במסגרת השיטוטים שלי מצאתי מחקר די ישן של חוקר הפסיכולוגיה המקוונת ג'והן סולר שמנסה להסביר מדוע אנשים משנים את דפוסי ההתנהגות שלהם ברשת. פעם התרגשנו לקרוא על אנשים שאיבדו את מקום עבודתם בגלל דברים שהם כתבו בבלוג שלהם. היום אנחנו מנסים להבין מדוע אנשים חושפים את כל הפרטים האינטימיים ביותר שלהם בפייסבוק או כותבים בטוויטר על המחשבות הפרטיות שלהם. מנגנוני הדיכוי של דחפים שונים (אינהיביציה) לכאורה נעלמים כשאנחנו באינטרנט, מה שמאפשר לנו לעשות דברים שאנחנו לעולם לא היינו מרשים לעצמנו לעשות בכל מקום אחר.

הפסקנו להתרגש מסיפורים על אנשים שכתבו בפייסבוק את כל מה שהם חושבים על המעסיקים שלהם, בזמן שהמעסיקים שלהם מוגדרים כחברים שלהם בפייסבוק ויכולים לקרוא את כל מה שהם כתבו. אבל בעצם, אנחנו כן צריכים לשאול את זה, כי אותם אנשים לא היו הולכים לבוס שלהם בסוף יום עבודה גרוע ואומרים לו בפניו את כל מה שהם חושבים עליו. רובנו לא היינו עושים את זה.  זו רק חלק מתופעה שנקראת "Online Disinhibition Effect" , תופעה שמתייחסת לעובדה שכאשר אנחנו ברשת אנחנו פחות מתחשבים במוסכמות חברתיות ומנגנוני הדיכוי של דחפים (שתפקידם לשמור עלינו) לא עובדים. בהשוואה לאינטראקציה פנים-אל-פנים, אנחנו מרגישים יותר חופשיים לומר מה שאנחנו חושבים או לעשות מה שאנחנו רוצים וכתוצאה מכך אנחנו מוצאים את עצמנו עושים דברים שאנחנו מצטערים עליהם.

1. אנונימיות
כשאנשים גולשים ברשת הם מרגישים שהם לא יכולים להיות מזוהים באותה רמה של וודאות כמו במצב שהם מסתובבים בחוץ. אנשים מרגישים שיש איזו מסכה שמכסה אותם, שמונעת מאחרים לזהות אותם. התחושה הזו של שונות מהזהות האמיתית שלנו מאפשרת לנו להתנהג בצורה שונה אונליין ואפילו גורמת לאנשים להרגיש שהם יכולים להיות מישהו אחר ברשת, מעין זהות אחרת שהם מאמצים לעצמם. הדבר שהכי מעניין הוא שהאנונימיות האמיתית הולכת ונעלמת ברשת. מאז עליית הרשתות החברתיות הזהות שלנו הופכת יותר ויותר ברורה ברשת, ואפשר אפילו לטעון שברשת קשה הרבה יותר להיות אנונימי מאשר מחוץ לרשת. כדי לעקוב אחר אינטראקציה בין אנשים בפייסבוק צריך פשוט להכנס לחשבון שלהם או להיות 'חברים'. כדי לעקוב אחרי מישהו ברחוב צריך כישורים הרבה יותר מורכבים.

2. בלתי נראות
בגלל שאנשים לא רואים אותנו בדרך כלל באינטרנט, אנחנו לא צריכים לחשוש איך אנחנו נראים או איזה סימנים (סיגנלים) ורגשות אנחנו משדרים לאנשים שאיתם אנחנו מתקשרים.  תחשבו שקרה לכם משהו נורא במהלך היום. הרבה יותר קל לכתוב על זה בפייסבוק מאשר להתקשר למישהו ולספר לו, או להפגש עם מישהו ולספר לו. ברשת אפשר להתייחס לקושי בלי שמישהו יראה אתכם בוכים או עצובים. זה גם מאפשר לנו להפתח ביותר קלות ולספר על דברים שהיה קשה לנו לדבר עליהם פנים אל פנים. יש אנשים שחרדים מהתגובות שלהם (יזיעו, יסמיקו, הקול שלהם ירעד) והם יכולים יותר בקלות להתבטא באינטרנט. קבוצות תמיכה ברשת מנצלות את התכונה הזו דווקא כדי לעזור לאנשים.

