זה היה צפוי. בסוף השבוע בחור בשם אברהם ביגס, בן 19 מפלורידה, השתמש בשירות LifeCasting בשם Justin.TV כדי לשדר בשידור חי את ה- DeathCasting שלו. הוא ניצל אפליקציית אינטרנט שמסוגלת לשדר אל מאות ואלפי צופים שידור וידאו מהמחשב האישי של כל אחד מאיתנו – והתאבד על ידי נטילת מנת יתר של כדורים לעיני עשרות גולשי האינטרנט. 

לפי דיווחי אתרי החדשות

"הנער הודיע 12 שעות לפני המעשה על כוונותיו וצילם את עצמו באמצעות מלמצת האינטרנט שלו תוך כדי ביצוע.
חלק מן הגולשים שצפו בהתאבדות עודדו את ביגס, אחרים ניסו להניא אותו וכמה התווכחו אם המנה שלקח היא קטלנית…
ביגס ציין את כוונותיו בפורום bodybuilding.com, שם חלק מהמשתמשים אמרו שהם לא לוקחים אותו ברצינות מאחר ויצא בהצהרות קודמות להתאבדות, סיפרה קריין. ביגס פירסם משם קישור ל-Justin.tv, אתר המאפשר למשתמשים לשדר שידורים חיים שלהם בעזרת מצלמות אינטרנט.
לבסוף מישהו הודיע על הנעשה למנהל של הפורום, שאיתר את מיקומו של הנער והתקשר למשטרה."

אם אתם מכירים שירותים כמו Justin.TV, או המקבילה הישראלית שלו BlogTV, אתם גם מכירים את הדמוגרפיה של המשתמשים באתרים האלו, ולכם אתם לא מופתעים מהתגובות המעודדות שקיבל ביגס. עבור אנשים מעל גיל 30, עולם האינטרנט הוא דבר שהתפתח בשנים שהאישיות ועולם המושגים שלנו כבר היו מגובשים. אבל עבור בני נוער וצעירים מתחת לגיל 25 הרשת והתרבות הדיגיטלית הם משהו שהם גדלו לתוכו. הצעירים לא מכירים משהו שונה מחיים מרושתים, ולכן אין פלא שכמו שאר הדברים שמתרחשים בחיים, גם המוות מגיע לשידור חי באינטרנט.

כפי שכבר כתבתי לפני יותר משנה, התרבות שמתפתחת בעולם המערבי מעריכה את העצמי, את "האני" יותר מהכל. אם נתבונן על מה שמתרחש סביבנו אפשר לטעון בקלות שהמגמה החברתית הבולטת ביותר של עשרים השנה האחרונות היא שאנחנו מגדלים בני נוער שהמוטיב הבולט שלהם הוא נרקיסיזם. החברה שבה אנחנו חיים מבליטה את הפוטנציאל העצמי, את השונות ואת הפרסום העצמי. כך שמה שיש לנו זה דור שלם של אנשים שחונכו לחשוב שההצלחה שלהם קשורה בעיקר במה שהאנשים סביבם חושבים עליהם, שהם כאילו "נרקיסיסטים קטנים" כאלו. כמובן שלא מדובר בהפרעת אישיות במובן הפסיכיאטרי של המילה, אלא מדובר בקווי אישיות או מאפיינים תרבותיים-התנהגותיים. ואז באה האינטרנט. באינטרנט יש כל מה שנרקיסיסט ממוצע צריך: כמה סיפורי הצלחה של אנשים שהפכו מפורסמים באמת או מפורסמים כאילו (אלפי אנשים ברשימת ה"חברים" במייספייס שלך נחשב?) והאפשרות לפידבק מתמשך, מיידי, וללא גבולות. מאותו הרגע כל נרקיסיסט מציג את מרכולתו לציבור ללא הגבלה של פרטיות מתוך תקווה לקבל אישור וחיזוק. יחסים בין אישיים ממשיכים להתקיים אבל הופכים להיות פחות משמעותיים בזמן שהתקווה "להתגלות" הופכת למשמעותית יותר. בעצם, הנרקיסיסט יכול להגדיר עכשיו את עצמו מחדש, לפי התגובות של האחרים.

אם אנחנו מנהלים את כל החיים שלנו דרך רשתות דיגיטליות, אם אפשר לראות מי מבין החברים שלך מחובר לרשת בכל שניה, אם אפשר לדעת מה קראנו, מה שמענו, מה חשבנו ואת מי אנחנו אוהבים או שונאים ברשת – אז מה הפלא שגם אפשר לראות איך אנחנו מתים? מכיוון שקבוצת היחוס שלו מנהלת את החיים ברשת, אין פלא שהוא תיעד את החיים שלו באתר אינטרנט. אין פלא שהבחור דיבר על הכוונות האבדניות שלו עם אנשים שהוא מעולם לא פגש בפורום. אין פלא שהוא שידר את החיים והמוות שלו בשידור חי באינטרנט. אין פלא שעותק של מכתב ההתאבדות שלו מופיע ברשת. אני חושב שהחדשות האמיתיות כאן הן שזו הפעם הראשונה שאפשר היה לצפות בהתאבדות בשידור חי ולהקליט אותה.

אפשר לדון בסיבות לכך שאנשיםמתעדים את המוות שלהם. אפשר לדון בגורמים לכך שאנשים חושפים את החיים שלהם בפומבי בלי פילטרים (וכתבתי על זה כאן). אפשר לשאול איך קרה שאנשים צפו בהתאבדות ולא התקשרו למשטרה. אפשר לשאול למה אנחנו מופתעים. אבל הדבר היחידי שאין טעם לשאול זה "למה זה קורה באינטרנט".

הרשת היא הרבה יותר מחוויה בנאלית או מקום ביזארי שבו המוזרים מעלים דברים מגניבים כדי שכולם יוכלו לראות אותם. ברשת היום אפשר לראות תיעוד מלא של החיים האנושיים לאורכם ולרוחבם, בצורה שמעולם לא תועדה מעולם. לצערנו, לפעמים, זה גם אומר שאנחנו נחשף לצדדים המכוערים של הקיום האנושי. אל תתפלאו אם גם נראה רצח בשידור חי ומוקלט. ומה שעצוב אף יותר, זה שיום אחד זה יהיה כל כך באנלי שאפילו לא יטרחו לדווח על זה באתרי החדשות.

לקבלת דואר אלקטרוני על עדכונים חשובים/טקסטים חדשים יש להרשם לרשימת התפוצה.