למה אנחנו מוסחים בקלות?
נניח שיש לכם פרוייקט מאד חשוב שאתם צריכים לסיים עד סוף השבוע. אתם יודעים שאתם צריכים להתמקד בפרוייקט ולהפסיק את כל הסחות הדעת שיפריעו למוח שלכם להתרכז בעבודה החשובה ולמרות זאת אתם ממשיכים לבדוק אימייל, לגלוש בפייסבוק, או להתעדכן בחדשות האחרונות ב Ynet. למה זה קורה לנו? מדוע כל הפיתויים האלו כל כך חזקים ומתגברים על הצורך האמיתי להיות פרודוקטיבים? למה אי אפשר פשוט לחכות עד לסיום העבודה?
גם לפני פרוץ האינטרנט לחיינו נמשכנו להסחות דעת, אבל במקרים רבים הן לא היו זמינות באותה מידה. אבל זו לא רק הזמינות של הגירויים שהופכים אותם לכל כך מגרים, אלא שהגירויים החדשים מתבססים על צרכים פסיכולוגיים בסיסיים שקיימים בתוכנו, ולכן הם כל כך אפקטיביים.
- עבודה יצירתית לרוב מתרחשת לבד ואילו הסחות הדעת ברשת מספקות לנו קשר עם אנשים. כשאנחנו יושבים וצריכים לסיים את עבודת התזה או לתכנת פונקציה חשובה אך רגילה אנחנו עושים את זה לבד. כשאנחנו נכנסים לג'ימייל כדי לבדוק אם מישהו חשב עלינו או צריך מאיתנו אנחנו כבר לא לבד – יש שם קשר אנושי ולא חשוב אם היינו צריכים למחוק חמישים הודעות ספאם כדי לקרוא את ההודעה האמיתית היחידה. למעשה, מחיקת הודעות הספאם דווקא מחזקת את ההתניה החלקית של הודעת האימייל האמיתית היחידה (כי עבדנו קשה כדי ליצור את הקשר האנושי), ומחקרים מראים שהתניות חלקיות קשה יותר להכחיד.
- עבודה יצירתית יכולה גם להיות מתישה ושוחקת וכל הסחות הדעת מאפשרות הפוגה. כשאתם נתקעים בזמן כתיבת מאמר אקדמי או בכשאתם מנסים לפצח איזה באג בתוכנה ואתם מרגישים שהמוח שלכם כבר לא יכול יותר, הרבה יותר קל לבדוק מה התעדכן בפייסבוק או אם יש סרטון מגניב חדש באתר כלשהו. המוח מעדיף לקלוט משהו חדש ולא להתעסק שוב ושוב במשהו ישן, אפילו אם הדבר החדש חסר ערך כמעט לחלוטין.
- שינוי נושא יכול גם לרענן את המוח ולהגביר ריכוז. המוח שלנו מתקשה באופן טבעי להתרכז במשהו אחד לאורך זמן. תשומת לב ממוקדת היא פחות אפקטיבית מתשומת לב שמופנית לגירויים חדשים, גם אצל אנשים שאינם סובלים מהפרעת קשב וריכוז. לכן המוח שלנו 'גולש' מדי פעם לגירויים אלטרנטיביים כיוון שהוא לא יכול באמת לעסוק רק בנושא אחד.
- התקדמות עקבית אך איטית ומייגעת יכולה לגרום לנו לתחושת חוסר אונים ותסכול, והסחות הדעת מאפשרות לנו להרגיש טוב או (במקרה של משחקים מזדמנים) גם לגרום לנו לתחושת השגיות רגעית. למעשה יש מחקרים שמראים שגלישה קצרה בפייסבוק יכולה לשפר את תחושת הערך העצמי אצל סטודנטים.
- מבלי להכנס להגדרות של התמכרות, יש פעילויות מקוונות שהן ממכרות. כמו אנשים שמשחקים באנגרי בירדז, או אלו שמצייצים ללא הפסקה בטוויטר . אנשים יספרו לכם עד כמה המשחקים האלו ממכרים (גם אם הם לא התמכרו בעצמם כמובן), כך שאין ספק שחלק מהשירותים הללו מתוכננים מראש כדי לגרום לנו להתמכר.
מה לעשות עם הנטיה שלנו להיות מוסחים?