3. תקשורת א-סינכרונית
התקשורת באינטרנט לא חייבת להיות מסונכרנת. אנחנו כותבים משהו ולא בהכרח חייבים לקבל תשובה / תגובה בצורה מיידית. אנחנו גם יכולים לכתוב משהו ולא לקרוא את התשובה במשך שעות ואפילו לא לקרוא את התשובה בכלל. אפילו במקרים קיצוניים זה עובד. תחשבו על מישהו שאומר למישהו אחר "כל כך רע לי עכשיו שבא לי למות" לעומת מישהו שכותב את זה בבלוג שלו. אם מישהו ישמע את זה מייד תתחיל תגובת שרשרת, אבל בבלוג יכולים להתרחש הרבה דברים: מחוסר התייחסות, מתגובה מאוחרת שמתרחשת כשהכותב כבר נרגע ועד כמובן התגובה המיידית. כמובן שיש גם חסרונות בחוסר הסנכרון, כיוון שהתופעה יכולה להביא לטעויות בהבנה של מסרים שנכתבים.

4. קולות בראש ועולם דימיוני
מכיוון שאנחנו רק קוראים מה שאנשים אחרים כתבו ברשת, הנארטיב של הטקסט מתחבר לעולם הדימויים והמושגים שלנו.  יש פער משמעותי בין היכולת שלנו להתחבר רגשית לטקסט וליכולת שלנו להתחבר לאינטראקציה פנים אל פנים. מעבר לכך, האנונימיות, השקיפות והא-סינכרוניות גורמים לנו להסתמך יותר על הדמיון שלנו ועל הרגשות שלנו באינטראקציה, ולכן אנחנו 'מופעלים' בצורה שונה באינטראקציה דרך פייסבוק. אותם דברים והדמיון שלנו גם גורמים לנו לחשוב שהחוקים החברתיים הקיימים לא רלוונטים בעולם הדיגיטלי. אז אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג אחרת.

5. אין משטרה
מישהו מכיר את משטרת האינטרנט? אני לא.  בחוץ אנחנו חייבים להתחשב בחוקים הקיימים. למרות שגם ברשת בכלל וברשתות חברתיות מסתובבים אנשים עם סמכות, אין לנו באמת דרך לדעת מי הם. אז אנחנו מרגישים יותר חופשיים כדי לעשות מה שאנחנו רוצים. כמובן שלנסות ולהתעלם לחלוטין ממוסכמות ומכללים קשה לנו בגלל הסופר אגו שלנו, אבל עדיין….

להתנהג בחופשיות ברשת

כל המרכיבים האלו יוצרים עולם דיגיטלי שבו אנחנו מתנהגים יותר בחופשיות. החופשיות הזו מבוססת על אנונימיות, על חוסר-נראות, על א-סימטריות ועל היכולת שלנו שלא להרגיש באופן מיידי את האחרים שאיתם אנחנו בקשר. יש אנשים שמדווחים שברשת הם יותר משוחררים ומסוגלים לתקשר בקלות עם אחרים. אבל גם לאינהיביציות שלנו יש מקום וחשיבות. יש סיבה לכך שאנחנו לא אומרים כל מה שאנחנו מרגישים, יש סיבה שאנחנו לא מתבטאים בחופשיות מקסימלית בעולם הישן, הלא מקוון. הקושי נוצר במצבים שאנחנו יוצאים מאיזון, שאנחנו שוכחים שהכללים אולי שונים, אבל הסיבות להתפתחות הכללים לא השתנו באמת. באינטרנט ומחוץ לה.