איחור של שתים עשרה שנה. אז איחרנו. (חלק ראשון)
זר לא יבין זאת. שתים עשרה שנה לקח למדינת ישראל ולקופות החולים להגיע להסכם בדבר העברת שירותי בריאות הנפש מאחריות הממשלה לאחריות קופות החולים. שתים עשרה שנה שבהן הממשלות דאגו לייבש את המרפאות לבריאות הנפש בטענה ש’הן עוברות לקופות’, והקופות הזניחו את התחום בגלל ש’זו אחריות המדינה’. וזה עוד לפני שמישהו התחיל ליישם בכלל את ההסכם הזה.
תזכורת:
האחריות לשירותי בריאות הנפש נותרה בידי המדינה גם לאחר שכל שאר תחומי הטיפול הרפואי עברו לאחריות הקופות ב-1995, מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי שהעניק לכל תושב במדינה ביטוח בריאות בקופת חולים. במשך השנים המדינה נתנה שירותים באמצעות מרפאות ותחנות לבריאות הנפש. כיום, ההמתנה לתור במרפאות אלו, שגם סובלות מתדמית בעייתית, מגיעה לשלושה חודשים בממוצע ולעתים נמשכת אף שנה.
במקום שבו אני עובד, יש אנשים שממתינים לתור לאיבחון במשך כשנה. לפעמים, אם הם זקוקים לדוגמא לטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול תרופתי, תקופת ההמתנה מתחילה מחדש לאחר שנקבעת אבחנתם. אם הם צריכים פסיכולוג הם יכולים לחכות עוד כמה חודשים, עד שהפסיכולוג יתפנה. זו עוד דוגמא למה שעומד לקרות לאחר הרפורמה. ההונאה המושלמת של משרד האוצר נובעת מכך שהסיבה האמיתית למצוקה הזו של שירותי בריאות הנפש היא האוצר עצמו. במשך שנים דאגו אנשי האוצר לייבש את התקציבים שהופנו לתחום, כך שלא נקלטו עובדים חדשים במרפאות, לא נבנו מרפאות חדשות, לא תוכננו אלטרנטיבות, לא הוצגו פתרונות למצוקה ההולכת וגוברת. ועכשיו הטענה העיקרית של האוצר, היא שהמעבר לקופות החולים יגרום לקיצור תורים ולשיפור השירות לצרכני בריאות הנפש.
ננסה לחשוב ביחד על הטענות האלו.
הרעיון הכללי הוא ששירותי בריאות הנפש יעברו לאחריות קופות החולים. בקופות החולים מטפלים היום במיעוט מבין המטופלים במערכת בריאות הנפש, ובפועל רק חצי מהזקוקים (2%) מהאוכלוסיה מקבלים טיפול, בעוד שיעור המטופלים בארצות העולם נע סביב 4% מהאוכלוסיה. בחלק מקופות הולים פוטרו כל הפסיכיאטרים לפני מספר שנים (מכיוון שזו לא היתה אחריותם), כך שהם בכלל לא מסוגלים לטפל גם באוכלוסיה הנזקקת היום. בראשון בינואר הם אמורים לטפל בכולם. אבל כמו שאמר לי פסיכיאטר מאחת הקופות – “שכחו לספר לנו על החתימה עד שהיא קרתה, ובכל מקרה אנחנו לא יכולים להתארגן בתוך שלושה חודשים.”
קיצור תורים? השיטה של האוצר לקיצור תורים לא כוללת התייעלות בטיפול או הוספת מטפלים, אלא שיטה של מכסות. לכל סוג מחלה קבעו מכסת טיפולים. אם אתה זקוק ליותר ביקורים אצל המטפל בקופת החולים אז תשלם מכספך. עכשיו דמיינו חולה במחלת עור או חולה לב קשה שאומרים לו שאם הוא זקוק ליותר מ 20 מפגשים עם הרופא הוא צריך לשלם באופן פרטי. נדמה לכם שזה היה עובר איזו שהיא ועדה בכנסת?
אבל אם את חולה באנורקסיה, שזו מחלה כרונית, את זכאית לשלושים מפגשים בלבד בשנה הראשונה, 20 בשניה ועשר בשלישית. מחלה כרונית אמרנו כבר?
שיפור הטיפול. טיפול פסיכיאטרי הוא טיפול כולל. לא מדובר רק במפגש רופא-פציינט או אחות-פציינט. מעורבים שם (על פי צורך) מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים בתנועה, קבוצות טיפוליות ועוד. בקופות החולים אין תשתית לשירותים האלו, בנפחים האלו. הטיפול הפסיכיאטרי הוא אינטגרטיבי, ולא ניתן לבצע אותו בשיטת ההפניות הותיקה.
רפורמה במערכת הבריאות היא הכרח. אבל אם מנסים לעשות חסכון בעלויות במסווה של רפורמה, מה שאנחנו נקבל, זה יותר מאושפזים, יותר חולים קשים, ופחות טיפול. ואנחנו נשלם את החשבון.
ניתן לקבל עדכונים על רשימות חדשות באתר על ידי הרשמה לרשימת התפוצה.
פורסם במקור באוקטובר 2006
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה