פרטיות המטופל בעידן האינטרנט (רשימת אורח)
יש משהו שהאינטרנט עשה לסודיות בכלל, ולא רק לסודיות הרפואית: האינטרנט שינה את הדרך בה בעלי מקצוע חולקים מידע אחד עם השני ומתייעצים. בין היתר,מטופלים הגיעו למצב בו הם מבקשים ייעוץ אנונימי למחצה ממומחים בפורומים; כך, למשל, בפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" באתר תפוז חולקים מבוגרים רבים את תסכוליהם, תוך ששם המשתמש שלהם מופיע לצדם. פעמים רבות עושים הם זאת כיוון שהם מוותרים מראש על הפרטיות, אך השאלה היא האם בכלל במצב כזה ראוי שהתשובה תהיה פומבית.
נקח, לצורך העניין, את המקרה התיאורטי: אדם מפרסם בפורום על מקרה שקרה לו שמציג מספר תסמינים. המטפל שקורא את הפרסום מזהה (עד כמה שאפשר לזהות, כמובן, דרך האינטרנט) כי התסמינים אומרים שיש לו בעיה מסוג X. האם הוא אמור לפרסם את התוצאה כאן ולחשוף בפני כל העולם את ההפרעה או התבחין?
לצורך כך, נלך בתחילה להוראות החוק הפשוטות: חוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות, בין היתר כ"פרסומו של ענין הנוגע ל…מצב בריאותו" וכן "הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם". חובת הסודיות הרפואית הוחלה בדין בסעיף 19 לחוק זכויות החולה ולכן על פניו, פרסום של מידע הנוגע למצב בריאותו, או פרסום התבחין אמור להוות פגיעה בפרטיות.
אלא, שצריך לזכור שחוק הגנת הפרטיות קובע עוד דבר: פגיעה בפרטיות לא מתקיימת מקום שבו ניתנה הסכמה מדעת לפגיעה בפרטיות. כלומר, אם המטופל הסכים לפרסום של התשובה, סביר להניח שחובות הסודיות לא יחולו; לא?
עשויה להתעורר כאן בעיה; גם אם ניתן להניח שפרסום השאלה במקום ציבורי שקולה לכך שהמפרסם מוכן לקבל את התשובה במקום ציבורי, הרי שמקום בו אותו אדם לא ידע מה תהיה התשובה, ועד כמה שהיא תהיה חריגה מהצפוי, סביר להניח שפרסום התשובה תהווה פגיעה בפרטיות. ואסביר באמצעות המשל; לאחרונה בית המשפט דן במקרה בו נפגעת בתאונת דרכים ביקשה לאסור את פרסום פסק הדין (עא 2319/08 פלוני נ' פלונית), הסיפור שם היה פשוט: בתי המשפט דנים בפומבי ומפרסמים את כל החלטותיהם. למרות זאת, אותה פלונית, במהלך התביעה, היתה צריכה לחשוף מידע מאוד פוגע על אודותיה. לאחר מתן פסק הדין, ביקשה פלונית לאסור את פרסומו של פסק הדין, כיוון שהוא מכיל פרטים הפוגעים בפרטיותה. בית המשפט, במקרה הזה, נעתר ואסר את הפרסום כיוון שמצא שהכמות עשתה איכות, וכמות המידע הפרטי שם חורג מהכמות שראוי לפרסם, הגם שפרסום של מידע על פי פסק דין מוגן על פי חוק הגנת הפרטיות מתביעה.
בית המשפט באותו מקרה זנח את המבחן של "ציפיה סבירה לפרטיות", כפי שהיה במקרה אחר (א 11197/08 אבולעפיה נ' הר אדר); באותו המקרה, תבעה משפחת אבולעפיה את המועצה המקומית הר אדר לאחר שהמועצה המקומית חיטטה בשקית זבל של המשפחה ושלפה משם מסמכים. שם, בית המשפט דחה את החלק הרלוונטי לתביעה התביעה וקבע שאי אפשר לצפות לפרטיות לאחר שמשליכים מידע לזבל.
