איך נראית מחלת נפש מבפנים
אחת הבעיות הקשות סביב הפרעות נפשיות היא שרבים (ואפילו חלק מאנשי המקצוע) מתקשים לתאר לעצמם מה עובר על אדם שסובל מהפרעה נפשית. בין אם מדובר בדיכאון , בסכיזופרניה או בהפרעת חרדה, קשה לאנשים לתאר לעצמם באמת במה מדובר ועוד יותר קשה להם להסביר את זה לאחרים.
לפעמים, לאדם קשה גם להסביר לעצמו מה עובר עליו כי החוויות כל כך מוזרות שקשה לנו לפעמים לתת ביטוי מילולי לתחושות ולחוויות הללו. איך אפשר להסביר מה זה דהראליזציה או דהפרסונליזציה? מה עובר על מישהו שחווה פסיכוזה? מה זה סלט מילים? מה זה להרגיש מדוכא? אלו דברים שעד שאתה לא חווה אותם או לא רואה אותם בעינייך קשה לך להבין במה באמת מדובר.
מי יכול להסביר איך נראית הפרעה נפשית?
האופציה הטובה ביותר תהיה שאנשים שסובלים מבעיה מסויימת יסבירו לאנשים אחרים במה מדובר. אבל כאן יש שתי בעיות עיקריות. הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא אוהבים לדבר על הבעיות שלנו באופן כללי, וסביב בעיות בתחום הנפש (אפילו נפוצות כמו דכאון וחרדה) יש בעיית סטיגמה משמעותית. התוצאה היא שאנשים לא מדברים, לא משתפים בחוויות – לא בכשלונות ולא בהצלחות וכתוצאה מכך נאלצים להתמודד לבדם עם הקשיים שלהם. יותר מכך, עצם העובדה שאנחנו לא מדברים על מה שעובר עלינו גורם לחולה הסכיזופרניה או לאדם שסובל הסתמנות אובססיבית כפייתית להרגיש (בטעות) שהוא לבד, דבר שגם מחמיר את מצבו האישי וגם תורם לסטיגמה השגויה.
הבעיה השניה היא שבכל תחום, לא כל אדם שמדבר מסוגל לבטא את עצמו בצורה ברורה וקוהרנטית, להעביר מסרים ברורים או לתאר את החוויות שלו בצורה שאנשים אחרים שלא חוו חוויות דומות יהיו מסוגלים להבין. חלק מהתיאורים פשוט לא מצליחים להעביר את המסר. לכן כל כך חשוב שאם יש אנשים שמצליחים להתבטא, אנשים אחרים יטרחו ויפיצו את הדברים שנאמרים לכל המתעניין כדי לעזור וכדי להסביר.
הרופאים וארגוני החולים מנסים למלא את החלל הזה וזה תפקידם. אבל יותר מהכל, חשוב שהאנשים עצמם יספרו מה עובר עליהם, איך המם מתמודדים ומה אחרים יכולים ללמוד מהנסיון שלהם.
לכן אני מצרף כאן שני קישורים. האחד הוא לפוסט בעברית בבלוג ישראלי, שמסביר בצורה מאד ברורה, אישית וקולחת מה זה דיכאון, מה זו דיסתימיה ואיך מרגישה מישהי שמתמודדת מרבית חייה עם התחושות הדכאוניות. הקריאה מאד מומלצת לאנשים שרוצים להבין יותר טוב ולהפחית את הדעות הקדומות שלהם.
קישור שני הוא להרצאה שנערכה כחלק מ TED, שבה פרופסור אלין סקס, אמריקאית שהיא פרופסור למשפטים שחולה בסכיזופרניה מספרת על מהלך החיים שלה, על האשפוזים, הפסיכוזות והטיפולים התרופתיים ועל המקום שבו היא נמצאת היום. ההרצאה מתורגמת לעברית ובסופה מזכירה פרופסור סקס שגם היא, עם כל ההצלחות, המשפחה התומכת ועוד חיכתה כל כך הרבה שנים עד שהעזה להחשף ולספר את הסיפור שלה.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
9 תגובות לרשימה ”איך נראית מחלת נפש מבפנים“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 24 ביולי 2012 בשעה 12:33
"חשיכה נראית", של ויליאם סטיירון.
http://naama-carmi.com/2006/11/02/%D7%97%D7%A9%D7%9B%D7%94-%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%9B%D7%94-%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA/
יום שלישי, 24 ביולי 2012 בשעה 14:32
לגבי דיכאון מומלצים:
'חשכה נראית' של ויליאם סטיירון
ו'דמון של צהריים' של אנדרו סולומון
יום רביעי, 25 ביולי 2012 בשעה 18:51
תודה ירדן, שהעלית את הפוסט המשמעותי הזה. לרבות הקישורים היחודיים.
אני מזמינה את כל קוראיך להעביר קישור אליו לרשימת המכותבים שלהם.
לשאת את תרומתם להפחתת הסטיגמה.
חווית הקשירה המוזכרת בסרטון ההרצאה של אלין סקס מוכרת לנו לצערי היטב.
בני הוא חולה פסיכיאטרי מאוזן תרופתית ומתפקד היטב יחסית למחלתו.
לפני כעשר שנים, במהלך ההתקף הפסיכוטי היחיד בחייו אושפז בכפייה במחלקה הסגורה בבית החולים בבאר יעקב.
במשמרת בעייתית במיוחד (גם לפרסונל…) "בילה" למעלה מ 5 שעות בחדר קשירה. במהלכן לא נענו לקריאותיו והוא נאלץ לעשות את צרכיו בבגדיו.
כמובן שעם היצוב התופתי שלו, קבל על כך בפני הנוגעים בדבר במשרד הבריאות,
אך את תחושת ההשפלה על כך הוא נושא עד היום.
יום רביעי, 25 ביולי 2012 בשעה 18:53
"יצוב תופתי"= תרופתי.
כמובן…
יום שני, 31 בדצמבר 2012 בשעה 21:51
וואוו.מאוד מרגש ונוגע ללב.
יום שלישי, 01 בינואר 2013 בשעה 14:56
פוסט חשוב! הנה כמה המלצות:
על הדיכאון-
הבלוג המצויין של בר רבב:
http://cafe.themarker.com/post/1479277/
כאב שאי אפשר לתארו – ציטוט מן הספר "חשיכה נראית": http://cafe.themarker.com/post/2799993/
מתוך הספר "נפש לא שקטה"":
http://cafe.themarker.com/post/2453093/
איך להסביר לאחרים איך מרגיש דיפי (דפרסונליזציה)? – http://cafe.themarker.com/post/2716467/
יום שישי, 04 בינואר 2013 בשעה 11:35
שלום,
תודה על הפוסט החשוב.
אני משתף אותו בפייסבוק בקבוצה "גם אני תומך בזכויות פגועי נפש". זו הקבוצה הגדולה ביותר בפייסבוק בארץ בתחום בריאות הנפש עם למעלה מ-1100 חברים.
http://www.facebook.com/groups/107707539249170/members/
אם מעניין אתכם בתיאור הקבוצה תוכלו למצוא קישור למסמך המתאר עוד קבוצות פייסבוק הפעילות בתחום חלקן קבוצות סודיות.
הגעתי לבלוג כאן דרך פוסט של חבר באחת הקבוצות הסודיות.
ד"ר ירדן היקר ויתר המגיבים והקוראים, אם מתאים לכם אתם מוזמנים להצטרף לקבוצות הפייסבוק השונות בתחום. (חלקן קבוצות סודיות – כך שאף אחד פרט לאנשים שכבר בקבוצה לא יכול לראות דרך הפייסבוק שלו שאתם חברים בהן).
יום שישי, 11 בינואר 2013 בשעה 2:51
ויש גם את זה:
"התהום שבפנים" -כותבת המתמודדת עם מחלת הדיכאון מזה שנים רבות (פורסם ב-nrg) :
http://www.nrg.co.il/online/29/ART2/143/707.html?hp=29&cat=486
יום שני, 16 במרץ 2020 בשעה 21:34
אני עברתי פאראנויה, זו חוויה של גיהנום.
סבל בל יתואר שהיום כשאני הולכת לטיפולים כמו גבות וכאלה..המטפלות אומרות לי שאני כמו גבר ונרדמת תוך כדי טיפול, מה שלא מובן להן….
אני זוכרת שאחרי 3 שנים כמעט של תפקוד מלא תוך כדי המחלה חשבתי לעצמי איזה קל זה לחיות בלי ה" רעשים" האלה ברקע…
אני חייבת לומר שאם היתה איזו סיבה של גלגולים קודמים שעברתי גיהנום בחיי…הרי שכל עוונותיי סביר להניח שמורקו…..
יותר מזה, באיזה שהוא שלב כשהרגשתי שכלו כל הקיצים חלמתי 3 חלומות לאחר שהבראתי שאקבל שפע בצורה של דגים בווארייציות שונות…
בקיצור….מי שזה מעניין אותו מה זו מחלת נפש- זה לחיות בשתי מציאויות במקביל, רגילה ומדומה….של מסרים שמתפרשים עי החולה כנוגעים אליו אישית, המוח רואה את המציאות ומפרש אותן אחרת..
פעם ראיתי סרט שממש דימה את המציאות המסויטת שחייתי בה, אינני זוכרת את שמו.
מדובר במילה אחת, גיהנום – ברגע שהנפש מתפוררת אין מה שיחזיק את הבנאדם, אין עמוד שידרה.
סבל שאין דומה לו….