בשנה הבאה תיכנס הרפורמה בבריאות הנפש לתוקפה, והאחריות המלאה על הטיפול בקהילה בתחום בריאות הנפש תעבור מהמדינה אל קופות החולים. בכל קופה מפתחים מודל שונה להתמודדות עם התפקיד החשוב הזה, מתוך ראיה שונה איך המרכיב של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה צריכים להשתלב בשירותי הרפואה בכלל. השורה התחתונה היא שהרפורמה בבריאות הנפש היא הדבר הכי משמעותי שקרה בתחום הפסיכיאטריה מאז שחוקק סל שיקום בשנת 2000, ואפילו מאז שחוקק חוק בריאות ממלכתית בשנת 1994.

לא מזמן היתה לי שיחה עם מישהו שסובל מסכרת לא מאוזנת. הוא הלך לרופא המשפחה שלו, אשר העלה לו את מינון האינסולין והמליץ לו על שינוי בדיאטה. בנוסף, הוא המליץ לאותו אדם להוריד את הלחץ בעבודה, אשר משפיע לדבריו על רמת הסטרס שלו (כידוע, גם לחץ יכול להשפיע על רמות הסוכר). אחרי ההמלצות הללו, הוא שלח את המטופל הביתה.

במהלך השיחה היה די מהר ברור, שהוא סובל מסוכרת לא מאוזנת, אבל גם מתסמינים של דיכאון המושפעים מחוסר יציבות תעסוקתית ומבעיות בזוגיות שלו. זו לא היתה פגישה של פסיכיאטר-מטופל אלא שני אנשים שנמצאים באירוע חברתי. במילים אחרות, היה מרכיב נפשי מובהק לבעיות הגופניות שלו, וגם רופא המשפחה זיהה זאת, אבל לא עשה כמעט שום דבר כדי להשפיע על המרכיב הנפשי. אנו יודעים שבמקרים רבים יש מרכיב נפשי משמעותי בתחלואה גופנית, אשר יכול להשפיע באופן ישיר על הפרוגנוזה של המטופלים.

בפועל, בגלל העומס הגדול מאד שקיים במערכת הבריאות על אנשי המקצוע שאינם בתחום בריאות הנפש, לפעמים ביחד עם העדר ידע ורגישות למרכיב הנפשי, אנו מוצאים מצב שבו ההתייחסות להבטים הנפשיים של תחלואה גופנית או לבעיות בתחום הנפש היא לקויה עד כדי כך שלפעמים נוח לנו להתעלם מהמרכיב הזה. הרבה יותר פשוט להתייחס לכאבי ראש, לרמות סוכר או ללחץ הדם מאשר למצוקה רגשית. אנחנו יודעים גם שגם אנשי מקצוע לא אוהבים לשאול שאלות בתחום שבו הם לא יודעים לתת פתרונות, כי אז הם יהיו חייבים להתייחס לבעיה ולא להתעלם ממנה. איך אפשר לצפות מרופא משפחה שמקבל 10 דקות למטופל במקרה הטוב, להקדיש מספיק זמן גם לבעיות מורכבות בתחום הנפשי?

שינוי היחסים בין פסיכיאטריה לרופאי משפחה

הרפורמה והתוכניות ברוב הקופות מתמקדים כיום במעבר של שירותי הרפואה האמבולטורים מהמרפאות של המדינה למרפאות חדשות שמקימים בקופות החולים. סביר להניח שהזמינות הגבוהה יותר של מרפאות בקופה תוביל לעליה בפניות של מטופלים למרפאות הללו. אבל לא בטוח שזה יגרום לכך שרופאי המשפחה יהיו יותר ערים לבעיות נפשיות או שיהיה להם יותר זמן לעסוק בכך. רופאי המשפחה הם בחזית של המגע הרפואי עם המטופלים, אבל גם להם לא נותנים מספיק כלים להתמודד עם הבעיה.

אולי הגיע הזמן לחשוב על זה בצורה אחרת? אולי המודל שבו רופא משפחה צריך בנוסף 'לכל הצרות' גם להתעסק באבחון חמקמק של מצוקה נפשית לא מספיק וצריך למצוא פתרון איך להתגבר על הבעיה הזו? מה יקרה אם המודל יכלול ביקורים קבועים של פסיכיאטר או איש מקצועות בריאות הנפש במרפאת הסוכרת או במרפאה הכללית, או אפילו שכחלק מהערכה של מחלות מסויים יהיה חלק אינטגרלי של בריאות הנפש? בצורה כזו נוכל לנטרל את מגבלת הזמן אבל בטווח הארוך יותר נוכל להוריד את התחלואה.

בדיוק כמו שרופא משפחה משתמש באופן שגרתי בבדיקות אק"ג, בדיקות דם, רמות סוכר וצילומי רנטגן או אולטרסאונד, תהיה רוטינה של בדיקה אצל איש בריאות הנפש. לא בגלל שכולם חולים, אלא כי צריך וחייבים לבדוק את ההבטים הנפשיים באופן קבוע בדיוק כמו שבודקים את רמות הכולסטרול. המנגנונים לעשות את זה יכולים להיות מגוונים: לדוגמא פעם בחצי שנה יקפוץ פופ-אפ בתוכנה הרפואית שיזכיר לרופא המשפחה לשלוח את המטופל שמולו למלא שאלון בריאות נפש, או לפגישה עם פסיכולוג. או שפעם בשבועיים ישב במרפאה השכונתית פסיכולוג או פסיכיאטר ומטופלים שמגיעים אל רופא המשפחה יופנו אל הפסיכיאטר מעכשיו-לעכשיו לצורך הערכה מיידית. המומחה מתחום בריאות הנפש לא חייב להיות פסיכיאטר. זה יכול להיות פסיכיאטר כמובן, אבל גם פסיכולוג, עובד סוציאלי, אחות פסיכיאטרית, מטפל באמנות בעל נסיון בתחום בריאות הנפש וכו'. בפגישה הזו יתוו תוכנית טיפול כתוכל לסייע לרופא המשפחה להתמודד עם המכלול הרפואי והנפשי של אותו מטופל.

במקרה זה גם הפסיכיאטרים יאלצו לעבור שינוי בדפוס עבודתם, שתהפוך ליותר אקטיבית בזיהוי של בעיות וטיפול בהם. הם גם יאלצו לעבוד בצורה טובה יותר עם רופאי המשפחה ועם רופאים אחרים, דבר שאינו קורה מספיק טוב כיום.

ברור שבהתחלה תהיה התנגדות פורמלית ורעש במערכת, אבל בטווח הארוך תתפלאו כמה זה ינגיש את התחום ויקל על זיהוי בעיות אצל אנשים. הרעיון הוא לקחת את הבעיות הנפשיות שמזוהות על ידי הרפואה הראשונית של רופאי המשפחה או אחיות המרפאה ולתת להם מענה מקצועי בהקדם, לפני שהן מסתבכות או משפיעות באופן שלילי על שאר התחומים בחייו של המטופל. ברור שיש לזה משמעויות כלכליות אבל בעצם (ואני מאמין שאפשר לבדוק את זה), זה יחסוך כסף לקופה כי המטופלים יהיו בריאים יותר.

לצערי, אני ריאלי ומבין שזה שינוי שהוא ממש קפיצת דרך קונספטואלית כי המודלים הקיימים בקופות הם וריאציות על מה שקיים. אבל מי יודע, ימים יגידו.