אלא, שההתפתחות הטכנולוגיות והשינויים יצרו מעגלים של פרטיות בהם אנשים מרגישים בנח ושוכחים לרגע את היכולת להצליב זהויות. כך, לדוגמא, אם אדם מסוים מזוהה בפורום בכינוי מסוים, אף אם אינו מזוהה בשמו, הרי שכל עוד ניתן להצליב את הכינוי לשם אחר או לזהות אותו בגלל התסמין המיוחד עליו דיווח באותו הפורום, צריך לתת את התשובה בזהירות.
אכן, יש יתרון משמעותי בפרסום תשובות פומביות: הדבר מסייע לאחרים לאבחן מצבים ולפנות לבעלי המקצוע. אלא, ששתי סכנות קיימות כאן: הראשונה היא הפגיעה בפרטיות של ה"מטופלים" (שכן הם לא באמת מטופלים כאשר יש תווך אינטרנטי באמצע שלא מאפשר אבחון) והשניה היא אבחנה שגויה שתוביל לטיפול שגוי או להמנעות מטיפול. כאשר כותבים תשובה בפורום או בכל מקום אחר שהוא פומבי, רצוי לכבד את פרטיות המפרסם וגם אם זה כותב תחת כינוי, לכתוב בצורה זהירה, שאינה פוגעת בפרטיותיו. עדיף, תמיד, לשלוח לו את התשובה קודם ולשאלו האם הוא מסכים לפרסום.
לעיתים, אבחון מפתיע עשוי לגרום לו גם לנזק אחר, ולכן צריך להזהר ממתן תשובות מסוג כזה.
——————————–
על הכותב: יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום דיני המידע ובעל תואר שני במשפטים ותארים ראשונים במשפטים וממשל, יועץ משפטי עבור חברות היי-טק, אתרי אינטרנט וסטארטאפים. אפשר לקרוא דברים נוספים בבלוג שלו.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
7 תגובות לרשימה ”פרטיות המטופל בעידן האינטרנט (רשימת אורח)“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שישי, 08 ביולי 2011 בשעה 17:40
מי שחושב לקבל שירות, במקרה זה ייעוץ נפשי מקצועי, בחינם, עליו לשלם את מחיר הפומביות. למה צריך לערב כאן את החוק?
וחוצמזה, השירות החינמי של הייעוץ הנפשי הר לא נעשה לשם שמיים/ חמלה אנושית/ תרומה לחברה, אלא כפרסום למטפל בתקווה שיגיעו אליו מטופלים, וכך הוא מפרסם עצמו.
החוק ממש לא צריך להתעסק עם זה. זהו חוזה פשוט בין שניים:
(1) מטפל (שברור שפומביות במקרים כאלה זה מעשה לא אתי מקצועית, וסתירה לתקנון של כל מטפל באשר הוא…
(2) מטופל שבוחר לפתור את בעיותיו בפומבי ובחינם, ש"מישהו" כבר יעשה את העבודה עבורו…
אישית אני סבור שכל ייעוץ שכזה לוקה קשה באתיקה המקצועית של המטפל, אבל בהחלט ניתן להבין את ההפיתוי והזדמנות להגיע לקהל רחב יותר, גם אל אלה שמלכתחילה לא היו מגיעים לייעוץ נפשי.
אך גם כך מאד מאד צריך להגביל את הפומביות של העניין, ומי שרוצה עצות ברשת, מן הראוי היה שלפחות ישלם על שירות בו יקבל תגובה יותר מפורטת באופן אישי ולא פומבי.