אחרי שהבנו את הגורמים הפיסיולוגים והפסיכולוגים שגורמים לנו להיות מוסחים בכזו קלות, אפשר לנסות ולעשות עם ההסחות האלו משהו – בעיקר על ידי מתן מענה לצרכים שגרמו לנו להיות מוסחים מלכתחילה…
- אל תהיו לבד – תשלבו ביום שלכם פעילות חברתית, בין אם אלו שיחות טלפון, פגישות או אינטראקציות חברתיות. תקבעו מראש מתי הן משתלבות בסדר היום כך שתהיה הפרדה ברורה ככל האפשר.
- תצמצמו את התסכול, על ידי חלוקת המשימות למשימות משנה שאפשר למדוד ולסיים בקלות ובכך תחושו תחושת הצלחה. במקום לקבוע מטרה כמו "לסיים את נושא X בלימוד לבחינה" אפשר "לסיים את דף Y". אחרי שתסיימו תדעו שהשגתם מטרה, ואפילו תצ'פרו את עצמכם אם יש צורך בכך.
- תשפרו את יכולת הריכוז אם אתם מרגישים שאתם מתחילים להתפזר במיקוד תשומת הלב בפעילות קשורה אך שונה מהפעילות הקודמת. בצורה זו יכולת שמירת הקשב שלכם תשתפר.
- אם אתם לא ממש יכולים להפסיק לשחק באנגרי בירדז או בכל פעילות ממכרת, תשלבו אותה ביום שלכם בצורה שלא תשפיע לרעה על סדר היום….
נסו את השיטות הללו, ואשמח אם תוסיפו פה בתגובות שיטות נוספות שמצאתם שעוזרות לכם.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
3 תגובות לרשימה ”למה אנחנו מוסחים בקלות?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 08 בינואר 2013 בשעה 13:16
היי
פוסט מצויין
אני לעצמי עושה כמה כמה כללים ……
בודק אם העבודה מטלה מעוררת חרדה /אי נוחות …כאלו נוטות לגרום ליותר הסחות כי משהו בי נמנע מלהשלים את המטלה הלא נעימה בעיני הלא מודע שלי ….ומשתדל לעשותה עם חברים .לדוגמה מפגשים לכתיבה שאנחנו עושים בבית קפה כשהכלל הוא שמותר לעשות הפסקות ביחד כל חצי שעה ולא באמצע ,מספרים כמו כן אחד לשני מה הספקנו …
אני משתמש בתוכנה חינמית שמריצה שעון על המסך ומפעילו לפרקי זמן קצרים שבהם אני מקציב לעצמי עבודה על משימות ללא גלישה ברשת
איני מקציב זמן לפעילויות אלא כמות …לדוגמה לסיים כמה עמודים של כתיבה , לענות לכמה טלפונים של לקוחות , לעבוד על המשחק החדש שאני מפתח ….ורק כשאני מסיים הכמות שהצבתי , אני הולך לפעילויות כיפיות כמו גלישה ,רשתות , ציוצים וכו' ….
יום רביעי, 20 במרץ 2013 בשעה 2:07
ד"ר ירדן – תודה על הפוסט המעניין (והמאוד רלוונטי…)
נדמה לי שכל ה"מנגנונים" המתוארים מעלה עוסקים בגירויים שמסיחים את דעתנו מביצוע מטלה, במהלכה (רענון, הפוגה וכו').
מיטרד דומה אך לא זהה הוא חוסר היכולת "להתיישב" ולהתחיל ביצוע מטלה כלשהיא. האם אותם מנגנונים פועלים גם בעת שאנו מתקשים מאוד להתחיל ביצוע מטלה חשובה, ודוחים שוב ושוב לטובת עיסוקים אחרים, ואפילו שוליים ולא חביבים בדרך כלל (לשטוף כלים, לסדר את הספריה, לתלות כביסה, רק לא להתחיל לכתוב את המכתב או המאמר הזה שהבטחתי…)?
חג פסח שמח (וכשר – למקפידים).
יום רביעי, 01 בינואר 2014 בשעה 19:20
זו תופעה כל כך בעייתית, אפילו לקרוא את הפוסט הקצר הזה לקח לי איזה 3 – 4 נסיונות.
כמעצב גרפי, אין ספק שהעובדה שכלי העבודה שלנו הפך לעוד כל כך הרבה דברים אחרים הופך את המציאות ללא פשוטה בכלל. המחשב האישי (והנייד) מאפשרים לנו לקבל נוטיפיקציות ממקומות שאנחנו מנסים להגמל מהם, זמינות מול אינסוף ערוצי תקשורת שמאפשרים פניה אלינו בכל רגע נתון, ולהיות במרחק הקלקה מסרטונים עיתירי חתולים.