרעת חרדה בלבד (לדוגמא שילוב של דכאון וחרדה). על אף העובדה כי הטיפול מותאם אישית לחולה, מספר גישות סטנדרטיות הוכיחו את יעילותן.

טיפול פסיכולוגי דינמי. הטיפול הדינמי מניח מקורות לא מודעים לחרדה ויוצר באמצעות תהליך טיפולי ארוך טווח מסע אל העצמי בו המטופל מפתח מודעות רבה יותר לחלקיו הפנימיים ולקונפליקטים הבלתי פתורים שבו. הגישה דורשת טיפול ארוך טווח של חודשים לכל הפחות. היא עשויה להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים, אך לא תמיד מספיקה או מתאימה להסרת הסימפטומים המטרידים שעולים מהפרעת החרדה. לפיכך מומלץ גם בטיפול דינמי לשלב גישות נוספות.

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (Cognitive Behavior Therapy או CBT). מטפלים רבים עושים שימוש בשילוב של טיפול קוגניטיבי והתנהגותי. אחד היתרונות של טיפול מסוג זה הוא כי המטופל לומד על כישורי החלמה אשר יכולים להועיל לו לאורך חייו.

היפנוזה. השימוש בהיפנוזה עשוי להשתלב בצורה יעילה בכל סוג של טיפול בהפרעות חרדה.

טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי מבוסס על ההבנה כי במקרים רבים ישנם גורמים ביולוגים המשפיעים על הווצרות והמשך החרדה, ובעיקרם הפרעה במערכת הסרוטונרגית. התרופות ינסו להחזיר את האיזון למערכות שהשתבשו. שלוש קבוצות עיקריות של תרופות משמשות היום לטיפול:

• תרופות נוגדות חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים (המוכרת שבהם היא Valium) מיועדות להפיג את תחושת החרדה ולהביא לאיזון המעבירים העצביים במוח כדי למנוע התרחשות תסמינים ולסייע בחזרה לתפקוד. תרופות אלו עובדות על ידי המרצת הפעולה של חומר כימי הנקרא GABA אשר נקשר לתאי מוח ובולם מעבר של אותות חשמליים. משערים כי בצורה זו המערכת "נרגעת" לאחר מספר דקות, ומרבית הסימנים הפסיכולוגים והגופניים נעלמים.

הסיכון העיקרי בנטילת בנזודיאזפינים לטווח ארוך הוא שאנשים הנוטלים אותם באופן סדיר עלולים לפתח סבילות ותלות בתרופה. מסיבה זו נותנים בנזודיאזפינים בדרך-כלל לתקופות קצרות (פחות משבועיים). אם אדם לוקח אותם לתקופות ארוכות יותר, הגמילה חייבת להיעשות בהדרגה ותחת השגחה רפואית, כדי למנוע הופעת תסמיני גמילה הכוללים חרדת יתר, אי שקט ובלבול.

• תרופות ממשפחת חוסמי בטא כמו Deralin מסייעות למנוע את התסמינים הגופניים של החרדה, בייחוד כאשר היא נובעת מגירוי ספציפי כמו בחינה, ראיון קבלה לעבודה או "חרדת קהל" לפני הרצאה.

• תרופות החוסמות ספיגה מחדש של המעביר העצבי סרוטונין (SSRI), משמשות לטיפול ממושך בחולים עם הפרעת חרדה. תרופות אלו מונעות את התסמינים הגופניים ואת תחושת הפחד או הבהלה ואינן גורמות לתלות או לסבילות. הן יעילות ביותר ושיעור ניכר של חולים שמחלתם גרמה לקשיי תפקוד חוזרים לתפקוד מלא עם הטיפול.

הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי. שילוב זה מקצר הן את זמן ההחלמה ומוריד את הסיכוי לחזרה של סמפטומים.

כמו שציינתי, הפרעת חרדה שכיחה מאוד וכל אדם עשוי בתנאים מסוימים לסבול מהתקף חרדה. כיוון שהפרעת חרדה ממושכת יותר, שאינה נובעת מסיבה ספציפית, עשויה למרר את החיים ולהפריע לתפקוד בעבודה ובמשפחה, מומלץ לפנות לייעוץ רפואי ולא להניח כי מדובר באיזו עצבנות שתעבור עם הזמן. שילוב של טיפול תרופתי עם או בלי טיפול בשיחות (פסיכותרפיה) יעילים ביותר ועשויים להחזיר את החיים לתקנם.

ניתן לקבל עדכונים על רשימות חדשות באתר על ידי הרשמה לרשימת התפוצה.