כך או כך, הרשת היא ממש לא מקום לייעוץ/ ריפוי/ הנחיה אישית, ומי שמגן על "זכות" מפוקפקת זו, ראוי לגינוי, או לפחות להבהרה נחושה שחייבים לשים גבול לפומביות של ברשת. אין ספק שבאופנים שונים זה יגיע במוקדם או במאוחר, וייעוץ נפשי פומבי ברשת יהפוך לנחלת עבר ולזיכרון שמטפל מקצועי ואתי יסמק מבושה כשיזכר בכך…
יום שישי, 08 ביולי 2011 בשעה 18:58
שתי הערות לגבי "תמיכה נפשית למבוגרים" שהכותב מתייחס אליה:
(1) פורום זה משמש כקבוצת תמיכה מקוונת (בגישה מסויימת) המופעלת ע"י סה"ר. מידע רב נוסף ניתן באתר סה"ר (http:www.sahar.org.il) המתייחס לתנאי השימוש והאופי של הכתיבה והתמיכה במסגרת סה"ר. לכן, יש מקום להתייחס לנושא הפרטיות והתגובות להודעות משתמשים במסגרת המדיניות והאופי של סה"ר.
(2) אכן, כאמור, מידת החשיפה האישית נקבעת ע"י המשתתף בפורום ועליו מוטלת האחריות לפגיעה האפשרית בפרטיותו (דבר זה, בנוסף למוסבר באתר סה"ר, אף מוסבר ומובהר היטב בדפי ההסבר של תפוז). התגובות למשתתף – של משתתפים אחרים ושל תומכי סה"ר – אינן חושפות דבר (לרבות אאוטינג מכל סוג) שהמשתתף לא בחר לחשפו. תגובות שיש בהן משום פגיעה אישית וחשיפה קיצונית נמחקות מהפורום.
יום שישי, 08 ביולי 2011 בשעה 19:15
@אברום, אני מבחין בין יעוץ פרטני לבין יעוץ כללי. הרי אם מישהו שואל משהו על תופעת לוואי כזו או אחרת של תרופה, או האם סימפטום כזה או אחר יכול להיות קשור לבעיה כלשהי, הרי מדובר בתשובות שהן כלליות ומתאימות לכל האוכלוסיה וכולם יכולים ללמוד מכך.
אם אנשים מבקשים יעוץ פרטני כמו איזו תרופה לקחת, הרי שיש להפנותם ליעוץ מסודר. אני מנהל את פורום פסיכיאטריה באתר YNET וזו המדיניות שלנו. לתת מידע כללי, ולצורך מידע ספציפי להפנות לאיש מקצוע להערכה מסודרת. לדעתי אין מדובר בעבירה אתית. עבירה נוצרת אם אדם נותן יעוץ ספציפי למטופל שאינו מכיר.
שבת, 09 ביולי 2011 בשעה 13:20
אברום,
אמרת ש"אני סבור שכל ייעוץ שכזה לוקה קשה באתיקה המקצועית של המטפל, אבל בהחלט ניתן להבין את ההפיתוי והזדמנות להגיע לקהל רחב יותר, גם אל אלה שמלכתחילה לא היו מגיעים לייעוץ נפשי". אני לא מסכים איתך. גם אם מדובר בדרך להגיע לקהל רחב יותר, יש דרך לעשות זאת ודרך לא לעשות. תחשוב לרגע על הדוגמא הבאה: רופא למחלות זיהומיות יודע לזהות מחלות מסוימות לפי גווני עור של מטופל. הוא הולך ברחוב ומולו עובר אדם, הרופא מזהה את המחלה, ומספר עליה לכל מי שליד. מדוע? כי זה פומבי.
עזי,
המדיניות היא נחמדה, אבל היא בדרך כלל נקבעת על ידי עורכים ועורכי דין ולא על ידי מי שמודע לנזקים שבחשיפה של המידע.
יום ראשון, 10 ביולי 2011 בשעה 9:26
[…] [פורסם במקור אצל ירדן לוינסקי] […]
יום שישי, 15 ביולי 2011 בשעה 15:45
[…] זה פורסם לראשונה בבלוג של יהונתן קלינגר – Intellect or insanity [פורסם במקור אצל ירדן לוינסקי]תגים: אבחון רפואי בפורום, סודיות רפואית, פלונית, פרטיות […]
יום רביעי, 09 בספטמבר 2015 בשעה 3:13
מאמר מעולה.